כנגד כל הסיכויים. פעמיים.
חייה של אגם הקטנה, רק בת שלוש, ניצלו פעמיים. פעם אחת עוד לפני שהגיעה לעולם, ופעם שנייה קצת לפני שמלאו לה שלושה אביבים. בשתי הפעמים היא עשתה זאת ראש בראש מול הסטטיסטיקה
בזמן שכל עם ישראל השתתף בחגיגות המימונה, אגם אנידג'אר, ילדה קטנה ממעלות, חגגה את יום הולדתה השלישי. החגיגות שהתקיימו במחלקת כירורגית ילדים ברמב"ם היו כפולות ומכופלות, בעיקר מכיוון שבפעם השנייה בחייה הקצרים, הצליחה אגם, כנגד כל הסיכויים, לזכות בחיים.
אגם אנידג'אר נולדה עם מום נדיר בדרכי המרה, שנקרא "ציסטה כולדוכלית דרגה 4" (Choleddochal Cyst). המום מופיע בקרב האוכלוסייה ביחס של 1 לשני מיליון מקרים.
עוד בהיותה עובר, אובחנה אגם באחד מבתי החולים בצפון כמי שסובלת מהמום הנדיר והמסוכן ולהוריה, שלמה ומרסל אנידג'אר, הומלץ לסיים את ההיריון. "הרופאים הסבירו לנו שלאגם צפויים חיים בצל סיבוכים וסכנות בריאותיות ועם סיכויים גבוהים מאוד לחלות בסרטן בדרכי המרה ובכבד", מספר שלמה, "אבל כנגד עצת הרופאים, בחרנו להמשיך עם ההיריון וללדת את בתנו החמישית".
מרגע לידתה, הקפידו הוריה של אגם לעקוב אחר מצבה הבריאותי כשהיא מגיעה לסקירות אולטראסאונד אחד לחצי שנה. במשך כמעט שלוש שנים לא חל שינוי במצבה וקוטרה של הציסטה עמד על 2 ס"מ, אך לפני כחודש ימים התלוננה אגם הקטנה על כאבי בטן חוזרים. בני הזוג אנידג'אר פנו מיד לקופת החולים והפעוטה אובחנה כמי שסובלת מווירוס, אך לאחר מספר ימים, בנוסף לכאבים שלא פסקו, הופיעה אצל אגם הקטנה פריחה בכל גופה. "מאז שהיא נולדה אגם הייתה ילדה בריאה, אך הביקורים אצל הרופאים לצורך מעקב והידע שצברנו הפכו אותנו למומחים", אומר שלמה, "ידענו שפריחה היא סימן שקשור לכבד, וברגע שהיא צצה לא המתנו ומיהרנו למיון".
לאחר כשבוע מרגע הופעת התסמינים, הגיעה אגם לרמב"ם, שם היא אובחנה כסובלת מצהבת ובעיות בתפקודי הכבד. מהבדיקות שבוצעו במרכז הרפואי רמב"ם עלה כי הציסטה גדלה והיא חוסמת את דרכי המרה של אגם הקטנה. "הבדיקות הראו כי קוטרה של הציסטה עמד על 8 ס"מ, גידול ענק במקרה של ילדה כה קטנה", מסביר דר' ארקדי וצ'יאן, רופא בכיר במחלקה לכירורגית ילדים ברמב"ם ומי שניתח את אגם הקטנה, "הבעיה שעמדה מולנו היא מה עושים עם הממצאים הללו. מדובר במום נדיר וכמעט שאין ניסיון טיפולי במקרים כאלה. לפני אגם הקטנה ניתחתי רק מטופלת אחת שסבלה מהמום הזה, ילדה בת 7 שהגיעה לפני שלוש שנים לטיפול מרוסיה".
ההחלטה לנתח את אגם הייתה צעד לא פשוט, אך הרצון להציל את חייה של אגם הכריע. הניתוח, שהיה תהליך מורכב ועדין, ארך שבע וחצי שעות. בניגוד למה שנהוג לעשות במקרים הללו, את אגם ניתחו בשיטה לפרוסקופית, דהיינו כניסה לחלל הבטן דרך מספר חורים קטנים ושימוש בסיב אופטי המכיל מצלמה. זוהי הפעם השנייה בישראל שמום זה מתוקן בניתוח לפרוסקופי, כאשר הפעם הראשונה היתה במקרה של החולה מרוסיה שכאמור, נותחה אף היא ברמב"ם. במהלך הניתוח, ביצעו דר' וצ'יאן ודר' לילי היערי, ממלאת מקום מנהל מחלקת כירורגית ילדים ברמב"ם, כריתה של הציסטה שהייתה מחוברת לכלי דם גדולים וחיבור בין המעי הדק למה שנותר מהצינור המשותף של דרכי המרה, לאחר כריתת הציסטה.
"זאת לא הייתה החלטה קלה ללכת לניתוח כשיש כה מעט ניסיון מבחינת הטיפול", משחזר שלמה, אביה של אגם, "אבל סמכנו על דר' וצ'יאן שיעשה כל מה שהוא יכול. במשך כל שעות הניתוח עמדנו בחוץ ופשוט איבדנו שנות חיים מרוב לחץ. כשהרופא יצא מחדר הניתוח הוא היה סחוט. הבנו ממנו שהמקרה היה כל כך מורכב, שבעצם עד שהאגם נכנסה לחדר הניתוח לא היה ברור לגמרי עד כמה".
בתום הניתוח שהתה אגם במחלקה לטיפול נמרץ ילדים ברמב"ם, בניהולו של פרופ' גד בר יוסף, במשך שלושה ימים עד שהתייצב מצבה. היום (יום ג', ה-17.4.12), כמעט שבועיים לאחר הניתוח, אגם הקטנה השתחררה מבית החולים כשמצבה טוב.
"פעמיים נאלצנו לבחור עבור אגם בחירות לא פשוטות, שיכלו לעלות לה בחייה", משחזר שלמה. כשהוא מסתכל על בתו הקטנה צוחקת ומשחקת עם הבובות הוא מסכם במשפט אחד את אירועי החודש האחרון בחייו: "בשתי הפעמים לקחנו סיכון, ואנחנו מאושרים שעשינו זאת".
בצילום, מימין לשמאל: שלמה אנידג'אר, אגם אנידג'אר ודר' ארקדי וצ'יאן.
צילום: פיוטר פליטר.