הפגנה בחיפה נגד הפשיעה בחברה הערבית: 4 מפגינים נעצרו לחקירה בהפגנה במושבה הגרמנית

(חי פה) – כ־350 מפגינים הגיעו הערב, יום שלישי, 10/02/2026 לכיכר אונסקו במושבה הגרמנית בחיפה, במסגרת יום מחאה ארצי שנועד להציף את מצוקת האלימות והפשיעה בחברה הערבית ואת תחושת ההפקרה שחווים רבים מתושביה. המפגינים, יהודים וערבים יחד, נשאו תמונות של קורבנות רצח מהשנים האחרונות וקראו לממשלה, למשטרה ולמנהיגות הפוליטית לפעול באופן מיידי כדי להחזיר את הביטחון האישי ליישובים הערביים ולכלל אזרחי המדינה. במהלך ההפגנה עצרה המשטרה ארבעה מפגינים לאחר שירדו לכביש והפרו את הסדר, אך ההפגנה נמשכה גם לאחר מכן, כשהמתח בין המוחים לבין כוחות המשטרה נותר מורגש.

מהמשטרה נמסר בתגובה כי שוטרי מרחב "כרמל" עצרו 4 מפירי סדר במהלך מחאה ברחוב בן גוריון בחיפה, אשר לא נשמעו להנחיות השוטרים והמשיכו בתהלוכה בלתי חוקית בניגוד לתנאים, חלקם אף חסמו את הכביש והיוו סכנה למשתמשי הדרך.

עדויות קורעות לב של בני משפחות הנרצחים

״אנחנו פונים למשטרה ושואלים מי הרג את האחיין שלי — ואין תשובות״

בין הנואמים היה אשרף סלימאן, דודו של צעיר בן 19, נג'ואן סלימאן, שנרצח לפני ארבעה חודשים במהלך משמרת בעבודתו. הוא סיפר כי אחיינו עמד לסיים את יום העבודה בסופרמרקט כאשר מספר רעולי פנים נכנסו למקום ופתחו בירי לכל עבר. הכדור שפגע בראשו הרג אותו במקום. אשרף, שעובד בבית החולים רמב"ם, תיאר את תחושת חוסר האונים: "אני רואה בעבודה איך כשבחורה מקריות נפצעת ליד מועדון, תוך כמה שעות מגיעים למי שפגע בה. אצלנו עברו ארבעה חודשים. אנחנו פונים למשטרה ושואלים מי הרג את האחיין שלי — ואין תשובות. הוא היה סטודנט, לא היה לו שום קשר לפשע. אנחנו רק רוצים לחיות בשקט, אבל מרגישים שזה לא מעניין אף אחד". לדבריו, המשפחה עומדת בכל חובותיה האזרחיות, אך אינה מקבלת את הזכות הבסיסית ביותר — ביטחון.

יום שיבוש ארצי: מחאה יצירתית ומסרים חזקים

ההפגנה בחיפה הייתה חלק מיום שיבוש רחב שהחל בשש בבוקר וכלל פעולות מחאה ברחבי הארץ. אחד המיצגים הבולטים היה צביעת מזרקות מים בצבע אדום, שנועדו לסמל את דמם של הנרצחים בחברה הערבית. במהלך היום התקיימו הפגנות במקומות עבודה, בצמתים מרכזיים ובמוקדים עירוניים שונים. המפגינים נשאו תמונות של קורבנות רצח, חלקם ילדים ובני נוער, והדגישו כי האלימות אינה "בעיה מגזרית" אלא בעיה לאומית.

שותפות יהודית־ערבית במאבק

אחד המאפיינים הבולטים של ההפגנה היה הנוכחות המשולבת של יהודים וערבים. רבים מהמפגינים הדגישו כי האלימות בחברה הערבית אינה מבודדת, וכי כלי הנשק הבלתי חוקיים, הפשיעה המאורגנת והיעדר האכיפה משפיעים על כלל אזרחי המדינה. נואם אחד סיפר כי ישנם מקרים שבהם עבריינים מתחזים לשוטרים, לובשים מדים ונכנסים ליישובים כדי לפגוע בתושבים. "כשאנשים לא יודעים אם מי שנכנס לבית שלהם הוא שוטר אמיתי או עבריין — זו קריסה של הביטחון האישי", אמר. אחרים קראו לטפל בתופעת דמי החסות, באיומי הסחיטה ובעבריינים שמרגישים, לדבריהם, "חסינים לחלוטין".

ביקורת על השימוש במונח "אלימות במגזר הערבי"

במהלך ההפגנה עלתה שוב ושוב ביקורת על האופן שבו מוצגת האלימות בתקשורת ובשיח הציבורי. מפגינים טענו כי המונח "אלימות במגזר הערבי" מצמצם את הבעיה וממסגר אותה כאילו היא שייכת רק לחלק מהאוכלוסייה. "אנחנו חיים במדינה אחת", אמר אחד הדוברים. "יש יישובים מעורבים, יש יהודים שמגיעים ליישובים ערביים, וברגע שיש אלימות — כל אדם במדינה עלול להיפגע. לקרוא לזה 'אלימות במגזר הערבי' זו דרך להקטין את הבעיה ולהרחיק אותה מהציבור הרחב".

עדותה של מורה צעירה: "אני אזרחית שומרת חוק — ומרגישה מופקרת"

אחת המפגינות סיפרה לכתבת חי פה על תחושותיה כאימא שלא מרגישה מוגנת במדינתה. "אני עובדת כמורה באחת הקריות ועובדת בבית ספר יהודי וגרה ביישוב ערבי קרוב. אני שומעת מורים מדברים בחדר המורים על החברה הערבית כאילו כולנו אלימים, כאילו אנחנו לא פונים למשטרה. אני מורה שמונה שנים, אמא לשני ילדים, וכל מה שאני רוצה זה לחיות בשקט. שנה שעברה חזרתי מהגן של הבן שלי, ושעה אחר כך היו יריות בדרך שהלכתי בה. איך אפשר להאשים אותי בזה שיש נשק לא חוקי בכפר שלי? אני לא יודעת מי העבריינים, אני לא יכולה לגרום להם למסור נשק. תפקיד המדינה הוא להגן עליי". היא הוסיפה כי היא אוהבת את המדינה ומזדהה איתה, אך מרגישה שהמדינה מפקירה אותה ואת משפחתה. "כשאני צריכה משהו שהוא הזכות הכי בסיסית שלי — ביטחון — מפנים אליי אצבע מאשימה".

"האלימות לא תישאר בגבולות היישובים הערביים"

המורה הדגישה כי האלימות אינה נעצרת בגבולות היישובים הערביים. "הנשק הלא חוקי שמופנה היום כלפינו עלול לפגוע גם ביהודים. ראינו מקרים שבהם עבריינים ירו על עבריין אחר ופגעו באנשים חפים מפשע. מי שחושב שזה לא יגיע אליו — טועה". לדבריה, שתיקת הציבור היהודי מול האלימות בחברה הערבית מסוכנת, משום שהשלכותיה עלולות להגיע לכל בית במדינה.

תחושת הפקרה מצד המשטרה והמערכת הפוליטית

רבים מהמפגינים טענו כי המשטרה אינה עושה די כדי לאסוף נשק בלתי חוקי, לפרק ארגוני פשיעה ולפתור מקרי רצח. חלקם האשימו גם את המפלגות הערביות בכך שאינן פועלות מספיק למען הציבור שבחר בהן. "אנחנו מרגישים לבד", אמר אחד הדוברים. "לא המשטרה, לא הממשלה, לא המפלגות — אף אחד לא באמת נלחם בשבילנו". אחרים ציינו כי בעוד מקרי אלימות ביישובים יהודיים מפוענחים במהירות, מקרי רצח ביישובים ערביים נותרים לעיתים חודשים ושנים ללא פתרון.

מעצר ארבעה מפגינים במהלך ההפגנה

שוטרי מרחב "כרמל" עצרו 4 מפירי סדר במהלך מחאה ברחוב בן גוריון בחיפה, אשר לא נשמעו להנחיות השוטרים והמשיכו בתהלוכה בלתי חוקית בניגוד לתנאים, חלקם אף חסמו את הכביש והיוו סכנה למשתמשי הדרך. "משטרת ישראל רואה בזכות המחאה כאבן יסוד במדינה דמוקרטית ומאפשרת מחאות כל עוד הן מתקיימות במסגרת החוק, יחד עם זאת המשטרה לא תאפשר הפרות סדר מכל סוג או פגיעה בחופש התנועה וכל התנהגות העלולה לסכן את שלומו של הציבור".

קריאה לשינוי עומק במדיניות האכיפה

המסר המרכזי של ההפגנה היה קריאה לשינוי עמוק במדיניות האכיפה. המפגינים דרשו תכנית לאומית למיגור הפשיעה, איסוף נשק בלתי חוקי, חיזוק המשטרה ביישובים הערביים ושיתוף פעולה הדוק עם הנהגה מקומית. "אנחנו לא מבקשים יחס מיוחד", אמר אחד המפגינים. "אנחנו מבקשים את מה שמגיע לכל אזרח במדינה — ביטחון".

תקווה לשינוי והמשך המאבק

למרות הכאב והכעס, רבים מהמפגינים הביעו תקווה שהמחאה תוביל לשינוי. "זו לא הפגנה של מגזר", אמרה אחת המארגנות. "זו הפגנה של אזרחים. כולנו רוצים לחיות במדינה שבה החיים של כל אדם — יהודי או ערבי — שווים". לדבריה, המחאה תימשך עד שיורגש שינוי אמיתי בשטח.