חקירת האסון בו ניספו עשרת תלמידי המכינה הקדם צבאית בשיטפון בנחל צפית ערבה רק החלה, אך מעלה שאלות קשות על חובת הורים באשר הם, לבחון תמיד את שיקול הדעת של העומדים בראש המסגרות אליהן הם שולחים את ילדיהם.
יהיו אשר יהיו מסקנות חקירת האסון הנורא מאתמול, בו עשרה תלמידים מהמכינה הקדם צבאית בני ציון בתל אביב קיפחו את חייהם, צפים ועולים מול עיננו באופן מצמרר חילופי המסרונים בין נערות המכינה וגם אחת מהמדריכות, כפי שפורסמו בערוץ החדשות, המעלים חששות לסכנת חיים ותהיות לשיקול הדעת לצאת לשטח מועד לפורענות מזג אוויר:
"הכל צהוב, אוי ואבוי, כן מגעיל צהוב דוחה"
"לא מאמינה שאני אשכרה יוצאת לטיול במזג אוויר הזה"
"זה לא הגיוני שנלך למקום שהכול שם שיטפונות. זה להתגרות בגורל, אנחנו נמות, אני רצינית"
כתבה אחת הנערות בקבוצת התלמידים בוואטסאפ – מאוחר יותר, נספתה הנערה באסון ממנו חששה.
"אל תגזימי, אני מניחה שיש להם הגיון וייקחו אתכם בטח למקומות אחרים, ותישנו במקום סגור" השיבה לה חברתה.
לשאלות וספקות שעלו מקרב התלמידים ששמעו על התרעות הרשויות על תנאי מזג האוויר הקשים באיזור, השיבו גורמים במכינה:
"מחזור י"ב היקרים, כמה עדכונים לגבי הטיול ביום רביעי: כפי שכמה מכם שמו לב, בחלק מהימים של הטיול יכול להיות שיהיה מזג אוויר גשום באזור הדרום, הטיול כמובן עדיין מתקיים"
"אל דאגה, אנחנו ערוכים היטב לטיול, והמכינה וידאה עם הגורמים המתאימים, יהיה כייף, רטוב וחווייתי"
הנה כי כן, אנו עדים לחשש החמור לחייה וחיי חבריה, הניבט מהודעותיה של אחת הנערות שנספתה: "זה להתגרות בגורל, אנחנו נמות.."
מאידך אנו עדים לביטחון והאמון שרוכשים הנערים למדריכיהם "יש להם הגיון"
לעומת כל זאת ניכר ביטחונם העצמי של המארגנים: "אל דאגה…יהיה כייף, רטוב וחווייתי"
האם מישהו, תלמידים, הורים, היה אמור להרים ידו ולהודיע למארגנים:
עד כאן!
הרשויות באמצעות כל כלי התקשורת, מתריעים ומזהירים על הסכנות משיטפונות ומזג אוויר גרוע באזור המיועד לטיול ועליכם לדחות את הטיול.
תוך הבחנה בין צה"ל לגופים אזרחיים, נספר כי אחד הערכים אותו מלמדים את חיילי צה"ל עוד בתחילת דרכם בצבא, הוא: זכות החייל ל "סירוב פקודה בלתי חוקית בעליל".
"סימן היכרה של פקודה "בלתי חוקית בעליל" – מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת – זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו." – מתוך ויקיפדיה
למרות השוני באופי המערכות, בהשוואה צה"ל, שמהווה מסגרת היררכית ומבוססת על משמעת ופקודות לביצוע, קיימים מוסדות החינוך למיניהם המבוססים על משמעת וציפייה מהתלמידים כי ימלאו אחר הוראות והנחיות הניתנות על ידי ההנהלה וסגל המורים ומדריכים.
אך, כפי שאנו מצפים מחיילים ומפקדים בצה"ל שיפעילו את מוחם והגיונם הבריא בכדי להבחין אם מעל הפקודה מתנוסס דגל שחור, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!", כך מוטלת עלינו, ההורים, המשימה הכפולה של חינוך ילדינו לשאול שאלות ולהפעיל בלמים בהתבקשם לבצע פעולה בלתי הגיונית, כגון: "זה לא הגיוני שנלך למקום שהכל שם שטפונות. זה להתגרות בגורל, אנחנו נמות, אני רצינית", ואף את עצמנו לבחינת השיקולים המנחים את מנהלי וסגל המסגרות החינוכיות, להוצאת תכניות לפועל, והבעת הסתייגות מהן כאשר אינן עולות בקנה אחד עם הגיון צרוף.
יהא אשר יהא, אנו כהורים לעולם אחראים לוודא כי ילדינו נמצאים במקום בטוח, בין אם הם בבית או בכל מסגרת אחרת. עדיף לשאול שאלות ואו לבלום סכנות פוטנציאליות בטרם עת, מאשר לנתח תקלות ואסונות בדיעבד.
ביום שישי זה, ערב שבת קודש, ליבנו יוצא אל משפחות הנערים והנערות אשר נספו בשיטפון בנחל צפית. תהא מנוחתם עדן ומי ייתן ולא תדעו עוד צער.