לא כל דמנציה היא אלצהיימר • מה מלמדים הסיפורים של ברקוביץ' ווויליאמס

(חי פה) – החשיפה כי מיקי ברקוביץ', מגדולי הכדורסלנים בישראל, מתמודד בשנתיים וחצי האחרונות עם דמנציה מסוג גופיפי לואי, העלתה לתודעה הציבורית מחלה שרבים אינם מכירים.
פרופ' רביע חלאילה, חוקר בתחום הזקנה ובריאות המוח וסגן נשיא האקדמית צפת לעניינים אקדמיים, מסביר מדוע האבחון המדויק קריטי לטיפול.

דמנציה אינה מחלה אחת – וההבחנה חיונית

לדברי פרופ' חלאילה, הסיפור של ברקוביץ' מעלה סוגיה רחבה הרבה יותר מהמקרה הפרטי. "אחת הטעויות הנפוצות היא לדבר על דמנציה כאילו מדובר במחלה אחת", הוא מסביר.
"דמנציה היא למעשה שם כולל למספר מחלות ומצבים שונים. ההבחנה ביניהם אינה סמנטית בלבד, היא עשויה להיות בעלת משמעות ישירה לאבחון, לטיפול ולאיכות החיים של החולה ומשפחתו". למרות שמדובר באחת מצורות הדמנציה הניווניות השכיחות אחרי אלצהיימר, היא מוכרת הרבה פחות לציבור, וגם האבחון שלה עשוי להיות מורכב.

המחלה שזוהתה רק לאחר מותו של רובין וויליאמס

אחד המקרים המפורסמים ביותר של דמנציה עם גופיפי לואי, היה זה של השחקן רובין וויליאמס. לפני מותו ב־2014 הוא התמודד עם תסמינים שונים ואובחן כחולה בפרקינסון, ורק לאחר מותו התברר כי סבל מדמנציה עם גופיפי לואי מפושטת. אלמנתו, סוזן שניידר וויליאמס, תיארה מאוחר יותר במאמר בכתב העת הרפואי Neurology את ההתמודדות עם מחלה שתסמיניה השתנו באופן קיצוני, תקופות של צלילות לצד בלבול, פחד ושינויים בהתנהגות. לדברי חלאילה, התנודתיות הזו היא אחד המאפיינים שמקשים על זיהוי המחלה.

תסמינים שונים מאלצהיימר – ואבחון מאתגר

בניגוד לתמונה המוכרת מאלצהיימר, שבה הירידה בזיכרון היא סימן מרכזי כבר בשלבים מוקדמים, בגופיפי לואי הזיכרון יכול להיות שמור יחסית בתחילת הדרך. לעומת זאת, עלולים להופיע שינויים חדים ברמת הערנות והחשיבה, הזיות ראייה, תסמינים דמויי פרקינסון והפרעה בשנת חלום. המחלה קשורה להצטברות לא תקינה של החלבון, אלפא־סינוקלאין בתאי המוח, והצטברויות אלה, המכונות "גופיפי לואי", משפיעות על מערכות הקשורות לחשיבה, לתנועה, למצב הרוח ולשינה. "החולה יכול לקבל בתחילת הדרך אבחנה של פרקינסון, אלצהיימר ולעיתים אף אבחנה פסיכיאטרית, ורק בהמשך, כאשר מצטברים תסמינים נוספים, התמונה מתבהרת", אומר חלאילה.

אבחון מדויק – לא רק עניין אקדמי אלא צורך קליני

האבחון מתבסס על התמונה הקלינית ועל שילוב של בדיקות, ובהן בדיקות הדמיה ולעיתים בדיקות שינה. אין כיום בדיקת דם או בדיקת הדמיה יחידה שמאפשרת לקבוע בוודאות מוחלטת את האבחנה בחיי המטופל. חלאילה מדגיש כי חולים בדמנציה עם גופיפי לואי עלולים להיות רגישים במיוחד לתרופות אנטי־פסיכוטיות מסוימות, הניתנות לעיתים לטיפול בהזיות ובבלבול, ואצל חלק מהחולים תרופות אלה עלולות לגרום להחמרה משמעותית ואף לתגובה מסוכנת. "כאשר אנחנו יודעים עם איזה סוג של דמנציה אנחנו מתמודדים, ניתן להתאים טוב יותר את הטיפול ולהימנע מטיפולים שעלולים להזיק", הוא מדגיש. אין כיום תרופה המרפאה את המחלה או עוצרת את התקדמותה, והטיפול מתמקד בהקלה על התסמינים תוך התאמה זהירה למצבו של המטופל.

שמירה על בריאות המוח – מה אפשר לעשות

חלאילה חוקר במשך שנים את מושג הרזרבה הקוגניטיבית, יכולתו של המוח להתמודד עם שינויים ונזק ניווני ולשמור על תפקוד לאורך זמן. מחקרים מצביעים על קשר בין השכלה, פעילות קוגניטיבית, מורכבות תעסוקתית ואורח חיים פעיל לבין היכולת להתמודד עם ירידה קוגניטיבית. דו"ח ועדת Lancet מ־2024 העריך כי חלק ניכר ממקרי הדמנציה קשורים לגורמי סיכון הניתנים לשינוי, ובהם יתר לחץ דם, עישון, חוסר פעילות גופנית, בידוד חברתי וליקויי שמיעה וראייה שאינם מטופלים. עם זאת, חלאילה מסייג: "אסור להסיק מכך שאנחנו יודעים כיום כיצד למנוע דמנציה עם גופיפי לואי, באופן ספציפי. אין כיום דרך מוכחת למנוע את המחלה".

החשיבות הציבורית של החשיפה

"הסיפורים של מיקי ברקוביץ' ורובין וויליאמס מזכירים לנו שדמנציה אינה מחלה אחת", מסכם פרופ' חלאילה. "ככל שהציבור והמערכת הרפואית יכירו טוב יותר את ההבדלים בין סוגי הדמנציה ואת הסימנים המוקדמים שלהם, כך גדל הסיכוי לאבחון מדויק יותר, לטיפול מתאים יותר ולשיפור איכות החיים של החולים ובני משפחותיהם".
מבחינתו, זו גם החשיבות הציבורית של החשיפה של משפחת ברקוביץ', הפניית זרקור למחלה שרבים אינם מכירים, ושהאבחון המדויק שלה עשוי להיות קריטי.