על חיפה ועל אסטרטגיות יציאה • פרשנות • ד"ר יריב שגיא

אל תלמדו את החיפאים על אסטרטגיות יציאה! אנחנו עוסקים בכך יומם ולילה כבר עשרות שנים ובמגוון תחומים.  כתוצאה מכך, רבים מהתהליכים ומהתוכניות הגדלות של העיר חיפה קשורים באסטרטגיות יציאה כאלו ואחרת. הדוגמה המובהקת לכך היא שלאורך עשרות שנים עסוק חלק גדול מהדור הצעיר בעיר בתכנון אסטרטגיית היציאה שלו מכאן כבר בכיתה י"א.

פרט להרבה חברה צעירים, יש עוד כמה שכבות באוכלוסייה החיפאית המרבות לעסוק באסטרטגיות יציאה. לאחרונה אלו דווקא חיפאים בני הגיל השלישי העושים EXIT אל הנכדים שלהם, שרבים מהם כבר גרים בכל מקום פרט לחיפה. הם מצטרפים אל אוכלוסייה נודדת ותיקה אחרת שהיא האוכלוסייה החזקה כלכלית של העיר. גם האוכלוסייה הזו מרבה לנדוד דרומה ומזרחה וממעטת מאוד לחזור צפונה.

אסטרטגיות יציאה שכל צד חושב עליהן דבר אחר

יש בעיר שלנו גם כמה כאלו שאנו כופים עליהם אסטרטגיית יציאה. אבל נראה שלמרות המוטיבציה שלנו הם בכלל לא בעניין. דוגמה מובהקת לכך היא התעשייה הפטרוכימית במפרץ. אני סבור שהתעשיות האלה נמצאות דווקא במגמת העמקה של שורשיהן בקרקע המפרץ המטונפת. אבל במקביל לכך, יש לרבים תחושה הפוכה לחלוטין כאילו התעשיות הללו כבר עם רגל וחצי בחוץ.

אסטרטגיית היציאה שלנו עבור התעשיות הללו כל כך מפורטת עד שאנו כבר יודעים כמה יעלה להוציא אותן מכאן ולאן הן צריכות לעבור. אבל הן עדיין לא מבינות את הרמז. במקום לארוז הן ממשיכות לעבוד ולזהם כרגיל כשברקע צובר חזון מפרץ החדשנות של הנהגת העיר אבק ופיח. 

אסטרטגיית יציאה לא ברורה:
מסרים סותרים בממשלת ישראל – מצד אחד,אישור הרחבת בתי הזיקוק ומצד שני, ניסיון לקדם את תכנית מפרץ החדשנות, שהיא בעצם תכנית לסילוק התעשייה המזהמת.

אסטרטגית יציאה בחיפה שכנראה לא תצליח בעתיד הנראה לעין

יש גם אסטרטגיית יציאה אחת בחיפה שבוודאות כשלה כישלון חרוץ (לפחות לעת עתה). אסטרטגיה זו קשורה ליציאת הרכבת מקו החוף ולהוצאת שימושי הנמל מאזור הנמל המערבי. זאת כמובן על מנת לפנות מקום למימוש חזון חזית הים של חיפה.

כמה דיברו וכמה שמחו על כך שעוד שניה מתפנה הנמל המערבי. ראש העיר של חיפה אף הובילה מאבק בנושא למען הסרת חיץ הרכבת. אבל נראה שהיא כבר התעייפה מזה ובמקום להיאבק היא נחה על כיסא ראש העיר. אבל בדיון שהתקיים ב-19/9/19 הכריז מר נחשון צוק על כך שפינוי חיץ הרכבת לא יקרה, כנראה, לפני 2040. כך באחת התהפכה לה אסטרטגיית היציאה של נמל חיפה ממתחם הבריכה המערבית לאסטרטגיית יציאה של העיר מהחזון להפוך לברצלונה.

אסטרטגיית יציאה בסגנון דון קישוט

כבר בתחילת הקדנציה סימנה ראש העיר את מסלול ההתנתקות של חיפה ממדינת ישראל. זה התחיל ממש עם כניסתה לתפקיד עת ציינה ש"חיפה היא לא ישראל וישראל היא לא חיפה". כשנה לאחר מכן, היא כבר סיפרה בראיון לאלי לוי ש"אני מתה להכריז על מדינת הצפון ואולי נעשה את זה יום אחד"…

אז לאור אסטרטגיית היציאה המוזרה הזו, אולי כדאי להסתובב חזרה אל ירושלים ולגלות שחיפה אולי צריכה פחות ניתוק ויותר חיבור.  הרי מסילת הרכבת המזרחית, מסילת זבולון, תעקוף את חיפה ממזרח וכביש שש כבר מהווה תחליף משובח לכביש 4 הוותיק. הרכבל לטכניון ולאוניברסיטה מייתר את הכניסה של הסטודנטים אל העיר בכלל, והמטרונית מוודאת שיהיה קל יותר להגיע לחיפה מבחוץ מאשר להתפתל בתוכה. אז אולי כדאי להחליף את אסטרטגיית היציאה הדון-קישוטית באסטרטגיית התחברות אמיצה קצת יותר?

מאסטרטגיית יציאה לאסטרטגיית יצירה

צריך להפסיק לדבר על חיפה בהקשרים של אסטרטגיות יציאה. בואו נתחיל לדבר על אסטרטגיית יצירה!

אחרי המשבר הזה, הרי לא ישתנה שום דבר מהותי בכיוונים הכלליים בהם מתנהלת העיר. הסיבה לכך היא שביציאה מהמשבר הזה אנו כבר נהיה קרובים יותר לאמצע הקדנציה, של עיריית חיפה תחת הנהגתה של ד"ר עינת קליש-רותם, מאשר לתחילתה – ומה נשתנה?

אז במקום לחשוב על עוד פטנט למיתוג מחדש של החניה בחיפה, אולי אפשר להתחיל לעסוק בשינוי הרבה יותר עמוק ומהותי עבור העיר. התחושה היא שהשינוי הזה כבר היה בהישג יד, הרבה פעמים. אבל איך שהוא, ברגע האחרון הוא חומק.