הכרתי את שניהם בתקופת הלימודים במב"ל – שני אנשים ערכיים, אך עם גישות שונות בתכלית. דווקא משום ההיכרות האישית אני יכול לומר בבירור: גישתו של הרמטכ"ל אייל זמיר היא הדרך הנכונה, ובמיוחד לקראת הדיון הקרוב בקבינט המדיני־ביטחוני.
מה יקרה בעזה לאחר כיבושה?
הוויכוח סביב הדרך שבה יש לנהוג מול רצועת עזה מעורר סערה במערכת הביטחונית ובציבור בישראל. מצד אחד עומדת הצעתו של ארז וינר, המציע חזרה לשליטה ישירה ולממשל צבאי. מצד שני, גישתו של הרמטכ"ל רב־אלוף אייל זמיר, המעדיף קו זהיר ואחראי יותר.
שתי דרכי פעולה שונות לשלוט בעזה
הייתה לי הזכות להכיר את שניהם בתקופת הלימודים במב"ל (המכללה לביטחון לאומי). שניהם אנשים ערכיים, בעלי ניסיון ומסירות למדינה. אך הערכים המשותפים מתפצלים לשתי דרכי פעולה שונות – ואני מצדד בגישתו של זמיר, משום שהיא מאזנת בין צורכי הביטחון לבין ההשלכות האסטרטגיות הרחבות.
גישתו של זמיר: ביטחון עם אחריות
זמיר מציב בראש סדר העדיפויות את ביטחון אזרחי ישראל ושחרור החטופים. אך הוא מזהיר מפני חזרה לניהול ישיר של עזה, שתגרור את ישראל למלכודת שליטה בלתי אפשרית. כיבוש מחדש ידרוש מאות חיילים קבועים ברחובות, יהפוך כל סמטה לשדה קרב ויחשוף את ישראל ללחץ בינלאומי כבד.
לכן, זמיר מקדם קו של מבצעים ממוקדים, פגיעה מתמשכת בתשתיות טרור, ושיתוף פעולה עם גורמים אזוריים ובינלאומיים. כך נשמרת חירות הפעולה של צה"ל, בלי שהמדינה תספוג אחריות ישירה על שני מיליון תושבי עזה.
הצעת וינר: אשליה מסוכנת
הצעתו של וינר – הקמת ממשל צבאי רחב והחזרת השליטה הישירה – אולי נשמעת ברורה, אך בפועל היא מסוכנת. זהו מהלך שיגרור את ישראל לעימותים יומיומיים, יחשוף חיילים לסכנות גרילה, וישחוק את הצבא לאורך זמן. הוא גם עלול להחזיר את ישראל לתקופה שזכורה לנו היטב מלבנון – נוכחות אינסופית וחוסר יציאה ברורה.
מעבר לכך, וינר מתעלם מההשלכות הדיפלומטיות. הקהילה הבינלאומית לא תקבל חזרה של “כיבוש ישיר” ותטיל סנקציות ובידוד על ישראל.
היתרון בגישתו של זמיר
גישתו של זמיר מאזנת בין ביטחון לבין אחריות מדינית. היא מעניקה לישראל יתרון אסטרטגי – פגיעה רצופה בטרור, שימור הלגיטימציה הבינלאומית ושיתוף פעולה עם מצרים, ירדן וארצות הברית. בכך היא מבטיחה שגם האינטרס הישראלי וגם מעמד המדינה בעולם יישמרו.
מסקנה
אני מכיר את שניהם אישית ויודע עד כמה הם אנשי ערכים. אך מול האתגרים העצומים שעזה מציבה, ברור לי שהדרך של זמיר היא הנכונה: זהירות, אחריות ושילוב כוחות בינלאומי.
לקראת הדיון בקבינט המדיני־ביטחוני, חשוב שישראל כולה תעמוד לצד הרמטכ"ל אייל זמיר ותתמוך בעמדתו. הבחירה ברורה: אחריות וביטחון עם זמיר – ולא חזרה לאשליות המסוכנות של וינר.
מעניין אם חלילה 7/10 היה מבוצע בישובים שלכם גם הייתם רושמים על אחריות מדינית?
ראינו את הדיפלומטיה אצלכם שפגעו באחים שלכם לפני מס' שבועות.
לגבי מצרים וקטאר לדעתי זה רק ענין של זמן (כנראה עם חזרתם של כל. החטופים) עד שישראל תצביע רשמית על החלק שלהם במתקפה.
האויבים סביבינו, במסיכה של מתווכים הוגנים ,עושים זאת רק כדי להתקרב להכי חזקה צבאית ארה"ב ובגלל אינטרסים כלכליים
אין לנו על מי לסמוך רק על עצמינו ובאיזור שלנו רק הכוח וההרתעה מכתיבים מתי זמן לרגיעה אחרת ההתקפות חוזרות ולכן עזה כמו שהציע טראמפ צריכה להתפנות מרצון מתושביה ולהפוך לשטח צבאי או אזרחי של ארה"ב.
למען הלקח לדורות עזה צריכה להיות שטח צבאי סגור וריק עם פינוי הומניטרי מלא.
לישראל ולרש"פ כלומר 15 ובעתיד 20 מליון תושבים דרוש ממילא שטח לוגיסטי להתפלת מים, תחנות כח, מתקני טיהור שפכים, נמל תעופה בינלאומי, מתקני הנזלת גז ועוד.
עזה צריכה להפוך לרצועת תשתיות – ללא תושבים כלל, כאשר האוכלוסיה מתפנה לערי הרש"פ והגירה ופיצויים ושיקום לדרום בישראל ולמפונים בכספי הגז בחופי עזה.
אם אפשר היה לבצע התנתקות אפשר לבצע גם את הפינוי ההומניטרי.
חזית עזה חייבת להסתיים.
אזורי התעשייה ברצועה יקושרו ברכבת מהירה לרמאללה כאשר כמו בסינגפור עובדים יגיעו לעבוד ברצועת התשתיות ויחזרו בערב ברכבת מהירה לביתם. כנ"ל שדה תעופה בחופי עזה עם טרמינלים נפרדים שיקושרו ברכבות לאשקלון ולרמאללה עם בידוק ישראלי בכניסה לשדה.
זו הדרך היחידה לתת אופק אמיתי לכולם.
ללא חשיפת הפרטים הסודיים, לא אוכל להחליט