שושקה וחורחה החזיר אוהבים את חיפה • נוית שמואלביץ'

חיפה קיבלה אותי בזרועות פתוחות

כשעברתי לחיפה היפה, אי אז בדצמבר 2018, הייתי מאוהבת בעיר. העיר קיבלה אותי בזרועות פתוחות, וכשהייתי עולה את הדרך ממרכז השמונה לשכונת הדר אחרי שהשמש שקעה, אורות העיר נצצו לכבודי.

באופק שלנו עוד סיבוב של בחירות, ובזמן שהאלימות הפיזית והמילולית עלו לרמות מדאיגות, החלטתי לחפש לי 'בוסט' של אופטימיות.

שושקה אוהבת את חיפה

עקבתי אחרי דמותה של שושקה קצת אחרי המעבר שלי לעיר והייתי בטוחה ששושקה היא חיפאית מבטן ומלידה, אבל לא. היא פשוט אוהבת את חיפה, ולא רק את חיפה, אלא גם את האנשים שחיים כאן.

את הדמויות של שושקה וחורחה מגלם היוצר, הסטאריקן והאמן זאב אנגלמאייר, שגדל בקריית אונו וכיום מתגורר בתל אביב.

בתחילת יולי זכינו בחיפה לביקור של חורחה, חזיר הבר. זה לא סוד שכבר כמה שנים חיפה מתמודדת עם סוגיית החזירים.

אז ישבתי לשיחה עם זאב: "יש אמביוולנטיות כלפי חזירי הבר", הוא אומר לי, "יש שאוהבים אותם ויש שמרגישים שהם מפריעים לשגרת החיים".

מפיגות כעסים

וכמו שבמלחמת לבנון הראשונה אנשים יצאו להפגין בכיכר מלכי ישראל וכמו שבשנות השמונים והתשעים הועלו על בימות התיאטרון הצגות מחאה בועטות, כך מבקש אנגלמאייר ליצור שיח דרך הדמויות שלו, שבעיניו יש בהן כדי להפיג כעסים, ולדבריו, גם המתנגדים הקשוחים ביותר מתרככים כשהם נתקלים בהן.

נפגשתי עם זאב בלב תל אביב ורציתי לדעת איך התחילה ההתאהבות בחזירי הבר ואיך הגיע אל דמותו של חורחה, ובכלל, מה מבחינתו הקשר בין האמנות לחיים.

שושקה הולכת להפגנה

בעיניים בורקות כמו של ילד, סיפר לי זאב על הדרך בה אפשר ללכת עם האמנות רחוק ולקחת את שושקה גם להפגנה בירושלים, לא רחוק מהכנסת, בידיעה שהיא יכולה להרגיז את אנשי משמר הכנסת, ומאידך, איך אותה שושקה עצמה, גרמה לו להתגבר על פחד הגבהים.

"תגיד", שאלתי אותו. "יש סיכוי שחיפה תהפוך להיות כמו תל אביב?"
"חיפה ות"א הן כל כך שונות זו מזו, ואני לא רוצה שתל אביב תאבד מהייחודיות שלה".
"והאם לאמנות יש השפעה על הלך הרוח?" ניסיתי להתעקש.

להזיז דברים

"הדמויות של שושקה וחורחה באות לרכך את השיח", אמר אנגלמאייר, "ואני מאמין שאי אפשר ליצור אמנות בצורה בה מגבילים את האמנים".

אנגלמאייר סיפר בהתרגשות על ההפגנה שיצא אליה לפני שהועלה להצבעה החוק נאמנות בתרבות. הוא מאמין באקטיביזם, "אחרת דברים לא יזוזו", הוא אומר.

"ותגיד לי", שאלתי אותו, "קורה לך שאתה מחליט על איזו שהיא פעולה ופתאום אתה לא יוצא אליה?"

"לא, ממש לא", השיב לי, "אחרת הגשם או הקיץ הלוהט ימנעו ממני לבצע את מה שאני רוצה. תמיד אפשר למצוא תירוץ למה לא, אבל אם אני מחליט לעשות משהו זה עד הסוף".

ואנחנו, התושבים של חיפה, זכינו בכישרון של זאב אנגלמאייר, ולרגעים במהלך חודש יולי, הצלחנו לברוח מהמציאות של הקיץ הלוהט וממה שנעשה סביבנו, ונשארנו עם חיוך גדול על הפנים למראה חורחה, חזיר הבר.