כששפה הופכת לגשר בין חיפה לבוסטון • מנטורינג מעבר לים

מה שהתחיל כפתרון זמני בימי הקורונה, הפך ליוזמה חינוכית-קהילתית המחברת בין בני נוער בישראל לבין הקהילה היהודית בארה״ב ומוכיחה ששיחה שבועית יכולה לשנות הרבה יותר מציון בבגרות.

מחיבור חירום ליוזמה מתמשכת

מה שהחל כיוזמה בתקופת הקורונה, הפך בשנים האחרונות למרחב מפגש משמעותי בין בני נוער מחיפה לבין הקהילה היהודית בבוסטון. תוכנית המנטורינג המקוונת באנגלית של שותפות חיפה–בוסטון, CJP – (Combined Jewish Philanthropies of Greater Boston) , אינה רק כלי לשיפור השפה, אלא פלטפורמה לחיבור, זהות ושייכות.

הרבה מעבר ללימוד אנגלית

התוכנית מחברת תלמידי תיכון מחיפה עם מתנדבים מבוסטון לשיחות אישיות באנגלית, כחלק מהכנה לבחינת הבגרות בעל פה. לצד ההתקדמות הלימודית, מתפתח קשר בין-אישי ובין-דורי, המאפשר היכרות עם עולמות שונים, לצד גילוי של מכנה משותף.

צמיחה מרשימה והתרחבות מתמשכת

הרעיון נולד בשנת 2020, כאשר מגפת הקורונה עצרה את המשלחות בין הערים. חברי קהילת בוסטון ביקשו לשמר את הקשר, והחלו לקיים מפגשים מקוונים עם תלמידים מחיפה. מאז התוכנית התפתחה והתרחבה: השנה השתתפו בה 65 תלמידים משמונה בתי ספר בעיר, לצד 55 מנטורים מבוסטון כאשר השנה הצטרפו עוד 27 מנטורים שבקשו לקחת חלק בעשייה.

המפגשים מתקיימים אחת לשבוע, לאורך כ-8–12 שבועות, ומבוססים על שיח פתוח בגובה העיניים. המנטורים אינם נדרשים להיות אנשי חינוך, רק דוברי אנגלית שמוכנים להקדיש מזמנם. עבור התלמידים, זו הזדמנות לתרגל שפה חיה ואותנטית, ולפגוש מקרוב קהילה יהודית מעבר לים.

מאחורי הקלעים: הובלה, מחויבות וקהילה פועלת

מאחורי הצלחת התוכנית עומדת עבודה מסורה ומתמשכת. ג'ן לוין, המתנדבת בשותפות חיפה–בוסטון, מובילה את המיזם בנחישות ובהתמדה מאז הקמתו, תוך חיבור בין כלל הגורמים המעורבים והבטחת איכות התהליך. לצידה, שני סטודנטים מאוניברסיטת חיפה, מלגאי השותפות, מרכזים את הפעילות השוטפת: התאמת זוגות של תלמידים ומנטורים, ליווי המשתתפים ומתן מענה לצרכים העולים לאורך הדרך.

במקביל, בבוסטון פועלת ועדת מתנדבים ייעודית האמונה על גיוס, ליווי ותמיכה במנטורים. הוועדה מהווה עוגן משמעותי להצלחת התוכנית וממחישה את המחויבות של הקהילה היהודית בבוסטון להשקעה בדור הצעיר בחיפה.

"זה פתח לי עולם"

עדי, תלמידת תיכון שהשתתפה בתוכנית, משתפת: "ההזדמנות לדבר עם דוברת אנגלית כשפת אם לא מובנת מאליה. התוכנית נתנה לי ביטחון, שיפרה את האנגלית שלי, ובעיקר פתחה לי עולם. אני מאוד מודה על החוויה הזו."

גם עבור המתנדבים בבוסטון מדובר בחוויה משמעותית של חיבור לישראל, במיוחד בתקופה שבה הקשר בין קהילות יהודיות בעולם מקבל עומק נוסף.

יותר משפה: בניית זהות משותפת

כפי שמסבירה אושרת גפני-מויאל, מנהלת שותפות חיפה–בוסטון: "בעולם שבו המרחק הגיאוגרפי, כביכול, הולך ומצטמצם, הקשר בין יהדות ישראל ליהדות התפוצות אינו מובן מאליו, הוא דורש השקעה, מפגש ואנושיות. תוכנית המנטורינג ממחישה כיצד שיחה אחת בשבוע יכולה לבנות גשר של הבנה, זהות משותפת ותחושת שייכות. עבורנו, זה לא רק לימוד אנגלית, זו בנייה של קשרים בין אנשים, בין קהילות, ובין עתיד משותף."

גשר אנושי בין קהילות

יוזמה זו מדגישה כיצד כלי לימודי ממוקד, שיחות שבועיות באנגלית, יכול לייצר ערך רחב יותר. לצד שיפור השפה, חיזוק הביטחון לשוחח באנגלית וההכנה לבגרות, נוצרת חשיפה למציאות חיים אחרת ולשיח בין-תרבותי בגובה העיניים.

במקביל, התוכנית משמרת ומעמיקה את הקשר בין חיפה לבוסטון דרך מפגש ישיר בין אנשים. לא כפעילות חד-פעמית, אלא כתהליך מתמשך המבוסס על מחויבות, היכרות והבנה הדדית.

'חגיגת סוף שנה' בזום – קשרים שנמשכים הרבה מעבר למסך

השבוע התקיימה "חגיגת סוף שנה" לציון סיום התוכנית והיערכותם של התלמידים לבחינת הבגרות בעל פה. את המפגש המרגש הובילו מרשה כהן, אילנה מרקוביץ, קארן זקון, לורי אואדס וג'ין לוין, כולן מנטוריות מבוסטון, המסורות לתוכנית ומובילות אותה מזה כשש שנים.

הקשר שנרקם במטרה לשפר את כישורי הדיבור באנגלית של התלמידים הישראלים ממשיך להתפתח באופנים מגוונים. כפי שמסבירה ג'ין לוין: "המנטורים בבוסטון מחויבים מאוד לטיפוח קשרים אישיים עם התלמידים, ומבטאים זאת בדרכים רבות. חלקם ממשיכים להיפגש עם התלמידים מדי שבוע לאורך כל השנה, ואף במהלך חודשי הקיץ, למרות שהתוכנית הרשמית נמשכת 8–10 שבועות בלבד, מהחורף ועד תחילת האביב. אחרים שולחים מתנות ליום הולדת או לסיום לימודים, כמו ספרים מיוחדים באנגלית על בוסטון. ישנם גם כאלה שמגיעים לבקר בחיפה ואף מבלים שבת עם התלמידים, המורים והמשפחות.

החוויות מגוונות, אך המכנה המשותף לכולן הוא תמיכה בצמיחתם של התלמידים, בביטחון העצמי שלהם ובנוחות שלהם לדבר באנגלית. תמיד מרגש לראות עד כמה המנטורים מבינים שהם מוערכים, וכמה התלמידים אסירי תודה על הזמן האישי והייחודי שהם מקבלים, זמן שלא ניתן להשיג בדרך אחרת."