לעצור את הרצח הבא • "לנתק אישה וילדים מהסביבה ולהכניס למקלט זה לא אידיאלי, אבל זה הכלי שיש לנו"

(חי פה) – במחצית הראשונה של 2022 נרצחו 12 נשים בישראל, ולצערנו, המספרים ממשיכים לטפס. חודש יוני האחרון היה הקטלני מכולם, במהלכו נרצחו ארבע נשים בתוך עשרה ימים. עד לחודש אוגוסט מספר הנרצחות הגיע כבר ל-17, וגם שם לא נעצר כשרק בימים האחרונים, בערב ראש השנה, נרצחה אישה בביתה שברחובות על ידי מי שהיה בעלה. עוד לפני כן באותו החודש, נרצחו ביריות אם ובתה סמוך לביתן בלוד, כשבת נוספת נחלצה רק בנס מהטבח.

לאור הנתונים, שמראים שרוב אירועי הרצח מבוצעים ע"י בני זוג או אדם שמוכר לנרצחת, ולאור העובדה שהמספרים ממשיכים לטפס, שוב ושוב עולות השאלות מה ניתן לעשות כדי לצמצם את מעגל האלימות בתוך המשפחה, מי אחראי לסייע ולמנוע את הרצח הבא, מה התפקיד של המשטרה, הרווחה ושל מערכת המשפט?

"רואים עלייה בפנייה של נשים על אלימות הן לגורמי רווחה והן לגורמי משטרה"

"אנחנו רואים עלייה בפנייה של נשים לגבי אלימות, הן לגורמי רווחה והן לגורמי משטרה", אומר יוסי אטיאס, קצין אגף מודיעין תחנת חיפה, בראיון לחי פה. גם מנשים שזהו הדיווח הראשון שלהן. אנחנו מתייחסים לנושא האלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים, בכמה מישורים: יש מתלוננות סדרתיות שלאו דווקא מגיעות בעקבות אירוע של אלימות, אלא הרבה פעמים בעקבות סכסוכים שנוצרים בהליך של גירושין תוך הנעה של עורכי דין ואחרים לבוא ולהניע את תיקי האלימות במשפחה. אבל יש לנו באמת את אוכלוסיית הנשים שהן קורבן לאלימות מילולית ואלימות פיזית לאורך שנים שלא מוצאות את האומץ להגיע לתחנת המשטרה ולהתלונן כי הן לא מבינות ולא מודעות לתהליך שהן אמורות לחוות. מבחינתן, תמיד יש להן את החשש "שהגשתי תלונה ואחרי דקה הוא דופק לי בדלת".

"אלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים הן בעדיפות עליונה"

כאן אנחנו רואים עלייה מתוך הבנה שבאמת אותו אדם לא חוזר ודופק לה בדלת, וכן מבוצעות פעולות אכיפה מוגברות ופעולות חקירה מהירות שבשונה מתיקי חקירה אחרים כל מה שקשור בהיבט של אלימות במשפחה ואלימות כלפי נשים הוא בעדיפות עליונה. שזה אומר ברגע שהתיק הזה נכנס לתחנה הוא מטופל אין פה השתהות בחקירה. כל אירוע מטופל ואנחנו מתייחסים אליו בכובד ראש. בתחנת חיפה יש מחלק משפחה שמונה חמישה חוקרי אלימות במשפחה מתוכם חוקרים של עבירות מין וחסרי ישע, יש להם עובדת סוציאלית שהיא קצינת משטרה בהכשרתה שהיא הגוף המקשר בין המשטרה לגופים בעירייה ובהיבט האזרחי.

אישה שמגיעה אלינו מקבלת מעטפת וחיבור וקשר ישיר לא רק בהיבט של אוזן קשבת וגביית תלונה. אנחנו מטפלים בצד הפלילי של אותו אירוע כולל מעצר החשוד ואם יש ראיות התיק מגיע לבית משפט מאריכים מעצר ומוציאים בקשת מעצר עד תום ההליכים. אם העבירות הן פחות מינוריות אנחנו מוציאים פעולות חקירה. אין תיק חקירה שישב על המדף מעל חודש, תוך חודש התיק עובר לסגירה או העמדה לדין ואנחנו מבצעים פעולות חקירה, הרחקה מסבירים לאישה על הגעה לבית משפט והוצאת צו הגנה ונותנים לה את הליווי הזה מול העובדים סוציאליים והרווחה בעיריית חיפה.

"תמיד האצבע המאשימה מופנית למשטרה"

כיצד מזהים מתלוננת סדרתית?
"אפשר דרכים לזהות, כול עובדי המחלק עם ניסיון וגם מזהים לפי שיתוף הפעולה. לדוגמה אם מישהי באה ואומרת אני רוצה רק שתרחיקו אותו אבל אני לא רוצה שתטפלו, מזהים שהרקע הוא לא מצוקה, אלא איזושהי דרך להשתמש בכלי שהחוק מקנה להרחקת הבעל ואנחנו לא נותנים יד לדבר. אנחנו בוחנים כל תלונה בכובד ראש. הרבה פעמים לצערי משתמשים בכלי הזה לא מתוך רצון אלא מתוך מניעים אחרים לא של אלימות ומצוקה".

"דרך החשיבה שלנו ושל בית המשפט היא שונה"

מדוע האישה שהיא הקורבן צריכה להסתגר במקלט המתעלל או הנאשם ממשיך להסתובב חופשי?
"השאלה מתחלקת למספר תשובות שברובן הן לא נמצאות בתחום האחריות של המשטרה. תמיד האצבע המאשימה מופנית למשטרה. בנושא האלימות במשפחה, המשטרה עשתה כברת דרך לאורך השנים. אני 25 שנה בתחום ובשנה האחרונה הוקמו 16 מחלקי משפחה שזה כמות של תקנים ואמצעים גדולה. בתחנת חיפה בשנה הקרובה הולכים לפתוח מחלק משפחה שיהיה מותאם ובו מתחם טלוויזיה ומשחקים על מנת שאם אמא מגיעה עם ילדים ירגישו בנוח. כי המקום בדרך כלל קר ומנוקר והם לא מרגישים בנוח ואנחנו תמיד משקיעים יותר ויותר.

"היד של המשטרה קצרה לספק הגנה לכל אישה"

"מבחינת הגנה, אנחנו כמשטרה ברגע שהאישה הגישה את התלונה, הבעל מעוכב לחקירה ולפי חומרת האירוע הוא יובא למעצר ולבית משפט. במרבית הפעמים דרך החשיבה שלנו ושל בית המשפט היא שונה, ובית המשפט מחליט לשחרר במקרים כאלה ואחרים. אין לנו יחידה או מנגנון שבא ואומר – אם עצרנו את הגבר ובית המשפט שחרר אותו לבוא לקחת את האישה ולשים אותה במעצר הגנתי. אנחנו לא שמים אותה במתקן שמירה ואנחנו לא יכולים להציב שוטר ליד הבית שלה, כי אין לא תקינה ותקנים כאלו. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להפנות אותה לגורמי רווחה, למקלט או למרכז כמו בית חם, שנותן מענה ומעטפת לאישה ולילדים".

"אני יודע שזה לא האידיאל לנתק אישה וילדים מהסביבה ומהשגרה ולשים אותם במקלט עם עוד נשים וילדים וכך לספק להם הגנה. אבל כיום זה הכלי היחידי שקיים עבורנו כדי להגן על האישה במידה שהבעל משתחרר. יש גם כאלה שהבעל נעצר ונגזר דינו והאיומים מגיעים דרך בני משפחה ומהסביבה הקרובה, הרבה פעמים הדברים לא נעצרים בבעל. אנחנו מטפלים, אבל היד של המשטרה קצרה מלספק הגנה לכל אישה ואישה. מה שכן, אנחנו נותנים הגנה בסיסית, אישה מאוימת מקבלת אפליקציה, ושהיא מתקשרת מופיע במשל"ט שמדובר באישה מאוימת ומגיעים הכי מהר שאפשר, בשונה מכל אירוע אחר. כל ניידת בסביבה מגיעה ואנחנו נותנים את המעטפת לנשים בסיכון".

"תמיד בודקים שהשתמשנו בכל הכלים שיש בידינו"

"משטרת ישראל במלא כובד הראש מטפלת בכל תלונה של אלימות במשפחה ובין בני זוג בצורה רצינית ומקצועית. הדברים מבוצעים במהירות אם תוך 48 שעות החשוד לא נחקר המפקדים שלי מקבלים התראה שהחשוד לא נחקר. הכל נמדד בשעות ומוודאים שהשתמשנו בכל הכלים והאמצעים שיש בידינו: צו מעצר, עיכוב יציאה מהארץ, חיפוש ועוד מגוון פעולות לאיתור החשוד.
אותן נשים שמרגישות מאוימות, שמותקפות מילולית ופיזית, צריכות ומוזמנות להגיע ולהתלונן. אנחנו כאן לא בשביל לייצר חוויה לא טובה, אנחנו כאן בשביל לתת להן את המעטפת ולעזור להוציא אותן ממעגל האלימות".

מה מפספסים עם נשים שנרצחות למרות התלונות? תמיד אומרים "הכתובת היתה על הקיר"?
"אני לא חושב שזה פספוס. יש דברים שהם בלתי נמנעים, צריך להבין שאנחנו לפעמים מול נשים שמאוימות ברמה גבוהה מאוד והן עצמן מקשות עלינו ולא משתפות פעולה. נשים שלא פעם מקיימות אורח חיים לא זהיר, בנקודות זמן שמבקשים מהן להיזהר. על אף שמתבקשות לא ליצור קשר, הן יוצרות קשר עם אנשים, למשל. זה מכלול של דברים, אי אפשר להגיד שמשטרת ישראל היא האשם העיקרי. כן צריך לבחון כל אירוע לגופו, לבדוק אם ננקטו כל האמצעים ובוצעו כל הפעולות, אבל צריך לבחון איפה קורבן העבירה היתה באירוע הזה. הרבה קורה שקורבנות עבירה נמצאות בסכנה ובהינף יד אומרות פתאום 'זה לא מעניין אותנו'. יש גם הרבה מקרים שהמשטרה לא ידעה עליהם בכלל. לפעמים המשטרה נחשפת לאירוע אחד ללא אירועים מקדימים או התראות. היכולת שלנו לעיתים קצרה.

חשוב לציין, שמשטרת ישראל עשתה כברת דרך, במיוחד בתחנת חיפה המעטפת שלנו לא מסתיימת בהגשת התלונה. יש לנו עו"סית שנותנת מענה בתוך הקהילה, ופעולות טיפוליות נוספות. זה לא מסתכם רק בהגשה הפלילית. אפשר לסייע מול הקהילה, ולפעמים אין מודעות לתהליך".

"הכניסה למקלט היא באירועי קיצון, כשהסכנה גבוהה"

הדס דגן בלום, עו"ס ומנהלת תכניות "צומחות יחד", "בראש מורם" – ויצו ישראל, אומרת בראיון לחי פה:
"אנחנו יודעים שהכניסה למקלט היא באירועי קיצון, כשהסכנה היא גבוהה, כאשר כל גורמי הסיכון – המשטרה והאנשים האמונים על כך במשרד הרווחה, חושבים שהאישה והילדים נמצאים בסיכון.

החיים במקלט, גם אם מתממשים לטובה והאישה מנצלת את זמן שהות במקלט כדי להירגע לאסוף כוחות, למקד מחשבות, להעלות את תחושת הדימוי והביטחון והעצמי והחליטה איך היא ממשיכה את החיים כשתצא מהמקלט, צריך לדעת שזו תקופה יחסית קצרה, של בערך שנה.

כשהאישה יוצאת ומחליטה שהיא לא חוזרת לבן הזוג האלים, היא חשופה לשנים של המשך אלימות, כיוון שהרבה פעמים הטריגר של יציאה מהמקלט מעורר כעס ועלבון גם בקרב הצד השני ואנחנו רואים שאצל אותם גברים, או כשמשפחות מאיימות, לא באמת נעשה תהליך לקבלה ולהבנה שהאלימות לא יכולה להימשך, ולא יכולה להמשיך להיות חלק מהחיים ושצריך לפתור את הקונפליקטים בדרכים אחרות. נשים מוצאות את עצמן מתמודדות לבד עוד שנים אח"כ עם אלימות, אולי לא ביום יום שלה, כי כבר לא חיים יחד, אך עדיין קיימת.

ישנם מאפיינים נוספים של אלימות, אם זו אלימות כלכלית, נפשית ודיגיטלית. כל המעקבים והשיימינג באמצעים דיגיטליים והרבה באמצעות הילדים, דרך הילדים ותוך שימוש בילדים כדי לפגוע באישה. הרצון הוא לראות שגם הגברים וגם הנשים מוכנים לקחת על עצמם ליווי מקצועי, שיאפשר להם התבוננות, לפרק את הכעסים ולקבל את המציאות. להסתכל עליה באומץ ולרצות לשנות את ההתמודדות עם האתגרים של החיים, לא בדרכים אלימות".

"פחות מדי גברים מנצלים את ההזדמנויות לטיפול ושיקום"

"לצערנו אנחנו פוגשים פחות מדי גברים שמנצלים את ההזדמנויות שניתנות להם, בכל מרחב ובכל תחנת משטרה גדולה, ישנם עובדים סוציאליים שמנסים לגייס את הגברים לטיפול במחלקות לשלום המשפחה ובמרכזים למניעת אלימות, ולאפשר להם להגיע לשיחות ולטיפולים קבוצתיים או פרטניים. אבל פחות מדי עושים את זה מרצונם החופשי, חלקם עושים את זה לאחר מכן, בצל החוק. זה מעט מתוך עשרות אלפי משפחות שסובלות".

"אלימות היא לא כוח, אלא חולשה"

"צריך הרבה הסברה שאלימות לא מייצגת כוח אלא חולשה גדולה וחוסר יכולת רגשית ונפשית להתמודד עם אתגרי החיים בדרכים אחרות, עם תקשורת מטיבה, עם דיבור. אני יכולה להבין שלחלק מהגברים קשה לפנות לטיפול ולהביע רגשות ולבנות אמון במערכות הממסד אבל יש עוד דרכים אחרות, לפנות למטפלים עצמאיים בשוק החופשי, שאף אחד לא יידע את המטופל ולא צריך להיות מדווח.

המדינה צריכה לסבסד את הטיפולים או ההתקשרויות האלה בשוק החופשי כדי לתת לגברים את האפשרות לבחור ולא לפחד שיהיו מזוהים. הרבה יותר דיבור על המקום כמה אלימות הורסת את הילדים של כולנו, שלהם, כמה היא יכולה להשפיע על הדור הבא ועל התמודדות הילדים.

הרבה הסברה ויצירתיות בהפניה למקומות טיפול כאלה ואחרים גם תחת חוק. עוד הוסטלים דירות וקבוצות טיפוליות שמאפשרות לגברים לנצל לטובה זכויות שמגיעות להם עם התיווך הנכון לטובת הכלל וכמובן אנחנו עוסקים בכיבוי שריפות כשבעצם ההתייחסות לנושא צריכה להתחיל בגיל מאוד צעיר.

מערכת החינוך מתמודדת היום עם אתגרים מאוד קשים אבל חלק מהילדים של כולנו מאות אלפי ילדים שקופים. הלוואי שלמערכת החינוך יש אפשרות לאתר את הילדים האלה ולתת להם את הליווי והתמיכה מאות אלפי ילדים נמצאים במערכת החינוך מרקע של בית אלים והם מתמודדים עם זה לבד צריך להגיע ליותר ילדים באמצעות כל מני תוכניות בחינוך הפורמלי או לא פורמלי כי הרבה ילדים סוחבים טראומה ומורכבות.

ההתמודדות עם האלימות זה נושא מורכב. אבל היום, בתחושה, האלימות נמצאת בכל מקום – אלימות במשפחה, אלימות בין זוגית, שיש לה הרבה מאפיינים. צריך להתחיל לחנך מגיל צעיר, לחוקק חוקים, לבצע אכיפה נוספת, זה חלק מההבנה וההתמודדות מול התופעות האלה".