השנה הוועדה נתנה זרקור לנושא החדשנות של ישראל ביחס לעולם. מדינת ישראל קיימת 70 שנה מובילה בטכנולוגיות, הייטק וסייבר אך מפגרת בנושא התשתיות
מאות מהבכירים במגזר העסקי, שוק ההון והמשפט השתתפו ביום שני 25/11/2019 בוועידה הכלכלית השנתית של חיפה והצפון אשר התקיימה במלון דן כרמל חיפה. What's next 2020 מייסודה של פירמת KPMG, בשיתוף סלומון ליפשיץ ושות' עורכי דין.
מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד פתח את הוועידה הכלכלית השנתית בהרצאה שנושאה: "מגמות כלכליות בישראל והובלת תהליכים במגזר הציבורי" ושיתף את באי הוועידה במחשבותיו לקראת סיום הקדנציה שלו, בסיכום המגמות הכלכליות במשק לצד תחזית כלכלית. המגמות הכלכליות העיקריות שלקראת סוף 2018, קצב הצמיחה חזר לפוטנציאל, התאוששות בייצוא הסחורות, שוק העבודה נמצא בתעסוקה מלאה, מדיניות ריבית אפס המובילה לעליית מחירי הנכסים.
התחזית הכלכלית שבאב"ד הצביע עליה, היא המשך צמיחה בקצב, מעל הפוטנציאל בטווח הקצר, הרבית הנמוכה והשיפור בשוק העבודה אשר תומכים בהתרחבות הצריכה
אי שוויון – מבלי להיכנס לפוליטיקה, יש המון צעדים שהאוצר עושה על מנת להפחית את אי השוויון, כולל מתן קצבאות וחלוקת כסף רב, אך עדיין זה לא עוזר לפתור את אי השוויון. ניתן לראות כי לאורך הזמן יש הצטמצמות באי השוויון, עשינו המון צעדים, אך עדיין יש המון דברים שאפשר לעשות.
שיעור ההשתתפות – עליה וקוץ בה. נתוני שוק העבודה המעידים על התעסוקה הקרובה למלאה, על פי פריון הנפש, הוא משתנה בהתאם להשכלתו של האדם, אנחנו צריכים לעסוק בשוק עם פוטנציאל מלא, כל מיני דברים על מנת להעלות את הפריון לנפש.
כיום 40 אחוז מהתקציב הולך לאוצר. הרוב הולך על הוצאות של ריבית או ביטחון, הם ההוצאות הגדולות. בהשוואה למדינות שונות, אנחנו נמצאים בפער מבחינה תקציבית, הנובע משיקולי ביטחון.
בשנים האחרונות אזנו בן התקציבים, עד כמה שאפשר. זאת מתוך מחשבה של שוני, כשאמרנו לצבא, שהם יקבלו תקציב לחמש שנים ואם זה תנסו להסתדר ולאחר מכן הצלחנו לאזן את הפן האזרחי.
ליל הברווזים
בפוליטיקה יש מונח: ליל הברווזים – צריכים לבדוק במשך הלילה עם כל השרים קיבלו את ההחלטה בדבר חלוקת התקציב. יש מלחמות ומו"מ על מנת שיצביע לנו השרים. עם שר הביטחון תמיד יש בעיה, כי הוא רוצה תמיד X+10. ההחלטה בסופו של דבר היא של רה"מ. שר הביטחון בדרך כלל, מביא איתו כוחות עזר, רמטכ"ל וכיוצ"ב, כדי להראות את חשיבות התקציב. אנחנו באוצר, מביאים את כל הארסנל שלנו, את החולים, הילדים וכיו"ב, זאת כדי להראות שאנחנו אלו שצריכים לקבל את התקציב.
בליל הברווזים האחרון, משרד הביטחון בכלל לא נכח ולכן הרווחנו את התקציב ועשינו שינוי גדול, כמו, בפנסיה של הגישור בצבא. דבר זה מיוחד לאנשי הצבא, שמגיל מסוים ועד לגיל הפרישה ניתן לתת לאיש הצבא תשלום פנסיה. עשינו המון דברים על מנת להקטין את תקציב הביטחון ובהתאם להגדיל את תקציב האוצר. כל עוד הפריון גדל יותר מהשכר אנחנו נמצאים במקום טוב.
אי אפשר לדבר על כלכלה בלי לדבר על אי שיוויון
השכר מזנק, בהסכמי שכר במשק במגזר הציבורי, משליך על המגזר הפרטי, הם מלינים על כך שהעלויות הייצור מקשה על התחרות. מגמות דמוגרפיות עתידיות – החלק היחסי של קבוצות אוכלוסייה: 50 אחוז מהאוכלוסייה ערבית או חרדית, יש לטפל בבעיה כיום ולהכניס את שני הסקטורים דחוף לשוק העבודה, אצל הערבים הבעיה היא הנשים ואצל החרדים הבעיה היא הגברים, מכל מיני סיבות כאלו ואחרות, נראה כי הם לא מוכנים לצאת לשוק העבודה. אם לא נטפל בזה, כמות הממנים תהיה נמוכה יותר מכמות הממומנים. לא נוכל לדבר על חדשנות ולא נוכל לעשות דבר. כלכלת ישראל לא תוכל לעמוד על הרגליים, במידה ויהיה חלק שאינו נושא בנטל ולא מוצא את חלקו בשוק העבודה.
פריון
לגבי הפריון, הגידול במשרות התמקד בענפים בעלי השכר הנמוכים, קרוב ל 20 אחוז מההשקעות בעולם הסייבר, מושקע בסייבר הישראלי. אנחנו מדינת סייבר מאד מתקדמת, אך עדיין רכבת עלית שנוסעת באופן פשוט בתוך העיר. בחלק מהעולם, אין 7000 קופיות, יש היום קופות של אנשים שעושים את החשבון שלהם לבד, אנחנו לא נמצאים שם עדיין, לעומת העולם.
המעבר בין התעשייה המסורתית לתעשייה היצירתית, ייצור מתקדם בתעשייה – מו"פ וחדשנות טכנולוגית. מכללות וטכנולוגיות – נושא קרוב לליבי, אנחנו חיים קצת ב"ללה לנד" – כאשר אנחנו חושבים שהאקדמיה וההשכלה, היא הדרך לשוק התעסוקה שתביא להכנסה טובה ומקורה, זה נכון לפעמים, אך היום אם נסתכל על לוחמים ב-8200 את הכישורים שלהם הם רכשו טרם לצבא והם בכלל לא עושים תואר והם מתקדמים.
לא בטוח שבעוד 20 שנה, תהיה עבודה לאנשים עם תואר, יכול מאד להיות שהמקצועות שאנחנו לומדים היום באוניברסיטה תכשיר אותנו למשרות בעוד עשרים שנה, יכול להיות שבעוד 20 שנה לא יהיה נדרש בעו"ד נזיקין או חוזים, כי הכל יהיה באמצעות סטארטאפ וטכנולוגיה במחשב.
פעם היינו צריכים לסדר ולסובב את האנטנה ואת הכפתור כדי לראות משבו בטלוויזיה, היום יש כל כך הרבה חברות שמפעילות ערוצי טלוויזיה, מעט אנשים מתקינים את הטכנולוגיה הזו לבד בביתם, אך מעטים אלו שעושים אותם. את הדברים שאנחנו פעם היינו עושים לבד ודורשים שימוש בטכנולוגיה, היום אנשים לומדים את זה ועושים את זה.
אנשים שלומדים מקצוע טכנולוגי, כתוצאה משנות ה80, לא נחשבים על פניו כמו כל השאר, האמהות שלנו יגידו "שהבן שלי ילמד שם, ממש לא, הוא יהיה רופא או עו"ד". אם הוא ילך ללמוד היסטוריה בהרווארד הוא לא יגיע אפילו ל-12 אלף בחודש.
דתיים
אם נכריח את הדתיים ללמוד לימודי ליבה, זה לא יעזור בכלל. אם יש משהו שלמדתי באוצר, זה שצדק זה כוכב בלבד. אם לימודי ליבה יעשו לו רע והוא יהיה חילוני זה יהיה לא טוב לא, לא נעשה את זה. אבל מה שכן, אפשר לפתוח כיתה לדתיים למשך כמה חודשים בגיל בוגר יותר, רק דתיים ולתת להם מקצוע טכנולוגי, זה יוצא אותו מקו העוני. למקומות האלו, אנחנו חייבים לשאוף להגיע. כאשר ילד יראה את אבא שלו הולך ללמוד קורס טכנולוגי, למרות שהוא דתי, זה כבר יביא אותם לרצות ללמוד לימודי ליבה.
העדר תשתיות תחבורה ציבורית מספקות והעדפת רכב פרטי, גורמות לעלות משקית גבוהה. העלות משקית מוערכת באבדן תוצר של כ-40 מיליארד ₪. אנחנו במדינת ישראל משקיעים המון כסף כדי להגדיל את הנסיעה הציבורית ולהקטין את הפקקים, למרות זאת אנחנו נשארים אחורנית בזמן. אנחנו צריכים להגדיל את התחבורה וליעל את המצב הקיים.
ההבדל בין המגזר הציבורי לפרטי, זה הנושא של האחריות, הדבר היחיד שבודקים אותי זה אם אני מושחת או לא, לא אכפת לכם באמת מיכולת הציבור שלי. מה הצפי שלנו מהמערכת ברמת ראש ממשלה ושרים, עד כמה אתם עוקבים שמה שהבטיחו לכם זה מה שנעשה? אנחנו בודקים רק אם הוא מושחת או לא כדי לדעת אם זה מה שמתאים לנו כדי להיות ראש ממשלה או לא. לא בוחנים נכונה את הלכים לניהול יעיל ואפקטיבי, לא עושים את ההבחנה בין העיקר לתפל. צריך להסתכל גם על עבודת הצוות ורתימת הצוות.
במגזר הפרטי למדתי דבר אחד לגבי תירוצים, עניין שלוש המעטפות, כל פעם שהמצב נהיה רע תפתח מעטפה, הכישלון זה בגלל המנכ"ל הקודם. פעם שנייה שהמצב נהיה רע נאשים את השוק, המחזוריות למטה, עלינו ממקום 12 למקום 4, לאף אחד לא אכפת בכלל. פעם שלישית כשאתה פותח את המעטפה האחרונה, כתוב לך, תכין 3 מעטפות חדשות. זהו, אתה הולך הביתה. במגזר הציבורי אתה יכול לתרץ מאה פעם, וככל שאתה מתרץ יותר ויותר ככה אתה נשאר, הסטנדרט זה שאין שחיתות, וזה הופך את זה לבסדר.
אגו בישראל
אגו בישראל – אין איך לטפל באמת, אבל אפשר לנסות לנטרל, כמו הרפורמה בחברת חשמל, אם אחד מסרב הוא צריך לקחת את זה עליו. הדבר האחרון – היכולת לקבל החלטות, צריך באיזה שהוא שלב להחליט, העלות שלא לקבל החלטה מביאה להוצאה יותר גדולה. היכולת לבצע כממשלה, צריכה להיבדק על הביצוע שלנו, על מה התחייבנו בכל אחד מהתחומים.
הלוואי וכמה שיותר תהיה ממשלה, ואחרי 4 וחצי שנים אני אוכל לחזור למשפחה שלי, ותהיה תכנית מסודרת לממשלה הבאה, מאחל בהצלחה למי שהולך לקחת את המושכות של מנכ"ל האוצר.
אין מקום מעניין, מרתק ומשפיע כמו להיות במגזר הציבורי, חבר אמר לי לפני שהתחלתי לכהן שמנכ"ל האוצר זה הדבר הכי טוב והכי רע, התפקיד הכי מעניין בחיים וכשזה נגמר זה התפקיד הכי מעניין שהיה לך בחיים.
רו"ח גיא אהרוני, שותף מנהל שלוחת חיפה בKPMG מארח הוועידה התייחס בדבריו להתפשטות טכנולוגיות בינה מלאכותית בחברות ועסקים:
בוועידה השנה בחרנו לתת זרקור לנושא החדשנות . אם בעבר חדשנות נתפס במובן של חידושים- אותם פיתוחים טכנולוגיים חדשניים שנעו בציר הזמן, חומרה ותוכנה מחשובית, יעילות והעברת תקשורת, טכנולוגיית מידע ושילוב ויזואלי. הרי שהיום כמעט בכל ארגון מוקמת ותופסת פיקוד יחידת חדשנות שמטרתה לבחון כיצד הארגון יכול להשתמש ולהטמיע פתרונות ועזרים חדשים בתהליך הייצור והמכירה ובנוסף, כיצד כל אותם פיתוחים ושינויים משפיעים על המודל העסקי של כל חברה ועסק.
כיל מינתה לפני כשנתיים מנכ"ל שהגיע מעולם הפיננסים וחברות התכנה. היום לכל חקלאי יש סנסורים שמודדים את לחות הקרקע, מלחות, מידות החום ועוד. הנחיות אשר משדרות למרכז מידע המעבד האינפורמציה ומחזיר באייפון הנחיות לטיפול יום יומי. אם העבר נדרשה כיל למכור דשנים במחיר אטרקטיבי ולפתח מערך סוכנים היום הדרישה לחברה דיגיטלית בעלת יכולת עיבוד נתונים.. הטכנולוגיות והשיטות הללו כבר לא רק חלק מרצפת הייצור, כי עם עוברים לחיינו המקצועיים הצופנים בחובם יתרונות כלכליים לארגונים. היום אנו כבר מפעילים מערכות מחשב המסוגלים לעבד טקסט ובעזרה בינה מלאכותית לתת תשובות והתייעלות כלכלית ארגונית. המהפכה הזו היא לא מדע בדיוני זה כבר נערך בארגונים, שחלקם נמצאים בכנס זה. העתיד כבר כאן ומי שלא יקפוץ על העגלה ויטמיע שינויים טכנולוגיים כאלה אצלו, ימצא עצמו כנראה מהר מאד מחוץ לתחרות.
עו"ד יעקב ריבנוביץ, שותף מנהל בכיר, סלומון לישפיץ ושות:
בשנים האחרונות, נדמה שחידוש רודף חידוש, צירופי מילים כגון: שילוב טכנולוגיות מתקדמות או כפר גלובלי, אולם התיישנו, אך הם המציאות בשטח. המרכיב הלא ידוע תופס נדבך רחב יותר ביומיום של כולנו ולכן אנו נדרשים להתאים את עצמינו מתודת העבודה, המשאבים, הידע שאנו מחזיקים בו ואת האסטרטגיה העסקית הפיננסית, בכל יום מחדש. אנו רואים עצמינו בסלומון ליפשיץ, כאחד ממשרדי עריכת הדין המובילים בצפון ואנו חשים את השינויים והפיתוח על בשרנו. אנו חווים אותה דרך לקוחות המשרד והסביבה בה אנו חיים. בין אם בזליגה המבורכת של חברות טכנולוגיה ועסקים מתקדמים מן המרכז אל חיפה והצפון, בין אם הצורך של תחומי עיסוק קלאסיים ומסורתיים, שתכליתם לסגל ידע ותכונות חדשות. כך למשל, מחלקת הבנקאות הופכת מומחית לפינטק, מחלקת התחבורה לומדת את עולמות האוטוטק.
גד זאבי, יזם,איש עסקים בינלאומי, תושב העיר חיפה ונשיא עמותת "שינוי בחיפה" בהרצאה פומבית די נדירה שלו, הציג בוועידה את ראייתו לעתיד כלכלי טוב יותר לצפון. זאבי, כמי שהקים וניהל במשך 20 שנה חברות באפריקה,אירופה וארה"ב במגוון שטחים, הציג לבאי הכנס נתונים של תמונה עגומה בחיפה, העיר השלישית בגודלה בישראל. לדבריו, נתונים מציגים כי אלפי צעירים שנולדו בעיר או באו ללמוד בה, עוזבים אותה בכל שנה ואין בחיפה מקומות תעסוקה מתאימים.
בעיר שהקימה את מרכז ההייטק הראשון בישראל, מת"ם חיפה, לא קם מקום עבודה גדול אחד בשנים האחרונות. במקום זאת, עסקים הולכים ונסגרים, מספר התיירים הולך ויורד והכלכלה העירונית מתדרדרת. התוצאה לכך ולמרות הארנונה היקרה בחיפה, הכנסות עיריית חיפה הולכות וקטנות וכך קטנה ומצטמצמת גם ההשקעה בשירותים לתושב. זאבי רואה כי מערכת החינוך מתדרדרת, מערכת הרווחה קורסת, התשתיות מתפוררות. נוצר לדבריו מעגל קסמים שהעיר חיפה הולכת אחורה ואין מי שיעצור אותה במסעה אל התחתית.
לדברי זאבי, לעיר חיפה אין תכנית אסטרטגית ולכן העיר צועדת אחורה. תכנית חיפה 2000 (חפ/1400), שנועדה להיכנס לתוקף לפני 18 שנים, אושרה רק השנה ואמורה להסתיים בשנת 2025, זו תכנית שאינה רלוונטית כבר לחיפה ואינה נותנת מענה לבעיות היסודיות בחיפה.
זאבי הציג נתונים כלכליים קשים לפיהם העיר חיפה ניצבת במקום השני במאזן ההגירה פנימי שלילי בישראל. ב-15 השנים האחרונות עזבו את העיר כ-3,300 תושבים בשנה. הצעירים נוטשים את העיר. גילאי 65+ מהווים למעלה מ-20 אחוז מאוכלוסייתה של העיר, לעומת ממוצע ארצי של 11%.
מספר המשרות בחיפה גדל בשנים 1998-2015 בקצב של 0.9% לשנה בלבד, לעומת ממוצע של משרות בישראל שעמד על כ-3.4% לשנה, פי כמעט 4 ויותר. משנת 1986 התחלות הבנייה בעיר פחתו ב-5.1% בממוצע לשנה. ההשקעה בחינוך לתלמיד קטנה ב-25 אחוז. הדגיש כי הוא מאמין שעל מנת להחזיר את חיפה למעמדה כמרכז הכלכלי טכנולוגי של ישראל ולהעניק לתושבים איכות חיים הנכון, ניתן לעצב תכנית כלכלית אסטרטגית שתציב יעדים בהסתכלות של 50 שנים קדימה.
על מנת למשוך צעירים בעלי יכולת השתכרות, חיפה צריכה להציע מענה ב-5 מימדי צמיחה. תעסוקה בחברה דיגיטלית, פיתוח סביבת מגורים ראויה, מערכת חינוך מושקעת, תשתיות מתקדמות, שירותי תרבות פנאי ובילוי.
כי לנצח במירוץ הכלכלי, יש להשלים את הפערים שנוצרו ולפרוץ קדימה. חיפה חייבת למשוך מנועי צמיחה חדשים בתעשייה, בשירותים ובמסחר ולנצל את היתרונות היחסיים, כי הכל מתחיל בכלכלה
לסיכום אמר זאבי:
תפסיקו בבקשה להרוס את הנוף של העיר. חלאס, מספיק מגדלים. ותסגרו את בתי הזיקוק המסריחים.
עבודה בהייטק יש בשפע בחיפה, אלא שיש מעט שמוכנים לעבור לעיר שנהפכת לפחות ירוקה ויותר מסריחה עם הזמן.
עוד תיקון שרוצה לגזור קופון על חשבון הציבור