בבית הנשיא בירושלים נערך ביום שני (1/9/2025), טקס מרגש של הענקת "אות הנשיא להתנדבות לשנת 2025". בין מקבלי הפרס השנה בקטגוריית אישים הוענק האות לבותיינה חלבי, אמנית דרוזית מהכפר הדרוזי דלית אל כרמל שעל הר הכרמל, המקדישה את חייה להנצחת השואה. השנה הוענק האות ליחידים, אשר הקדישו את עצמם לעשייה חברתית במגוון רחב של תחומים הרלוונטיים לתקופה, ובסימן תקווה, סולידריות ואמונה באדם ובעם.
"אות הנשיא להתנדבות" הוא מיזם הפועל משנת 1974, ונוסד בתקופתו של הנשיא הרביעי למדינת ישראל, הפרופסור אפרים קציר ז"ל. המיזם מתקיים בשיתוף פעולה של בית הנשיא והמועצה הישראלית להתנדבות.
בתחילת האירוע פתח נשיא המדינה הרצוג את דבריו ואמר: "בתקופת מלחמה, שבה אנחנו רגילים לשמוע לא מעט חדשות מטלטלות, זה עונג וזכות גדולה עבור מיכל רעייתי ועבורי לארח כאן נבחרת בלתי רגילה של מתנדבות ומתנדבים, יחידים וארגונים כמובן שמסבים לנו הרבה נחת וגאווה ישראלית ואחראים לכל כך הרבה חדשות טובות.
ברשותכם, במיוחד במעמד המרגש הזה, שכל-כולו ערבות הדדית עליונה, אני מבקש לפתוח את דבריי בליבנו הקרוע, בכמיהה, בחרדה, בגעגוע; ולזעוק את זעקתם של אחינו שנתונים בצרה ובשביה, בידי מרצחים ארורים. קול דמי אחיותינו ואחינו קורא אלינו מתחת לאדמה, ומזכיר לנו את הצו האנושי, היהודי והישראלי העליון, להשיב אותם לנוף מולדתם. עלינו, כאומה וכמדינה, מוטלת החובה לפרוע את החוב המקודש הזה, לחטופים, לבני משפחותיהם, ולעצמנו. נתפלל לראות אותם הכי מהר בבית.
אמנם אנחנו נמצאים כעת במקום ששמו הרשמי הוא "בית הנשיא", אבל הוא קודם כל בית העם, וכפי שבית הנשיא הוא בית העם, כך גם "אות הנשיא להתנדבות", הוא למעשה "אות עם ישראל להתנדבות". הרי מאחורי ההצדעה שאנחנו מצדיעים לכם היום עומד עם שלם שגאה בכם כל כך: בעשייה שלכם של האזרחיות והאזרחים, ארגונים ובמגוון הישראלי האדיר שנמצא כאן. ואני מודה לכם תודה לכם בשם עם ישראל כולו.
כל המקבלים היום את אות הנשיא להתנדבות, מזכירים לנו את יצר החיים שמפעם בעם שלנו, מזכירים לנו מהי הנשמה היתירה שלנו, של העם הישראלי הנפלא: עם שכשקוראים לו, הוא נקרא לדגל, בלי לחשוב פעמיים. עם שלעולם לא יישאר אדיש אל מול מצוקתו של האחר. עם שאוהב את המדינה שלו בכל נימי נפשו. עם שלאורך כל ההיסטוריה, ידע לדבוק ב"יחד" ביחד שלנו ,כנגד כל התחזיות וכל הסיכויים.
אני מודה לכם, בכל שדרות העם, מודה לכם ומקווה שנשכיל ללמוד מכם, ואני מזמין את כולכם להיות שותפים ליוזמתי "מחליפים מילה" לבניית עתיד ישראלי משותף, זו הרוח הישראלית שאתם מבטאים, תודה רבה לכם עלו והצליחו".
בותיינה נולדה וגדלה בכפר הדרוזי דלית אל כרמל, לאחר סיום לימודיה בביה"ס התיכון "אורט רונסון", למדה בותיינה בקורס הכשרה כמזכירה משפטית במכללה למנהל חיפה ובהמשך למדה ניהול מערכות משרדיות וניהול עסקי. בנוסף, סיימה קורס כחובשת מוסמכת ורכזת מתנדבות. אך כיום היא לא עוסקת באף אחד מתחומים אלה, שכן בשנת 2007 קרה דבר שגרם לה לשנות כיוון ולמעשה שינה את חייה.
בשנת 2007, בותיינה התחברה חזק לנושא הכואב של השואה. בראיון אז לכתבת "חי פה" יעל הורוביץ, אמרה: "כבת לעדה הדרוזית, ידעתי שנספו שישה מיליון יהודים בשואה אך לא ידעתי מעבר לכך. מעולם לא פגשתי ניצולי שואה ולא הכרתי את סיפורם האישי. מאותו יום ואילך נקשרתי עמוקות לנושא השואה. התמונות והסיפורים נגעו לליבי וחשתי צורך פנימי להביע את הכאב הנורא ואת תחושת חוסר האונים שראיתי על פניהם של הנספים. מאותו רגע התחלתי לצייר ומאז לא הפסקתי".
הציירת הדרוזית בותיינה חלבי, הקימה בביתה שבכפר דלית אל כרמל, גלריה גדולה בה מוצגים כל ציוריה ועבודותיה הרבים, כשרובם הגדול בנושא השואה. כבת העדה הדרוזית, סיפורה הוא לא רגיל וכאבה, המובע בציוריה, לנושא השואה היהודית במלחמת העולם השנייה, מהווה מקור משיכה לתיירים מהארץ ומחו"ל, ומקום להבנת השאלה, מדוע ציירת דרוזית מתמסרת להנצחת השואה היהודית?.
אישה מדהימה מגיע לה כל הכבוד והערכה לפועלה.