פְּגִישָׁה מִקְרִית

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה מַפְלִיג בְּדִמְיוֹנוֹ אֶל
פְּגִישָׁה מִקְרִית

א
שָׁלוֹם, חָבֵר. מָה טוֹב שֶׁבָּאתָ.
אָנָּא, קַבֵּל בִּרְכַּת שָׁלוֹם.
אִם בעבר אַתָּה נשבעת
שֶׁגַּם תַּגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם –
ב
אֲנִי עֵדְךָ שֶׁכֹּה רָצִיתָ
גַּם לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁבוּעָה.
אֶת רְצוֹנְךָ וַדַּאי מִצִּיתָ,
אַךְ לֹא בַּנּוֹרְמָה הַקְּבוּעָה.
ג
לָכֵן, לַשָּׁוְא כֹּה הִתְאַמַּצְתָּ,
כִּי אֵין חָבֵר בְּצַד שֵׁנִי…
הִזְדַּמְּנוּתְךָ הִנֵּה החמצת,
אַךְ לְמִזְעָר הִנֵּה אֲנִי.
ד
הֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ רַבִּים הִכַּרְתִּי
בִּשְׂדוֹת חֶבְרָה, גַּם שִׁמָּמוֹן.
רַבִּים מֵהֶם כְּלָל לֹא בִּכַּרְתִּי,
אֲבָל נוֹתְרוּ לִי עוֹד הָמוֹן.
ה
כֵּן, אֶת חֶלְקָם אֵינִי זוֹכֵר עוֹד.
(לֹא בְּעָיָה שֶׁל זִכָּרוֹן…).
אֶת מִעוּטָם אֲנִי בּוֹחֵר עוֹד.
אוּלַי כָּאַקְט הָאַחֲרוֹן.
ו
סְלַח לִי, חָבֵר. אֲנִי רֵאָלִי,
לָכֵן, לָרוֹב אֲנִי תּוֹהֶה.
הֵן הַמַּצָּב עִתִּים הוּא רַע לִי,
וּמִן הַסְּתָם אֲנִי טוֹעֶה.
ז
אַךְ אַל יֵאוּשׁ, חבר לַדֶּרֶךְ.
הָבָה נֵלֵךְ שׁוּב יָד בְּיָד.
לְכָל תִּקְוָה וַדַּאי יֵשׁ עֵרֶךְ,
וְהַלְוַאי תָּבוֹא מִיָּד!
ח
הֵן טוֹב מְאוֹד מַרְאֵה עֵינַיִם
לִידִידוּת. נַחְתּוֹם עַל בְּרִית.
וְאָז נֹאמַר: טוֹבִים הַשְּׁנַיִם
וְלוּ בִּשְׁבִיל פְּגִישָׁה מִקְרִית…
———
כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת, אָקוּ"ם