האיש שהוא פס הקול של חיינו בארץ ישראל • ביקור בביתו של אפי נצר בחיפה

(חי פה) – אמרת 'חבורת הזמר' – אמרת אפי נצר • האיש שהוא פס הקול של חיינו.

המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית – האנשים שמרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו, אלה שחיים פה, וכשם המדור – "גם אני חי פה".

• גם אני חי פה – מדור חדש – קישור לכל הכתבות •

אקסיומה מוזיקלית

אקסיומה מוזיקלית היא כי אפי נצר הוא הוא פס הקול של חיינו בארץ ישראל. כאן ניתן לצטט את נשיא המדינה לשעבר, מר שמעון פרס, אשר ברכו על הזכייה בפרס "מפעל חיים" מטעם אמ"י ומטעם עיריית חיפה:

"טביעת שירתך ניכרת לאורך התפתחותה של התרבות והיצירה בישראל. מפעל שירת הרבים, חבורות הזמר והוספת שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העיברי".

פרחים

את הנכנסים למעונו של אפי נצר, מיד עוטף גל של ניחוחות פרחים, זרים צבעוניים מעטרים את הבית החל מהמפתן ורוח ושלווה והרמונית משולבת בסימפטיה ובלבביות רבה חובקת ומלטפת כל פינה.

מאבות הזמר העברי

אפי נצר הוא מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בארץ. בשנות השישים והשבעים, לחניו הושרו מפי זמרים רבים בישראל.

חייק'ה ואהרון

הוריו, חלוצי "תנועת גורדוניה", עלו לארץ ב-1931 מבסרביה (חבל ארץ היסטורי במזרח אירופה, שהיה לסירוגין תחת שלטון רומני, עות'מאני ורוסי. כיום, חבל ארץ זה נכלל ברובו הגדול בשטחה של רפובליקת מולדובה).

בתחילה התיישבו ההורים בקיבוץ מסדה, משם עברו לחיפה. באותה עת השתכנה המשפחה בצריף בשכונת "גבעת המעיין" (הדר עליון, מקום שכיום הוא רחובות רש"י-רמב"ן).

אפרים שטמר

בשנת 1934 נולד נצר, בשם אפרים שטמר, להוריו חייק'ה ואהרון. גם אח הצעיר ממנו ב-9 שנים היה לו, אך הוא נפטר בשנות ה-60 לחייו.

סולן המקהלה

כבר בבית הספר עממי א' הצטיין אפרים בתנ"ך, נגינה בחלילית, תיפוף ושירה. כה הטיב בכך, לכן הוכתר כסולן מקהלת בית הספר, וכך היה בכל שנות הלימודים, מכתה ב' ועד כיתה ח'. מאותה העת הוא זוכר בגעגועים את מורותיו, רמה סמסונוב ונעמי פלגי, כמו גם את המורה לתנ"ך אהרון, ניצול שואה שהיה על אוניית האקסודוס וממנה קפץ והגיע בשחייה אל החוף בחיפה.

'פרידמן סידר לי את החיים'

אפי מעיד כי בעת לימודיו בבי"ס התיכון, "המורה לבוב פרידמן סידר לי את החיים". אריה פרידמן-לְבוֹב, גיסו של דוד בן-גוריון, היה זמר, מחנך ועסקן ישראלי, זמר טנור, מחלוצי הזמרה העברית העממית והשירה בציבור בארץ. לבוב היה מורה לזמרה ומנצח מקהלות בחיפה וממייסדי המכון למוזיקה בחיפה וחבר הנהלתו. כמורה הוא פרש את חסותו על התלמיד אפי ואף שיבצו כסולן במקהלת בית הכנסת, מבלי שחבריו בתנועת "השומר הצעיר" ידעו זאת…

האקורדיון הראשון

עם ההתבגרות והשינויים במיתרי הקול, אסף אביו של נצר סכום עתק (כגובהה של משכורת חודשית), וקנה לבנו לכבוד יום הולדתו – אקורדיון. כאוטודידקט, ישב אפי על מעקה האמבטיה כשהדלת סגורה, התאמן, תרגל וניגן שעות על גבי שעות. הטוב מכל קרה בתנועת הנוער, שם החלה דרכו כמרקיד בערבי ריקודי עם וכמרכז שירה בציבור.

מומחה מכונות דיזל

בערבים למד בבית ספר המקצועי בסמ"ת ובשעות הבוקר עבד במוסך 'אגד'. למעשה אפי הוא בעל תואר מומחה במכונות דיזל סוג ב'. זו גם הסיבה שבגינה שאף לשרת בצבא כקצין מכונאות. אלא שרצונו לחוד ורצון צה"ל לחוד. הצבא שיבצו כאקורדיוניסט בצוות הווי. הוא לימד שירה ושירים לפני קהל של 400-500 חיילים. כאדם בעל אמביציה אדירה, התקדם נצר בסולם הדרגות הצבאי וסיים את שירות החובה בדרגת רב סמל עם הידור "סמל השעון".

"מוזיקה זה לופט גשפטן"

לאחר השחרור מצה"ל חפצו הוריו כי ילמד מכונאות בטכניון ושתהיה לו עבודה מסודרת, כי "מוזיקה זה לופט גשפטן" (עבודה שנמוגה עם הרוח). בתחילה עבד בבקרים כמכונאי דיזל במוסך אגד, ובמקביל ניגן באקורדיון בערבים, בחוגים של ריקודי עם. לימים החל ללמוד במגמת מוזיקה ב"סמינר אורנים", שם החל גם להלחין, וזאת בהיותו בן 20. את לחן שירו הראשון כתב לתחרות ריקודים של ה"שומריה", כאשר את המילים לשיר "הורה נעורים" כתב רעו, אברהם בן זאב.

המפגש במחנה מרכוס בכרמל צרפתי

כשעזב בן זאב את שער הגולן, התגייס לשירות צבאי והוצב במחנה מרכוס בכרמל צרפתי בחיפה, שהיה אז בסיס לקליטת עולים חדשים ולהכשרת מדריכים לחיל החינוך ולתנועות הנוער, שם עבד כטבח. באותה עת, היה זה באמצע שנות ה-50, נצר ניגן בהרקדות ולימד שירים באותו מחנה בדיוק. ב-1957 חיפש אפי מישהו שיכתוב עבורו מילים ללחן שחיבר לריקוד, אז נאמר לו כי במטבח המחנה עובד בחור שכותב שירים ושמו אברהם.

'הורה נעורים'

הפגישה בין נצר לבן זאב הולידה כאמור את שירו הראשון של נצר "הורה נעורים". הקשר בין בן זאב לנצר נמשך מספר שנים והניב שירים נוספים, ביניהם "שובך יונים" ב-1961, ו"אני ושירי" בפסטיבל הזמר 1964. כך גם את "בלדה לחובש", שהלחין נצר למילותיו של דן אלמגור – שיר שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון ב-1969. במהלך השנים כתב נצר מיטב המנונים ליחידות צה"ל רבות.

עובד עירייה מוזיקלי

35 שנה היה נצר המנהל המוזיקלי של עיריית חיפה. מר אריה גוראל, ראש העיר דאז, ציידו באישור מיוחד בו צוין כי כעובד עירייה, עליו להשלים את מכסת שעות העבודה – אך בזמנו הפנוי יוכל לעסוק בהלחנה, מוזיקה והרקדות.

מטבע לשון נולד: 'חבורת הזמר'

בנוסף לכתיבת שירים ולחנים, נצר יצר והקים חבורות זמר רבות מספור. בתחילה חשב לכנות את קבוצת השרים בשם "אפי נצר וכנופייתו", אך הקונוטציה לא ערבה לאוזנו… באותה העת הופיעו בישראל זמרי ה"קומפניון דה לה שנסון", מכאן קיבל נצר את הרעיון ובעקבותיו את מטבע הלשון "חבורת זמר" לקבוצת השרים.

'חבורת בית רוטשילד'

בשנת 1960 נולדה בארץ חבורת הזמר הראשונה, היא "חבורת בית רוטשילד" בהקמת נצר. בחבורה זימרו נערים ונערות שמאוחר יותר הפכו לשמות גדולים בזמר הישראלי, דוגמת חווה אלברשטיין, עדנה לב, ירדנה ארזי ומשה דץ, שלימים, כידוע, פיתחו קריירה מוזיקלית ענפה משל עצמם.

בחדר העבודה

גם כיום, לאחר שנים כה רבות של פעילות, מנהל נצר 3 חבורות זמר. שעניין נוסף בו הוא מאוד גאה, הוא העברת השירה בציבור מדפי שירונים כתובים אל שקופיות מעוצבות. בתחילה היה מקרין שקופיות שעוטרו בציורים פרי ידו של המורה לציור. הללו צולמו אצל צלם במרכז הכרמל ואח"כ הוקרנו לקהל המזמר. כיום יושב אפי כולו ספון ומרוכז בחדר עבודתו מול מחשבו האישי ויוצר יצירות פאר המוקרנות בגאון במצגותיו בערבי השירה של חבורות הזמר השונות.

מיטב הזמר העברי

כאן המקום לציין שבנוסף לספר שיריו, נצר הוציא לאור גם 5 ספרי שירים, אשר בכל אחד מהם כ-200 שירים של מיטב יוצרי הזמר העיברי. הספרים הללו מכילים הן את מילים, והן את לחן התווים והאקורדים לנגינתם של שירים אלו.

כרמליה

כיום גר נצר בשכונת כרמליה. לדירתו הנוכחית עבר לפני כשנתיים, לאחר שחש כי ביתו הקודם, בו גר יחד עם רעייתו אילנה ז"ל, היה רחב ממדים יתר על המידה עבורו, וכן הטיפוס במדרגות הרבות מספר פעמים ביום, החל להקשות עליו מעט. שני ילדיו, רון (56) ושירי (50) מתגוררים בסמוך לו. כבדרך אגב הוא מציין כי "שירי – ע"ש השיר "אני ושירי", אשר הושר בשנת 1964 ע"י שושנה דמארי ושלישיית שריד".

שישה נכדים

6 נכדים לנצר, 3 בנים לכל אחד מילדיו. המפורסם בנכדיו בתחום המוזיקה הוא נכדו עידו נצר, החבר בהרכב האלקטרוני 'Triangle' והוא אף אחד מיוצריו של השיר אשר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון 2021.

צבעוניות נעימה ועיטורים רבים מקשטים את חדרי הבית. בפינות רבות תלויים תצלומים, תעודות ומנחות הוקרה, כרזות ופרסים רבים בהם זכה נצר. על אף שהעיצוב הארכיטקטוני של הבית נעשה על ידי דייריו הקודמים, הוא חביב על נצר מאוד. אין הוא מתגעגע לדירתו הקודמת רחבת הממדים, פרט לגעגוע אל נוף אל הים, ההר והחורש.

שלוש פינות אהובות עליו במיוחד. הראשונה שבהן היא פינת הפסנתר. בנוסף לפסנתר קיר הנמצא בחדר העבודה- מעטר את חדר המגורים פסנתר כנף לבן. בצעדים קלילים הוא ניגש אל הקלידים ומיד צלילי שירים רבים אצים רצים להם ומתנגנים בחלל המגורים.

ספרים

בחדר העבודה נמצאת הספרייה המכילה בין שאר הספרים גם את כתביו וכן תצלומים משפחתיים מיוחדים. לדידו- החשובה מכל בחדר זה הינה עמדת המחשב. בזריזות רבה הוא מציג בגאווה את מצגת שקופיות השירים החדשה אשר הוא יוצר כעת. אפי שולט ברזי המחשב ממש כעלם צעיר ימים.

"יחי הנטפליקס"

בנוסף ליצירת מצגות חדשות, ניהול מוזיקלי של חבורות הזמר, עיבודים לשירים והופעות, בשעות הפנאי אוהב אפי לפתור תשבצי הגיון, ולנגן להנאתו בפסנתר. כ"חולה קולנוע", עת יורד הליל, הוא מתרווח בפינת הטלוויזיה ומתענג בצפייה בסרטים, או כפי שניסח זאת: "יחי הנטפליקס".

עבר עשיר ומבט לעתיד

נצר מאחל לעצמו להמשיך ולהופיע כל זמן שאפשר, ומייחל כי לא יגיע לכדי כך שיזדקק לעזרה או חלילה לרחמים. באותה נשימה הוא מייחל כי כולנו נשוב לזמנים שלפני מגפת הקורונה, שנוכל לשיר, לרקוד ולשמוח, ללא חשש.

נצר מקווה להיעלמות הקיטוב בעם, ומאמין כי ניתן לעשות זאת דרך דברים מאחדים, כשהבולט שבהם הוא השירה בציבור. מבחינתו כל מוזיקה, מכל סוג שהוא (רק בתנאי שתהיה איכותית ונעימה לאוזניו), יש בכוחה לעשות זאת.

אפי וחברים

אפי חידש את מועדון הזמר שלו "שישרים עם אפי נצר והחברים", ובתחילת חודש ספטמבר הקרוב, ישוב מועדון הזמר "הביתה" אל "אולם קריגר", עם תוכנית ייחודית וענפה שתתקיים לאורכה של כל השנה הבאה. מי ייתן וכולנו נוכל לשיר, לשמוח ולחייך.