בדרכי השבוע ברחובות המובילים אל הים בבת גלים נתקלתי במראה יוצא דופן: חבורה מגוונת של אנשים ישבה סביב שולחן עמוס מטעמים ושתייה, לצד כיסאות פלסטיק לבנים. לרגע חשבתי שמדובר בשבעה. אפילו עלה בדעתי לגשת ולמסור תנחומים. אלא שהפעם השולחן לא הוצב בחצר בית, אלא על המדרכה, בפינת רחוב.
כששאלתי מה פשר ההתכנסות, קיבלתי תשובה מפתיעה: כולם ממתינים להריסת הבניין שממול.
המשכתי בדרכי, אך משהו גרם לי לחזור. הייתה לי תחושה שאני עומדת להחמיץ מחזה שכמעט אי אפשר להסיר ממנו את העיניים, אחד מאותם רגעים שבהם האדם מפעיל כוח עצום כדי למחוק בניין שלם מן הנוף ◄ צפו
כך נולדה הכתבה הזאת – כמעט במקרה
המקרה הזה הוא רק דוגמה אחת מתוך עשרות בתים בשכונת בת גלים שנהרסים ונבנים מחדש בשנים האחרונות. יזמים מכל רחבי הארץ גילו את השכונה, ותנופת ההתחדשות מורגשת כמעט בכל רחוב.
שלא כמו בפרויקטים רבים אחרים בשכונה של יזמים מוכרים, הפעם מדובר ביזם חדש בבת גלים, חברת יזמות ובנייה, שהגיעה מהקריות ומבצעת כאן את הפרויקט הראשון שלה.
לזכות היזם אפשר לומר שנשמר אופייה האדריכלי של השכונה. במקום מגדל גבוה מתוכנן לקום בניין בן שש קומות בלבד, בסגנון באוהאוס, בעל קווים מעוגלים, שלפי ההדמיות צפוי להשתלב היטב ברחוב. היזם אף התחייב להשקיע בהטמנת כבלי החשמל לאורך כל הרחוב עד לבניין, השקעה לא מבוטלת המעידה, לדבריו, על החשיבות שהוא מייחס לאסתטיקה של הסביבה.
הבניין שבפינת הרחובות השרון 17 ונחליאלי 10 ניצב במקום מאז שנות השלושים של המאה הקודמת. שש דירות בשטח של כ־80 מ"ר כל אחת יפנו את מקומן ל־17 דירות בגדלים שונים, כולל שני פנטהאוזים, כאשר לכל דירה תתווסף מרפסת.
אל האירוע הגיעו היזם יוסף מויאל, החברה המלווה, עורכי הדין איל פאר וגיל לנדאו, ואפילו רב לברכה – הרב שמעון טנג'י מרכסים, המלווה את מויאל בכל הפרויקטים. סביבם התאספו בעלי הדירות, שחלקם גדלו בבניין בילדותם, וכן רוכש דירה בפרויקט החדש, שאמור להסתיים בתוך כשלוש שנים.
אחרי נאומים והרמת כוסית הגיע הרגע שלשמו התכנסו כולם.
מחפר זחלי ענק, המצויד בפטיש חציבה כבד, תמרן בין המשאיות שעמדו באתרי הבנייה הסמוכים, לפחות שניים נוספים ברחוב נחליאלי ונכנס אל המגרש בקלילות מפתיעה. לרגע נדמה היה שזרועו האדירה עומדת לפגוע במכוניות החונות ברחוב הצר או בכבל החשמל שנגע כמעט בזרועו.
ואז נשמעה המכה הראשונה – הדחפור החל להכות בבניין, וההריסה יצאה לדרך ◄ צפו
יחד עם ההתרגשות הגיעו גם האבק וחסימות התנועה. מה שלא נראה במקום היה נציג עירוני או שוטר שיסייעו בהכוונת הנהגים. רחוב נחליאלי הוא חד־סטרי המוביל אל הים ולרחוב רציף אהרון רוזנפלד, וכל הכניסות האחרות באזור הן ללא מוצא. נהגים שנכנסו מפינת הרחובות נהלל–נחליאלי מצאו את עצמם לכודים בתוך מבוך של כלי עבודה, משאיות וחסימות.
גם האבק היה משמעותי. רק לאחר שתושבים התלוננו הובאו צינורות מים שנועדו להרטיב את ההריסה ולהפחית את כמות האבק באוויר.
בעלי הדירות סיפרו כי הפרויקט החל כבר ב־24 בינואר 2019. רק כעת, ב־12 ביולי 2026, לאחר קבלת כל האישורים, ניתן היה להתחיל בהריסה. שבע שנים של תכנון, תיאומים והיתרים, עדות לאורך הרוח הנדרש מיזם בישראל.
כאוס התחבורתי ◄ צפו
לעומתנו
בגרמניה, שבה חייתי שנים רבות, נהוג לחגוג דווקא את השלמת שלד הבניין והקמת הגג בטקס שנקרא Richtfest – חגיגת הגג. בארצות אירופאיות נוספות נהוג להשתמש במונח Topping Out, המציין את השלמת הקמת הגג.
בישראל, לעומת זאת, נדמה שלעיתים החגיגה מתחילה דווקא ברגע שבו הורסים.
יש בכך משהו שמזכיר את חגיגות האקזיט של חברות הייטק: סוף־סוף הצלחנו להיפרד ממה שעבדנו עליו שנים, עכשיו תגיע התמורה הכלכלית ואפשר לעבור לפרויקט הבא.
העצב על הפרידה מהישן מתערבב בתקווה למה שיבוא במקומו
חנה סקורצקי ובעלה אלי לנדאו, יו"ר שדולת הגמלאים בחיפה ובעלי דירה בבניין, מסכמים את התחושות כך: "הרגשות לגבי ההריסה קשים אבל זו הריסה לצורך בנייה ולכן יש הרבה תקווה לבית החדש שיבנה."
הוריה של חנה הגיעו להתגורר בבניין בשנת 1935. אמה הייתה עקרת בית, ואביה עבד תחילה בעבודות מזדמנות, עד שהקים מפעל לייצור דגים מלוחים לקרדה ואף ייבא דגים מלוחים מטורקיה ומהולנד.
גם עופר זמיר זוסמן גדל בבניין, בשכנות לחנה. אביו, חיים זוסמן, שימש כחזן של בת גלים משנות השישים ועד שנות השמונים. עופר מספר כי הוא שמח לקבל דירה גדולה יותר, הכוללת מרפסת וחניה.
אולם לא כל תושבי השכונה חוגגים
לורי, תושבת השכונה, מתארת את המחיר שמשלמים התושבים על תנופת הבנייה: "אצלנו משלמים מחיר שערורייתי כדי לגור קרוב לים אבל הרעש, הלכלוך, אין סוף פועלים שמסתובבים ואף נשארים ללון באתרי הבניה, כל זה מקשה על החיים. יו"ר הבניין שלנו יעצה לנו לסגור חלונות כי הורסים בניין וכיוון הרוח מביא את כל האבק אלינו. חוץ מזה עקרו בסביבתי בפרויקט ברחוב השחף עץ תאנה ועץ דקל, זה מאד מצער אותי."
תנופת הבנייה בבת גלים – בין התחדשות לאובדן
האירוע הזה אינו חריג. הוא משקף את המציאות החדשה של בת גלים, שכונה שבעבר נחשבה שקטה ומנומנמת, וכיום נמצאת בעיצומו של גל התחדשות עירונית חסר תקדים. כמעט בכל רחוב אפשר לראות בניין שנהרס, שלד חדש שנבנה או דיירים הממתינים לפינוי.
מצד אחד, ההתחדשות מביאה עמה בניינים בטוחים ומודרניים, דירות גדולות יותר, ממ"דים, מרפסות, חניות ותשתיות חדשות. היא גם מושכת אוכלוסייה חדשה ומעלה את ערך הנכסים.
מן הצד האחר, מדובר בתקופה ארוכה של רעש, אבק, עומסי תנועה, פגיעה בעצים ובמרחב הציבורי ולעיתים גם תחושת אובדן של הנוף והשכונה הימית שהייתה. עבור רבים מהוותיקים, כל הריסה היא גם פרידה מזיכרונות של עשרות שנים.
בין עבר היסטורי לבין עתיד אורבני
בת גלים של היום נמצאת בין שני עולמות: בין העבר ההיסטורי והקהילתי שלה לבין העתיד האורבני שנבנה מול העיניים. חגיגת ההריסה שנערכה השבוע הייתה הרבה יותר מהרמת כוסית לפני עבודות בנייה, היא סימלה את הרגע שבו השכונה נפרדת מעוד פרק בתולדותיה, ומתחילה לכתוב פרק חדש. כולי תקווה שבת גלים לא תהפוך לשכונה אורבנית מנוכרת, במקום השכונה הימית הקהילתית שתושביה הולכים מהבית לחוף הים לבושים בגד ים ומצוידים בגלשן.