“חוק המואזין” חוזר בגרסה מחמירה: קנסות עד 50 אלף שקל והחרמת ציוד

(חי פה) – הצעת חוק חדשה שמקדמים יו״ר הוועדה לביטחון לאומי, ח״כ צביקה פוגל, והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מבקשת לשנות מן היסוד את אופן האכיפה והפיקוח על רעש שמקורו במערכות כריזה במסגדים. לפי ההצעה, לא יסתפקו עוד בטיפול נקודתי בחריגות רעש, אלא יעברו למודל של רישוי מראש: הפעלה או הקמה של מערכת כריזה במסגד תתאפשר רק בכפוף להיתר פרטני. לצידו של ההיתר נקבעים קנסות גבוהים, סמכות לשוטר להפסיק את הכריזה בשטח ואף אפשרות להחרמת מערכת הכריזה במקרה של הפרה מתמשכת.

עם זאת, תושבים בחיפה מצביעים על כך שמטרדי רעש אינם מוגבלים למערכות כריזה במסגדים בלבד. בעיר נתקלים תושבים במטרדים נוספים, בהם פעילות רועשת של קהילות דתיות בשכונות כמו נווה שאנן, רעשי כלי רכב ואופנועים, עבודות בנייה בשעות חריגות, וכן אירועים פרטיים דוגמת מסיבות אירוסין וחתונות במרחב העירוני. לטענתם, טיפול נקודתי בסוג אחד של רעש מעלה שאלות של אכיפה שוויונית והצורך במדיניות כוללת וברורה להתמודדות עם כלל מפגעי הרעש הפוגעים באיכות החיים

מה מציעה הצעת החוק החדשה בפועל

נוסח ההצעה שהונחה בכנסת, כל מערכת כריזה במסגד תחויב בהיתר. ההיתר ייבחן לפי:

• עוצמת הרעש
• אמצעים להפחתת רעש (לרבות התקנת אמצעים מונעי “רעש בלתי סביר”)
• מיקום המסגד וקרבתו לאזורי מגורים
• השפעת הרעש על התושבים

עוד נקבע מנגנון פיקוח: השר להגנת הסביבה הוא הגורם המוסמך למתן ההיתר והפיקוח עליו, לרבות מינוי פקחים לבדיקות תקופתיות.

סמכויות אכיפה בשטח: הפסקה מיידית והחרמת מערכת כריזה

אחת הנקודות הבולטות בהצעה היא הרחבת סמכויות האכיפה בשטח. במקרה של הפרה, שוטר יוכל לדרוש הפסקה מיידית של הכריזה. אם ההפרה נמשכת לאחר דרישה מפורשת, השוטר יהיה רשאי להחרים את מערכת הכריזה.

קנסות “מרתיעים” והעברת הכסף לקרן חילוט

ההצעה כוללת גם מדרג קנסות:

• 50,000 ש״ח על הקמה או הפעלה ללא היתר
• 10,000 ש״ח על הפעלה בניגוד לתנאי ההיתר

כספי הקנסות, לפי ההצעה, יועברו לקרן החילוט.

דברי ההסבר: “רעש הוא מפגע בריאותי” וטענה ל״החמרה אחרי 7 באוקטובר״

בדברי ההסבר להצעה נכתב כי רעש הוא מפגע בריאותי “לכל דבר ועניין”, וכי על פי מודל שמצוטט במסמך ההסבר כ־400 ישראלים מתים מדי שנה בטרם עת מנזקים עקיפים של מפגעי רעש. עוד נטען שם כי אחרי אירועי 7 באוקטובר “עלתה מאוד” עוצמת הכריזה בחלק מהמקומות.

המסמך אף משווה למדינות מוסלמיות שבהן קיימות מגבלות שונות על עוצמות כריזה במסגדים.

הרקע: “חוק המואזין” הקודם עבר טרומית – ונבלם

המהלך הנוכחי מגיע על רקע יוזמות קודמות שכונו “חוק המואזין”. ב־2017 הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק שנועדה להגביל כריזה ממערכות רמקולים בבתי תפילה, במהלך שעורר עימות פוליטי וציבורי חריף.

האגודה לזכויות האזרח מתארת שבגרסה מאוחרת יותר של יוזמת 2016–2017 הוצע לצמצם את תחולת ההגבלה לשעות לילה (23:00–6:00) בין היתר בעקבות התנגדויות פוליטיות בתוך הקואליציה של אז.

מה אומר הדין הקיים כבר היום על רעש

כאן נמצאת אחת השאלות המרכזיות: כבר כיום חוק למניעת מפגעים קובע איסור גורף על גרימת “רעש חזק או בלתי סביר מכל מקור שהוא”, אם הוא מפריע או עשוי להפריע לאדם בקרבת מקום.

המשרד להגנת הסביבה גם מפרט כי קיימת רגולציה ופרקטיקה סביב מדידות/הגדרות רעש, אף שמדובר בתחום מורכב והקשרי.

ביקורת משפטית ועקרונית: “אם זה רעש בלתי סביר – תאכפו את החוק הקיים”

בדיון הציבורי סביב יוזמות קודמות, המכון הישראלי לדמוקרטיה טען כי אם אכן מדובר ברעש “חזק או בלתי סביר” – הפתרון הוא אכיפת הדין הקיים, ואם מדובר ברעש סביר – אין הצדקה להפוך אותו בחקיקה לבלתי־סביר, במיוחד כשיש לכך השלכות על חופש הדת ויחסי יהודים־ערבים.

ארגוני זכויות אדם, בהם עדאלה, טענו בעבר כי אף כשהנוסח מוצג כניטרלי (“בתי תפילה”), בפועל הוא נתפס כמהלך שמכוון בעיקר נגד מסגדים.

משרד הגנת הסביבה מקדם במקביל מאבק רעש “כללי”

במקביל להצעת החוק, משרד להגנת הסביבה מקדם בתקופה האחרונה מהלכים נגד רעש ממקורות שונים, כולל קמפיינים ותוכנית “ערים שקטות” (למשל סביב רעש מכלי רכב). הדבר עשוי להפוך את הדיון לשאלה כפולה: האם מדובר בחקיקה “סקטוריאלית” או בחלק ממדיניות רחבה להתמודדות עם רעש כמפגע סביבתי־בריאותי.

ומה הלאה: לא רק שאלת דציבלים

הצעת פוגל–בן גביר מציבה התנגשות בין שני צירים:

1. איכות חיים ובריאות הציבור (אכיפה והפחתת רעש במרחב מגורים)
2. חופש דת, שוויון ומתח בין קהילות (חשש מהכוונה סלקטיבית ומסמכויות אכיפה חריגות)

ככל שהצעת החוק תתקדם, הדיון צפוי לעבור גם דרך שאלות יישומיות: מי יקבע בפועל מהו “בלתי סביר”, איך ייאכף היתר במרחב צפוף, והאם לא נכון יותר לחזק אכיפה קיימת ותקנות מקצועיות במקום מנגנון רישוי ייעודי למסגדים בלבד.