הצגת היחיד "תקוותו של יוסף בעל ה – ק" בביצוע השחקן פיני גור ובבימוי דיצה כספי אלגר, השבוע בבכורה ב"תאטרון הסטודיו" החיפאי.
ההצגה מציגה את המסע של יוסי, איש הייטק מסודר החי חיים מאורגנים, שקם בוקר אחד עם מועקה ומתחיל לשאול שאלות על האופן בו הוא חי את חייו. המסע של יוסי עובר דרך פגישות עם אנשים שהוא נתקל בהם בדרכו, ואנקדוטות שהקהל חלק מהם. השאלות שיוסי שואל את עצמו – הן שאלות שנוגעות לכל אחד מאתנו שחי בעולם המודרני ומהווה חלק מהמירוץ האינטנסיבי – שאלות של אהבה, מהות, מה המקורות שלנו, ותפקיד ההורים בעיצוב הבחירות שלנו בחיינו כבוגרים, ומגיע לחיפוש מעמיק במורכבות ותהומיות הנפש.
פיני גור, במקור שיחק שנים בהצגות ילדים, עובר בווירטואוזיות בין דמויות מגוונות וצבעוניות. בנוסף לדמותו של יוסי, הוא מגלם עשר דמויות שונות של נשים וגברים שמרגשות, מצחיקות, מעוררות מחשבה ונוגעות ללב.
מאיפה הגיע הרעיון להצגת יחיד ולמה דווקא בנושא זה?
פיני גור: הרעיון בא מהרצון והתשוקה לשחק בהצגת יחיד, שבה אוכל לבטא באופן מקסימלי את יכולותיי כשחקן. בחרנו יחד נושא שעניין אותנו, בעקבות התנסויות אישיות עם עולם הטיפול והרוח, מתוך מפגשים עם אנשים שפגשנו במסלול החיים, ומסיפורים של אנשים שחוו חוויות דומות.
דיצה כרמי: לאורך כל חיי אני נתקלת במגוון הרחב של אפשרויות לטיפול ולמידה רוחנית, ב"רוחניקים" ו"גורואים" למיניהם. רציתי להתעמק בפער בין ההליכה לאיבוד בתוך העולם המודרני לתשובות שעולם הרוחניות מציע, והאם אלו תשובות שאדם יכול למצוא בהן שלווה ושלמות, או שזה עוד חלק מהתיעוש – תשובות אינסטנט לשאלות מורכבות של נפש האדם. אני עצמי מטפלת אלטרנטיבית, ומחוברת לעולם הרוח, ומצאתי את עצמי צוחקת כשפיני הציג באופן דרמטי, סיטואציות שמוכרות לי מחיי.
איך נוצר החיבור ביניכם?
פיני גור: הכרתי את דיצה בקורס דרמה למתקדמים, היא הייתה המנחה והבמאית של הקורס. התחברתי ליכולת שלה לדלות מהשחקן סיפורים וחוויות ולעצב אותם באופן דרמטי.
דיצה: בקבוצה שלימדתי, מאוד התחברתי ליכולות ההבעה של פיני. הוא שחקן טוטאלי, שאין לו "פרות קדושות", ולא מפחד ללכת לקצוות. זה משהו שמדבר אלי כשחקנית וכבמאית. שמחתי על האפשרות לעבוד איתו באופן ממוקד ופרטני. הוא גם שחקן קומי, וזה כיף מאוד לעבוד עם שחקן שיודע להגיע למעמקים וגם להצחיק בקלות.
ספרו קצת על תהליך העבודה, איך יוצרים הצגה ביחד?
פיני גור: התהליך נוצר מתוך עבודה של אימפרוביזציות (אלתור). אני הצגתי באופן אינטואיטיבי בהדרכת דיצה אנקדוטות שבחרנו יחד, ודיצה העלתה על הכתב כל מה שקורה על הבמה. אחרי שהיה לנו חומר גולמי של כמה תמונות, דיצה עיבדה את זה לטקסט, ולבסוף חיברנו את כל האנקדוטות לסיפור אחד שיש בו היגיון ודרך. כל התהליך בינינו היה מכבד עם הרבה הקשבה לרצונות ולצרכים של שנינו ובאווירה ביתית נעימה.
דיצה כספי: עד סוף יצירת ההצגה, לא ידענו מה התחנה הבאה. נתנו לעצמנו לזרום במסע כמו יוסי עצמו ולראות לאן זה לוקח אותנו, בלי להחליט החלטות מראש עבור הדמות. אחד הדברים שהיה חשוב לי בעבודה, זה להימנע משיפוט – גם את יוסי וגם את הדמויות שהוא פוגש. להניח את הסיטואציות והאנשים כמו שהם ולאפשר לקהל לעשות את החיבורים והפרשנויות שלו.
דיצה, עד כה ביימת רק קבוצות, מה ההבדל בבימוי של הצגת יחיד?
דיצה כספי: זה אחר מאוד, למרות שעל הבמה פיני מביא כל כך הרבה דמויות שזה מרגיש כמו קבוצה שלמה. השוני נובע גם במימד האישי – יש לי אפשרות להשקיע את כולי בשחקן אחד, זה קל יותר ומאפשר הקשבה ממוקדת יותר. וגם באופן הדרמטי – כשרק שני אנשים יוצרים, יש שיתוף פעולה מלא, הבחירות וההחלטות שאנחנו עושים תמיד מגיעות בהסכמה של שנינו.
פיני, הבכורה של ההצגה מתקרבת, מתרגש לעלות לבד על הבמה?
פיני גור: מצד אחד זה מפחיד. אבל יש לי ניסיון רב בהצגות שהופעתי לבד לפני קהל של ילדים. אני מאמין שההתרגשות תגרום לתוכן להיות אותנטי ולגעת באחר, ובסופו של דבר – בשביל זה אני פה.
יונתן שוורץ, מנהל תיאטרון הסטודיו, למה בחרת להעלות את ההצגה הזאת אצלך בתיאטרון?
יונתן שוורץ: מה זאת אומרת? כי קודם כל, אני גאה שיש סוף סוף תיאטרון פרינג' חיפאי אמיתי שמוכיח את עצמו שנה אחרי שנה. דיצה מורה בסטודיו כבר הרבה שנים ומעורה מאד בכל מה שקורה בפרינג' בחיפה, אם כשחקנית ואם כבמאית. פיני למד אצלנו והתפתח משמעותית מבחינת היכולות שלו. השילוב של שניהם ריתק אותי כיוון ששניהם אנשים שמעזים לחפש בקצוות ולא להיכנע למוכר ולידוע וזה בדיוק מה שפרינג' טוב עושה. כשצפיתי בהצגה לא ידעתי איך להגיב. לצחוק או לבכות? וכשאני מבולבל – זה אומר שמשהו עובד כאן. אני מחכה בקוצר רוח לשמוע את תגובות הקהל להצגה המיוחדת הזאת.
