נשים חיפאיות שיצאו לדרך חדשה • מעבדות לחירות

לכבוד הפסח – סיפורים אישיים על יציאה מ'עבדות לחירות'

שכירים ושכירות רבים יושבים במשרד אחרי עוד ויכוח עם הבוס ומפנטזים על הרגע שבו יעיפו את הדפים מהשולחן לכל עבר ויצאו לעצמאות. שוחחנו עם כמה נשים חיפאיות שהעזו, והשנה סיימו קריירה ארוכה כשכירות ויצאו לדרך כעצמאיות.

לעומת הנשים שעשו השנה שינוי בקריירה, יש גם נשים ששינו השנה סטטוס מנשואות לגרושות, כשבאמצע הן חנו לרגע בסטטוס פרודות. בעוד שהרבה נשות עסקים שמחות לספר על העסק שפתחו השנה ולקדם אותו, הנשים שהתגרשו לא תמיד מעוניינות להיחשף בשמן, אבל הרבה פעמים דווקא רוצות לספר את הסיפור שלהן ולעודד נשים שנמצאות בנישואים לא מוצלחים, שלא כל כך רע שם בחוץ.

מהפך

נילי קרן, אימא לחמישה ילדים, עשתה השנה מהפך בחייה. אחרי קריירה של קרוב ל-30 שנה בבנק, היא התפטרה והתחילה לעבוד כעצמאית בתחום הנדל"ן. "אני עבדתי 27 שנה בבנק. התחלתי ישר אחרי האוניברסיטה במסלול של מנהלים צעירים במרתון של תפקידים. הבנק הוא ארגון היררכי עם סמכויות מוגדרות. תמיד תמיד היו מעליי כמה וכמה מנהלים, צריך להגיע לתוצאות, הכול מדיד. הייתי בעולם האשראי ופיתוח העסקים. הבוס שלך אף פעם לא שבע, גם אם את עומדת ב-100% מהיעדים, יהיה מנהל שיגיע ל-105%, ואז ההישג שלך פחות מרשים. כל היום מדברים על יעדים מול ביצועים, סיכום של רבעונים, כמה עשית בכל רבעון. הייתי גם בצד של התפעול והוצאת עסקאות לפועל, עסקאות מאוד גדולות של לקוחות עסקיים של הבנק – מישהו צריך להוציא את זה לפועל. למשל, אם חברה קונה מטוס או נדל"ן, מישהו צריך לתפור את כל העסקה".

קמה לפנות בוקר

"ב-5 השנים האחרונות בבנק הייתי קמה בשעה 4:40 על מנת להגיע לתל אביב. לא הייתי עם הילדים שלי בבקרים. ניהלתי 100 עובדים בדסק לקוחות, שהתחיל לקבל לקוחות בשעה 8 אחרי ישיבת צוות, ולכן חשוב להגיע בבוקר ולעשות ישיבה כדי להבין איפה נמצאים ולהמשיך הלאה. הייתי מגיעה גמורה בשעה 19:00 בערב. בימי שבת בערב הייתי מכינה 5 ילדים לקראת השבוע שמחכה לנו. על המקרר הייתה כל התכנית השבועית שלנו. אם היה טקס רבין ביום רביעי נניח, הייתי עומדת במוצאי שבת ומגהצת".

"כשהתחלתי לעבוד כעצמאית, הבנתי את היתרון שיש לי מול נשים אחרות. קראו לי ללשכת התעשייה והמסחר ושם היו נשים שעושות מגשי פירות או אוכל. אני יודעת מה זו תכנית עבודה, יעדים וביצועים, איך להוביל עסקה".

"עכשיו כשאני עצמאית, אני קמה כל יום בשעה 6:30 עם הילדים, עושה סנדוויצ'ים מעלפים, מסיעה אותם בכיף. אח"כ אני הולכת לחדר כושר, נפתח לפניי עולם חדש. הייתי גמורה בשנים שעבדתי בבנק. הייתי עושה מנוי ולא הולכת בכלל. עכשיו אני מתכננת את היום שלי, יש לי זמן. פתאום את לא רצה כל הזמן. מותר לך גם פתאום לשבת ולהחליט מה לעשות – לאפות עוגיות או לראות סדרה. פעם הכול היה מדוד. אם הייתי עושה חצי שעה עוגיות בתקופת הבנק, הייתי צריכה לחשוב איך אני משלבת את זה".

הגזמתי

"בסוף הגזמתי, לא ידעתי לעצור. עברו שנתיים, הגיע הזמן להחליף תפקיד. כל פעם לעבור למחלקה אחרת ולעשות שם את מה שעשיתי במחלקה הקודמת ויותר טוב. עשיתי המון קורסים לניהול זמן, הנעת עובדים, 7 הרגלים למנהלים, למדתי המון. פתאום בגיל 50 הייתה הצעת פרישה והבנק רצה להתייעל ונתן תוספות לפרישה מאוד גדולות. ראיתי עובדים שלי שפורשים, ואמרתי לעצמי אולי זה כדאי גם לי והתחלתי לבדוק מה אני יכולה לקבל אם אני אפרוש. פתאום ראיתי שזה מעניין. אמרתי, נילי, אם את לא עושה את זה עכשיו, את לא תזכי לקריירה שניה".

"מלא לקוחות הציעו לי לבוא לעבוד אצלם. התייעצתי וחשבתי ואחרי שחזרתי עוד פעם בשעה 22:00 מתל אביב, אני לא חוזרת לעבוד שוב בשביל אף אחד. אני כל כך מאושרת, שכל החיים האישיים שלי השתפרו. אפילו בקטע של השופינג לא היו לי כוחות ולא היה לי זמן".

"העסק שלי היה לא מתוכנן. עשיתי כמה השקעות בנדל"ן. חברים אמרו לי איפה שאת משקיעה, קחי אותי. לקחתי אותם ליזמים. בגלל שאני באה מ-27 שנה של תחום פיננסי, יש לי המון ידע על מינוף קופות גמל ואיך להשיג אשראי זול. בעסקה האחרונה שעשיתי לאחד החברים שלי הצלחתי להשיג לו חצי מיליון כמעט בלי ריבית והבנתי שיש לי המון ידע וקשרים בסניפים של בנקים ויזמים. היום אני עושה ליווי מקצה לקצה, של אנשים שרוצים להשקיע בנדל"ן. אנשים יושבים איתי ומתכננים מה רמת הסיכון ומה סוג העסקאות, וכך אני תופרת חליפה לכל לקוח להשקעה ובתקציב, שמתאים לו".

רוצים ולא יודעים איך

"הגיעו אליי כל כך הרבה אנשים על מנת להשקיע בנדל"ן, ולכן החלטתי לעשות כנס שבו אני מסבירה על שלב התכנון. הכנס מדבר על איך להתמנף נכון ואיזה אלטרנטיבות של השקעות יש. בכנס עצמו יש פאנל של יועץ פנסיוני, יועץ השקעות, עורך דין ויזם. משם אפשר לצאת לפגישות אישיות".

"הרבה אנשים יודעים שצריך להיכנס לנדל"ן, אבל הם לא עושים את זה כי הם לא יודעים איך, עולם הנדל"ן והכספים לא מוכר להם. רשת הקשרים שלי והליווי שלי מוזילים להם את האשראי. כל 'פיפס' במשכנתא ל-20 שנה הוא קריטי. אני נותנת את כל הטיפים שאני מכירה מ-27 שנה בעולם הפיננסי".

באופן אישי, אני היום בעסקת הנדל"I השביעית שלי. אם אני הצלחתי כל אחד יכול להצליח. כל מי שרוצה לדאוג לעצמו ולילדים שלו, הפנסיה לא מספיקה. נדל"ן זה תמיד בטוחה כלכלית".

להתמקד בעצמי

ד"ר קרן אור חן היא פסיכולוגית שמרצה על חלומות, זוגיות וקבלת החלטות. בהרצאה שלה על קבלת החלטות היא אומרת שכשמתלבטים לגבי החלטות משנות חיים צריך לחשוב בעיקר על עצמנו. אם נתחיל לחשוב על כל אחד מהאנשים בחיינו ומה יעשה להם טוב, לא נצא מזה ולא נהיה מסוגלים לקבל החלטות. אם נעשה את מה שטוב בשבילנו, על אף המחירים שנצטרך לשלם, יש סיכוי שאנחנו נהיה מאושרים וכך גם האנשים הקרובים אלינו.

לפרק נישואים זה לא קל

ההחלטה האם לפרק נישואים או לא היא החלטה מורכבת, כיוון שהיא משפיעה על כל תחום בחיים. היא משפיעה על הילדים, היא משפיעה על המצב הכלכלי, היא משפיעה על הבית, שתגורי בו. הרבה אנשים מעדיפים להמשיך לחיות בזוגיות, שאולי היא פחות מוצלחת, ולא לפרק את הבית ואת המשפחה.

לכבוד היציאה מעבדות לחירות של בני ישראל, רצינו לתאר את הבחירה של חלק מהנשים לפרק זוגיות אחרי הרבה שנים, בשביל להיות שוב עצמאיות ולקבל את האפשרות לנהל את החיים לבד ואולי למצוא פרק ב'.

ידעתי הרבה שנים

"הרבה שנים ידעתי שאני צריכה להיפרד מבעלי", מספרת תושבת חיפה בשנות ה-40 לחייה, "זה מאוד מורכב לפרק נישואים, וגם אף פעם לא היה לנו רע ביחד ולכן מאוד התלבטתי. במקרה שלי כמו אצל הרבה זוגות, יש לנו 3 ילדים, ולכן כל השנים חשבתי גם על מה יהיה טוב בשבילי וגם איך הילדים שלי יקבלו את הדברים. השנה הרגשתי שאני חייבת להיפרד. הילדים שלנו גדלו ואני הרגשתי שאם אני לא אקום ואעשה מעשה יהיה לי מאוד קשה בסופו של דבר להכיר מישהו אחר ולהתחיל זוגיות חדשה".

החשש מהתגובה

"אחד הדברים, שמהם מאוד חששתי, כמו הרבה נשים, הוא מהתגובה של בעלי. תמיד היה נראה לי שהוא מרוצה מהיחסים בינינו, מהבית שלנו ומאיך שאנחנו מגדלים את הילדים. חששתי מהתגובה שלו, לא ידעתי מה הוא יגיד לילדים על זה שאני רוצה להיפרד והאמת שגם הרגשתי אי נעימות ממנו. היכרנו כשהיינו מאוד צעירים, כל השנים אמרתי לו שאני לעולם לא אעזוב אותו ושתמיד נהיה ביחד, והנה אני באה ומפרה את כל ההבטחות שלי. מצד שני, חשבתי על זה שאני נותנת לו את ההזדמנות להיות באמת מאושר ולהכיר מישהי שתאהב אותו ובאמת תרצה להיות בת הזוג שלו".

אם הייתי יודעת…

"אם הייתי יודעת איך הוא יגיב, הייתי נפרדת ממנו לפני שנים. השבוע הראשון אחרי שאמרתי לו היה מאוד קשה. הוא היה בהלם ולא ידע איך להתמודד עם הפרידה. אחרי שבוע הוא התעשת והתחיל לראות את היתרונות בפרידה. גם הוא הרגיש שבשנים האחרונות היחסים שלנו התרוקנו מתוכן. גם הוא הבין שהוא יכול עכשיו להכיר מישהי אחרת, שאולי תתאים לו יותר. כשהכרתי את בעלי לא היה אינטרנט ולא היו טלפונים ניידים. היום אנחנו חיים בעולם אחר, מתברר. היום נכנסים לכל מיני אפליקציות ונשים נחמדות, פנויות שמעוניינות בקשר נשפכות מכל כיוון. נגמרו הימים שהיית מקווה להכיר מישהו, היום כל אחד יכול להיכנס לאפליקציות ולבחור מתוך מגוון של מאות ואולי אלפי נשים, את זו שנראית לו וזה מה שבעלי עשה.

לא עבר הרבה זמן והוא מצא בחורה נחמדה שמצאה חן בעיניו. אין ספק שזוגיות חדשה מכניסה הרבה שמחה ואנרגיה, ותוך זמן קצר נראה היה שבעלי מתחיל להיות שבע רצון מהפרידה. בשיחה שניהלנו לא מזמן הוא אמר לי שעכשיו הוא חושב שחבל שלא עשינו את זה הרבה שנים קודם".

אפשר לעשות את זה יפה

פחדתי גם מהפרידה עצמה. יש לי חברות ששנים התעמתו עם הבעל בעזרת עורכי דין, ואני ידעתי שלפינה הזו אני לא מכניסה את עצמי. קראתי לאורך השנים בפייסבוק על זוגות שעשו את זה אחרת ונשארו חברים על אף הפרידה וידעתי שאת זה אני רוצה. אחרי שאמרתי לבעלי שאני רוצה להיפרד, הדגשתי עד כמה חשוב לי שנעשה את הכול ברוח טובה, גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. הסברתי לו שיהיה מיותר לקחת עורכי דין, גם אין יותר מדי לחלק בינינו וגם אני מוכנה לעשות הרבה ויתורים כספיים על מנת שנשאר בקשר טוב וככה היה.

יחד כמו משפחה

הכנתי לבד הסכם, לקחנו אותו לבית המשפט, אישרנו אותו מול שופטת והלכנו ביחד לרבנות. אני חושבת שהילדים שלנו היו עוברים חוויה הרבה יותר קשה אם גם היינו רבים בינינו וגוררים אותם לוויכוחים האלה. אנחנו מתכוונים להמשיך לצאת לחופשות משפחתיות ולעשות ביחד דברים כמשפחה, גם אם אנחנו לא בני זוג. בחול המועד הוא לקח כמה ימי חופשה ואנחנו מתכוונים לטייל ביחד כמו קודם. מצד אחד הפרידה, אובדן הבית והמשפחה הם דברים מאוד קשים. החיים הכי קלים הם לבני זוג שנשארים ביחד ומגדלים ביחד את הילדים. ברגע שמתגרשים עוד אנשים נכנסים למשפחה, והכול נהיה מורכב. יחד עם זאת, אפשר גם לעשות את זה יפה ובמינימום נזק לילדים. אני חושבת שגם אנחנו יוצאים נשכרים מזה שאנחנו משמרים את המשפחה שלנו, על אף שכמובן זה לא אותו דבר כמו פעם".

הזכות להיות מאושרת

"אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לעשות מה שמתאים להם, אבל מה שמאוד חשוב לי שילדיי יראו זה שבכל גיל כל אחד צריך לקום ולהילחם על הזכות להיות מאושר. אני חושבת שזו החובה שלי לעצמי. החיים קצרים וזה טיפשי לבזבז אותם בגלל חששות כאלה או אחרים. ללא ספק, הדבר הכי משמעותי בחיים שלי הם הילדים, אבל אחרי זה הזוגיות והאהבה. לא תמיד מי שאנחנו בוחרות בגיל 20 מתאים לנו גם עשרים שנה מאוחר יותר. אם כן – זה הכי טוב. אם לא, זה לא סוף העולם. יש סיכוי טוב, שאחרי שעוברים את התקופה הקשה והמכאיבה של הפרידה, כשהחופש חוזר ואת שוב יכולה לקבל לבד החלטות על החיים שלך, תהיי שוב מאושרת. יותר מזה, כשאתה נשואה, את הרבה פעמים חושבת שבטח שום דבר לא מחכה בחוץ. אני תמיד אמרתי לעצמי שאין הבדל גדול בין הגברים, או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת, "כולם אותו דרעק", לכן עדיף כבר להיות נשואה לאבא של הילדים שלי, אבל זה לא נכון. יש סיכוי לא רע שנמצא שם בחוץ הגבר שיכול לעשות אותך מאושרת, ואם לא, עדיין עדיף להיות לבד מאשר להתמודד עם אדם שנתקע שנים על הספה ואת לא יודעת למה".