“קיצוץ מצומצם יחסית”? נקש, אלו חיים של בני אדם • טור דעה | עופרי פרץ, חברת הנהגה בתנועת 'רוב העיר'

לפני חודש הגשנו שאילתה לקראת ישיבת המועצה. שאלנו שאלה פשוטה: מדוע בחרה הנהלת עיריית חיפה לקצץ דווקא בתקציבי הרווחה? מה היו השיקולים שהובילו את ועדת הכספים, בראשות נקש, לקבוע שהתחום שבו יש “עודף” וצריך “להתייעל” הוא המנהל שעוסק, הלכה למעשה, בענייני חיים ומוות?

התשובה שקיבלנו הייתה זו: "הנהלת העירייה החליטה על קיצוץ מצומצם יחסית בתקציב הרווחה. בימים אלו נבחנות המשמעויות הנגזרות ממנו."

עוד נכתב כי מנהל הרווחה “מושך לעיר אוכלוסיות מאזורים אחרים”, שנהנות משירותים עירוניים אך מטילות עומס נוסף על התקציב.

נדמה שבהנהלת העירייה סומכים על כך שמילים כלליות, בפונט דיוויד על נייר רשמי, יישמעו רציניות מספיק, כדי שנבלע אותן בלי לשאול שאלות. ובכל זאת – עיריית חיפה, בואו נפרק את האמירות הללו, צעד אחר צעד.

“קיצוץ מצומצם יחסית”:

לדעתו של מי? ביחס למה?

אם מדברים במספרים, הקיצוץ המוצהר עומד על שני מיליון שקלים. בפועל מדובר בהרבה יותר. מה שלא נחשף לציבור עד כה ולא מפתיע נוכח מסך הברזל שהוצב סביב הליך גיבוש התקציב כדי למנוע שקיפות, הוא שכל תקני העובדות הסוציאליות בעירייה הוקפאו. כולם. כארבעים תקנים, כולל תקנים שאליהם כבר גויסו עובדות והיו רגע לפני חתימת חוזה.

אז כמה זה שני מיליון שקלים ועוד עשרות תקנים שמנעתם את איושם לחלוטין?

כשוועדת הכספים אוהבת כל כך למדוד הכול “יחסית”, ראוי לעשות זום-אאוט, כפי שמצופה ממי שמנהל תקציב של העיר השלישית בגודלה בישראל. האם הקיצוץ הזה מצומצם עבור עולים מאוקראינה או פליטי מלחמה, כשתוכנית המעטפת שנתנה להם מענה, נסגרת? האם הוא מצומצם עבור נערות שיאבדו את דירת המעבר שלהן, האם עבורן זה קיצוץ, או גזירה, לאן הן אמורות ללכת?

קודם החלטנו, אחר כך נבחן את המשמעויות

כשאנחנו מקבלים החלטות על התקציב החודשי שלנו, ראוי לשאול האם אנחנו קודם קובעים מספר ואז בודקים מה המשמעות שלו? או שקודם את בוחנים את הצרכים ואז מתעדפים? האם קודם זורקים סכום לחלל האוויר ורק אחר כך מגלים שהילדים לא יוכלו ללכת לחוגים או לטיול בצופים?

אפשר להניח שהתשובה היא לא. משום שכך פשוט לא מתנהלים. אבל גם אם, תאורטית, התשובה היא כן, כשמדובר בקיצוץ בתחומים של חיים ומוות, ולא על טיול בצופים, זה חמור פי כמה וכמה.

חיפאים וחיפאיות, איך זה מרגיש לדעת שכך מתקבלות החלטות על התקציב שלכם?

“אוכלוסיות מחוץ לעיר”

החלק השלישי בתשובה שלכם: הטענה על “אוכלוסיות מחוץ לעיר” שכביכול מייצרות עומס בלתי נסבל שבגינו יש לצמצם רוחבית שירותים וכוח אדם.

נקש, אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים ליצור קשר איתך ועם יונה יהב, שלא נענו, נאלצנו להגיע לביתך ביום חמישי האחרון בבוקר. איחלנו לך בוקר טוב ושאלנו איך את ישנה בלילה, כשאת יודעת מה ההשלכות של הקיצוצים ההזויים האלה על חיים של בני אדם?

בחודש וחצי האחרונים, פנינו לעירייה ושאלנו שוב ושוב: כמה כסף חסכת על חשבון קשישים, ילדים נפגעי התעללות ונשים מוכות? ביקשנו תשובות ולא קיבלנו!

הנהלת העיר, השתיקה שלכם רועמת. מה יש לכם להגיד לנשים שאתם סוגרים להם את המסגרות? מונעים איוש תקנים של ענייני חיים ומוות, כמו עו״ס משטרה במרכזים לאלימות במשפחה. למה אנחנו לא מקבלים תשובות? הפער הבלתי נסבל, בין מי שמסתתרים מאחורי מכובדות, לבין מי שהבית שלה לא בטוח וגם אין לה למי לפנות, כי דאגתם שלא יאיישו את התקן של מי שהייתה יכולה לסייע לה?

במהלך הקדנציה העלנו את נושא הרווחה לא פעם. עמדת העירייה, שאינה נשענת על נתונים אלא על סיסמאות, היא ששירותי הרווחה בחיפה משרתים זרים שאינם מהעיר ולכן יש לקצץ בהם. 

ניכר שלהנהלת העירייה יש מעט ידע, כיצד מתנהלים השירותים במחלקות רווחה.
אז הרשו לי לעזור: תיק נפתח אל מול כתובת מגורים בעיר חיפה, ועל מנת לקבל את מרביתם המוחלט של השירותים החברתיים בעיר – זהו תנאי הכרחי. זה נכון לגבי תוכנית משעול (עבודה קהילתית בתוך שכונות שיש בהן מטופלי רווחה), מרכז אלימות במשפחה, עו"ס פרט במחלקות, טיפול במרכזי הורים-ילדים ומרכזי קשר ובעלי מוגבלויות וקשישים. כל אלו תחומים שבהם תקציב הבושה שאתם חתומים עליו יסגור תוכניות, יצמצם משמעותית את היקף הפעילות ויותיר פונים רבים ללא מענה.

בין התקנים שהוקפאו יש תקנים שהעירייה מחויבת לאייש על פי חוק: עו״ס נוער, עו״ס סדרי דין. נשים שאמונות על איתור וטיפול בילדים וחסרי ישע במצבי התעללות וסיכון. כולן עובדות עם תיקים שנפתחו לפי כתובת מגורים בחיפה בלבד. הנהלת העיר חיפה, על מה אתם מדברים בכלל.

רק השבוע נמצאה גופתו של קשיש ערירי נוסף בביתו, במצב ריקבון מתקדם, שבוע לאחר מותו. הבית שלו ברחוב מוריה, בחיפה. גם הוא נחשב בעינייכם לנטל “לא חיפאי”?

מאחורי תקציב הרווחה: אנשים אמיתיים, חיים אמיתיים

אנחנו חיות באקלים פוליטי שבו גורמים רבים דאגו, במגוון חזיתות, לייצר מציאות עבורנו שבה עובדות סוציאליות כורעות תחת העומס ומטפלות באנשים שאין להם פנים ואין להם שמות. ובכל זאת, אם ננסה לרגע לדמיין את דיוקנם של אותם מטופלי רווחה, לאור תקציב האסון שוועדת הכספים מנסה להעביר, התמונה שתתגבש היא של נזקקות ו"מסכנות".

אלא שהאמת היא שמטופלי ומטופלות רווחה חיים וחיות בינינו. מרבית הפעמים הם והן עובדים ב־250% משרה, מגדלים ילדים, כורעים תחת עומס נפשי, לעתים ללא עורף משפחתי, ללא שפה, ללא הון בין-דורי, שיתמוך בהן. לא רק עוני חומרי מלווה אותם, אלא גם השפלה מתמשכת, גלויה וסמויה, כמו התקציב הזה. איך כיניתם אותו, את הקיצוץ הזה? "מצומצם יחסית".

הטור הזה מוקדש לאמל חורי, רחל בוחבוט ודריה לייטל – שלוש נשים חיפאיות שנרצחו בביתן בעיר. לא היה להן את הפיקוח והסיוע מהיר שנדרש. והן, כמו אלפי נשים וגברים אחרים בחיפה, זכאיות היו לעיר שלא חוסכת עליהן.