(חי פה) – בכל שנה מציינת מדינת ישראל את יום העברית ביום הולדתו של אליעזר בן-יהודה, האיש שלעולם נחשב למחייה השפה העברית ולמיסד השפה המדוברת שלנו כיום. השנה נחגג היום ביום חמישי, י"ט בטבת, ה־8 בינואר 2026. לקראת יום העברית תשפ"ו, בחר הציבור את מילת השנה והלב הכריע: הַבַּיְתָה. אלפי מצביעים נענו לקריאת האקדמיה ללשון העברית ובחרו במילה שמגלמת יותר מכל את רגשותיה של החברה הישראלית בשנה החולפת, געגוע, כאב, ציפייה ושאיפה לחזרה הביתה, בכל מובן אפשרי.
מי היה אליעזר בן-יהודה?
אליעזר בן-יהודה (1858–1922) נחשב לדמות המרכזית בתחייתה של השפה העברית כשפה חיה ומודרנית. בעוד שבמאות שקדמו לכך שימשה העברית בעיקר כשפת קודש וכתיבה, בן-יהודה פעל במשך שנים רבות להפוך אותה לשפת שיחה יומיומית, הוא חידש מילים, תרגם מונחים חדשים, כתב מילונים והטמיע את העברית בשיח המשפחתי והציבורי בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20. פעילותו הובילה לכך שהיום אנחנו מדברים, כותבים וחושבים בעברית בצורה טבעית ושוטפת כמעט בכל תחומי החיים.
מילת השנה תשפ"ו: הַבַּיְתָה
כמדי שנה, פנתה האקדמיה ללשון העברית לציבור בבקשה להציע מילים המשקפות את רוח התקופה. מאות הצעות התקבלו, ומתוכן נבחרו עשר מילים סופיות שהתמודדו על התואר "מילת השנה". אלפים השתתפו בהצבעה באתר האקדמיה, ובחרו את המילה שלדעתם מבטאת בצורה המדויקת ביותר את השנה החולפת.
אל המקום הראשון הגיעה הַבַּיְתָה עם 25% מהקולות. במקום השני דורג הצירוף בִּינָה מְלָאכוּתִית (15.2%), ובמקום השלישי, תִּקְוָה (14.6%). בין המילים הנוספות שהתמודדו: גיוס, חקירה, טראומה (חובלה), נרמול, עם כלביא, שבים ושיקום, כולן משקפות את מציאות החיים המורכבת בישראל ואת השיח הציבורי הטעון של השנים האחרונות.
למה דווקא "הביתה"?
בהקשר של השנה החולפת, המילה הַבַּיְתָה הפכה לסמל רב־עוצמה. היא מייצגת בעיני רבים את שובם של החטופים לביתם לאחר תקופה ארוכה של כאב, חרדה וציפייה, והדהדה שוב ושוב בשיח הציבורי, בהפגנות ואף בשיר שהפך לאחד מסמלי המאבק.
המילה מבטאת גם את השאיפה לחזרה ליישובי עוטף עזה וליישובי הצפון, חזרה פיזית, נפשית וקהילתית אל הבית.
פלא לשוני בן אלפי שנים
מעבר למשמעות הרגשית, "הביתה" היא גם מילה מרתקת מבחינה לשונית. היא מורכבת משלושה רכיבים:
- בַּיִת – אחת ממילות היסוד העתיקות בעברית
- ה"א הידיעה בראשה
- ה"א המגמה בסופה – סיומת כיוון עתיקה המוכרת מן המקרא (כגון מִצְרַיְמָה, הָעִירָה)
בעברית החדשה נוצרה הבחנה מעניינת:
- הגעתי הביתה – הגעתי לְבֵיתִי
- הגעתי לבית – הגעתי לכל בית שהוא
דברי מנכ"לית האקדמיה
מנכ"לית האקדמיה ללשון העברית, דורית לרר, הסבירה את הבחירה: “מעבר להקשר המיידי שבגינו בחרו רבים כל כך מעומק ליבם במילה ‘הביתה’, זו הזדמנות להתבונן בפלא העברית בת זמננו. במאה ה־21 נבחרת למילת השנה מילה יומיומית, השגורה בפי כל ילדה וילד, ובו בזמן בנויה ממילת יסוד עתיקה וּמסיומת קדומה. את הרצף בן אלפי השנים ואת חיותה של העברית אנחנו חוגגים ביום העברית”.
המקום השני והשלישי: העתיד והתקווה
בִּינָה מְלָאכוּתִית, שהגיעה למקום השני, הפכה כמעט בן־לילה לחלק בלתי נפרד מחיינו. המילה בינה קשורה להבנה ולהתבוננות, ואילו מלאכותית – למה שנעשה בידי אדם ולא בטבע. שורש המילה מְלָאכָה קשור לשליחות, וכך גם המילה מַלְאָךְ – שליח.
במקום השלישי דורגה תִּקְוָה, מילה רוויית רגש שמלווה את השפה העברית מימי המקרא ועד ימינו, מירמיהו הנביא ועד להמנון הלאומי של מדינת ישראל, התקווה.
מסורת של מילים שמספרות תקופה
בשנים האחרונות נבחרו מילים טעונות במיוחד:
- תשפ"ה – חֲטוּפִים
- תשפ"ג – בּוֹלְעָן
- תשפ"ב – טִרְלוּל
- תשפ"א – מָטוֹשׁ
כולן משקפות רגעים דרמטיים בהיסטוריה הישראלית דרך השפה.
עברית חיה, נושמת ומרגשת
יום העברית ותואר מילת השנה מזכירים לנו שהעברית אינה רק כלי תקשורת, אלא מראה של החברה, של הכאב, של התקווה ושל הרצון לשוב הביתה.