14 שנות מאסר לרוצחו של הנער החיפאי מחרוס זבידאת

בית משפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה גזר 14 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, על רוצחו של הנער החיפאי מחרוס זבידאת.

בית המשפט המחוזי בחיפה בהרכב השופטים משה גלעד, רבקה פוקס ודניאל פיש גזרו על רוצחו של מחרוס זבידאת בן 19 במותו, 14 שנות מאסר בפועל, ושנה מאסר על תנאי, לבל יבצע במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן, או עבירה של איומים.

כזכור בליל 19.4.13 הגיע מחרוס זבידאת (המנוח) לבית הנאשם בן 17 (בעת ביצוע הרצח) תושב חיפה, יחד עם חברו ראני ג'בריל, בכדי לנסות לפתור בדרכי נועם סכסוך מתמשך בין אחות הנאשם לבין אחות זבידאת. ג'בריל המתין מחוץ לשער הכניסה ואילו זבידאת נכנס פנימה, שם נתקל באמו של הנאשם אשר ישבה באותה עת בחצר הבית. משזו הבחינה בו, החלה לצעוק ולקלל את זבידאת. חברו של זבידאת, ששמע את הצעקות, רץ פנימה אל החצר לאחר מכן הגיעו למקום גם הנאשם, אביו ואחיו הקטן והחלה מהומה. בשלב מסוים, כשהבחין זבידאת כי הנאשם מחזיק בידו סכין, נמלט בריצה לאורך שביל היציאה מן החצר, בעוד הנאשם רודף אחריו כשהסכין בידו. לבסוף, השיג הנאשם את זבידאת על המדרכה הצמודה לשער הכניסה לחצר, ובעת שהחל להוריד רגליו לכביש, דקר אותו באמצעות הסכין, בגב העליון, דקירה אחת בעומק של כ- 7 ס"מ, אשר גרמה לשבר בצלע שלישית מימין, בקו סמוך לעמוד השדרה וחדרה לריאה הימנית ולווריד הנבוב העליון. לאחר שנדקר, המשיך זבידאת בבריחתו, עד שהתמוטט על הכביש במרחק של כ- 105 מטר משער החצר. זבידאת הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהוא במצב אנוש ונפטר לאחר כשעה. מותו של זבידאת נגרם כתוצאה מאיבוד דם נרחב מפצע דקירה בגב עם פגיעה בווריד מרכזי ובריאה הימנית.

לאחר שהנאשם גרם למותו של זבידאת, זרק את הסכין או "העלימו" בדרך אחרת והסתתר בבית שכנתו, כרמלה טאעון, על אף שידע כי המשטרה מחפשת אותו וזאת עד שנעצר למחרת בביתה של כרמלה. הסכין לא נמצא עד היום.

הנאשם לא חלק על כך שהסכין שאחז בידו ננעץ בגבו של זבידאת וכי פציעה זו היא שהביאה למותו. אולם, גרסתו היתה כי רדף אחריו במטרה ל"הפחידו" ולהניסו מביתו, לאחר שהוא וחברו תקפו אותו ואת אמו בחצר ביתם, ובזמן ריצתו אחרי המנוח, בקצה השביל המוביל מחצר ביתו אל הרחוב הראשי, נעצר המנוח בפתאומיות, הנאשם נתקל במנוח והסכין שהחזיק חדר, שלא במתכוון, לפלג גופו העליון של המנוח.

בהכרעת הדין דחו השופטים כאמור, את גרסת "התאונה" של הנאשם. עם זאת, קבעו כי אף שלא יכלו לשלול כי הנאשם התכוון לגרום למותו של המנוח, נותר בלבם ספק סביר בעניין זה, והמשטרה לא הרימה את "נטל השכנוע" הכבד הרובץ על כתפיה להוכיח מעבר לספק סביר כי גמלה בלבו של הנאשם "החלטה להמית" את המנוח, ולכן קבענו כי ביצע עבירת "הריגה" ולא רצח בכוונה תחילה.

בפסק הדין ציינו השופטים: "הנאשם לצערנו גרם בדקירת סכין למותו של נער צעיר, בעל מידות טובות, אהוב על משפחתו וחבריו. תיאורי הוריו, אחותו וחבריו של המנוח, בעדותם בפנינו, את אופיו המיוחד, תרומתו לקהילה, וחלומותיו הגדולים שנגדעו באחת, ממשיכים להדהד בראשנו. הנאשם במעשיו, המית אסון על המנוח, על בני משפחתו ועל כל אוהביו. הנאשם אדם צעיר, ועוד יוכל לשקם את חייו לאחר ריצוי עונשו, אך המנוח לא יקום מקברו. על אף תוצאותיו הטראגיות של האירוע קבענו, כאמור, לאחר שמיעת הראיות, כי נותר ספק בליבנו שמא לא התגבשה אצל הנאשם ההחלטה להמית את המנוח ומכאן שביצע עבירה של הריגה".

עוד ציינו כי "כחוט השערה וכפסע בין הרשעתו של הנאשם בעבירת "הריגה", לבין הרשעתו בעבירת "רצח בכוונה תחילה".

יש לציין כי המנוח מחרוס זבידאת היה תלמיד מצטיין, ספורטיבי, אהוד ואהוב שתרם לקהילה ופעל למען מיגור האלימות בחברה.

סרטון קצר בבימויו ובהשתתפותו של זבידאת במסגרת "סרטים קצרים בהפקת בית ספר אלמותנבי בו למד זבידאת