לחיות ולעבוד לצד פסיכופת : מניפולציה וניצול שמסתתרים מאחורי קסם אישי וכריזמה

הם נראים מושכים, חכמים ובטוחים בעצמם, אבל מתחת לפני השטח מסתתרת דינמיקה של שליטה, מניפולציה, ניצול והרס .פסיכופתים. בעזרת קסם אישי וקור רגשי הם יוצרים השפעה פסיכולוגית שמוחקת את זהות האדם איתו הם בקשר, בן או בת הזוג, העובדים, החברים.  פסיכופתיה אינה מחלה במובן הקלאסי, אלא אוסף תכונות אישיות קבועות. בעולם הפסיכולוגי, הפסיכופתיה נחשבת לתת קבוצה של הפרעת אישיות אנטי חברתית.

כשרוחמה הגיעה אלי לשיחה, היא חיפשה דרך לצאת ממערכת היחסים ההרסנית בה היא נמצאה מזה שלוש שנים. מערכת יחסים עם פסיכופת. היא הבינה שלאיש שלצידה לא אכפת ממנה, היא ידעה שאין לה דרך לשנות את זה, שבעצם הוא שקרן ומניפולטיבי, שהוא מנצל אותה, אבל היה לה קשה להיפרד. ההיזכרות בקסם של ההתחלה, החוויה של הפחד הלא רציונלי שלא תצליח להתקיים בלעדיו, הערך העצמי הנמוך שלה, כל אלה הקשו עליה לאסוף כוחות ולפתוח דף חדש.

המונח "פסיכופת" מתאר אדם בעל דפוסי אישיות ייחודיים המאופיינים בחוסר אמפתיה, קושי לחוש אשמה, מניפולטיביות ונטייה לנצל אחרים למען מטרותיו.

סולם הפסיכופתיה פותח בשנות ה־70 על ידי הפסיכולוג הקנדי רוברט דאגלס הייר, שהתבסס על עבודתו עם אסירים בבתי כלא. (כבר ב־1941 הפסיכיאטר הרווי מ' קלקלי, תיאר לראשונה באופן קליני את דמות ה"פסיכופת"). סולם הפסיכופתיה נכנס לעולם האבחון הקליני, להערכת מסוכנות לאלימות, ולעיתים משמש גם בהחלטות משפטיות הקשורות בעונש.

סולם הפסיכופתיה של הייר

ממחקרים עולה שככל שהציון בסולם גבוה יותר, כך עולה הסיכון לחזרה על עבירות אלימות, לבעיות הסתגלות בתוך כותלי הכלא, לשימוש בסמים, ולתכונות כמו אימפולסיביות ונטילת סיכונים. בארצות הברית, כלי זה משמש במדינות רבות כחלק מהערכת מסוכנות של נאשמים במהלך משפטיהם. גם בישראל הוא נמצא בשימוש נרחב, בעיקר בשירות בתי הסוהר, במרכזים לבריאות הנפש ובשירותי המבחן.

על פי הייר יש ב "סרגל הפסיכופתיה" 20 סעיפים. הנה כמה מהם:

1.  הנטייה להיות מקסים, כובש ובעל לשון חלקלקה; פסיכופתים אינם ביישנים, או בעלי מודעות-עצמית.
2.  השקפה מנופחת מאוד של יכולות האדם והערך העצמי; הפסיכופתים בטוחים בעצמם, דעתנים ורברבנים. פסיכופתים מאמינים שהם בני אנוש נעלים.
3. שקרנות פתולוגית ברמה מתונה או גבוהה; במקרה הראשון תתבטא בערמומיות ופיקחות, בצורה הקיצונית תתבטא במניפולטיביות, חוסר מצפון וחוסר יושר .
4. הונאה ומניפולטיביות למטרות רווח אישי.
5. ניצול ואכזריות בלי להתייחס לרגשות ולסבל הקורבנות.
6. חוסר בחרטה או אשמה, חוסר ברגשות או בהתייחסות לאבדות, הכאב והסבל של הקורבנות והנטייה להיות חסר אמפתיה וקר לב; זה מתבטא בדרך כלל בבוז שמפגין הפסיכופת לקורבנותיו.
7. שליטה עצמית נמוכה, תגובות של עצבנות, חוסר סבלנות, איום, אגרסיביות, אלימות מילולית ושליטה בלתי מספקת על כעס.
8. פשיעה, מגוון סוגי עבירות פליליות; עבירות אלימות, רכוש, הונאה, מין, וזה מלווה בגאווה רבה על כך שלא נתפסו על ביצוע עבירות.

להתאהב בפסיכופת ולצאת מזה

דמייני פגישה ראשונה עם אדם שמצית את החדר ברגע שנכנס. הוא מקשיב לך כאילו אין עוד מישהו בעולם, מחמיא בדיוק במקום הנכון, מציע עזרה ונותן תחושה שהוא ממש שם בשבילך. לרגע נדמה שמצאת את האדם המושלם. אבל אז משהו נסדק. השיחות מתמלאות בהבטחות שלא מתקיימות, במקום לקחת אחריות או להתנצל הוא מאשים אותך, גורם לך להאמין שאת צריכה להשתדל יותר כדי לרצות אותו. עד כמה שאת משתדלת, החיבה מתחלפת בקור מרוחק, ואת מוצאת את עצמך תוהה אם את חשובה לו, אם את צריכה להשתנות, לעשות משהו בדרך אחרת כדי שיחזור להיות הגבר הקסום שהכרת בתחילת הקשר. יכול להיות שאהבה התפוגגה, אבל יתכן שפשוט פגשת פסיכופת.

יואב מתאר מערכת יחסים שנמשכה כשלוש שנים, "היא נראתה חמה ומסורה, דיברה על כמה שהיא עושה למען כולם אבל בפועל, לא באמת עשתה. בכל פעם שהייתי זקוק לה, שביקשתי ממנה משהו, היא לא יכלה בתירוצים שונים, האשימה אותי ואמרה שאני צריך להיות יותר גבר בשביל להבין אותה, שאני לא מספיק מעריך את זה שזכיתי באישה כמוה. היא יצאה הרבה לקניות, כמובן שעם כרטיס האשראי שלי, כי אמרה שזה מרפא אותה. יצאה לנסיעות שתכננה בלי שידעתי מראש, השאירה אותי בכל מני מצבים בלי באמת להתחשב במה שאני מרגיש. כשניסיתי לדבר איתה על רגשות, על שאני מבקש קצת חמימות ממנה, היא אמרה שאני "קשה מדי". עזרתי לה בעבודה שלה, עזרתי לה כלכלית, הייתי בשבילה בכל פעם שהזדקקה. היא ידעה להפעיל אותי, לגרום לי להרגיש שאני חייב לה. אחרי שנפרדנו הרגשתי רע מאד והלכתי לשיחות עם איש מקצוע. זה עזר לי כי פתאום יכולתי לראות את התמונה כולה. הסתבר לי שבעצם היא השתמשה בי. ניצלה אותי כדי לקדם את עצמה, להשיג מתנות, להתבסס. במבט לאחור אני מבין שהיא מעולם לא באמת הייתה בשבילי מבחינה רגשית".

קשרים שטחיים מתוך אינטרס אגואיסטי

אפשר לזהות אצל הפסיכופת סגנון חיים אימפולסיבי, צורך בסיפוקים מידיים, נטייה לשעמום, צורך בריגושים, וכל זה מלווה בחוסר יציבות תעסוקתית וכלכלית.

מחקרים מצביעים על 1-2 אחוז מהאוכלוסייה שמציגה רמות גבוהות של פסיכופתיה. כאשר עושים MRI  מוחי, התמונה מראה שוני בפעילות אזורים במוח הקשורים לאמפתיה, רגשות ושליטה בדחפים. במחקרי תאומים נמצא מרכיב גנטי משמעותי, אם כי גם לסביבה (ילדות קשה, טראומות) יש השפעה.

מחקר מהשנים האחרונות שנעשה באוניברסיטת ניו מקסיקו, מצא קשר ייחודי בין פסיכופתיה אצל נשים לבין דפוסי תנועות ראש. במחקר, שהתבסס על 213 אסירות בבתי כלא בארה"ב, נעשה שימוש באלגוריתמים של עיבוד תמונה ולמידת מכונה כדי לנתח ראיונות קליניים מצולמים, נמצא כי נשים בעלות ציוני פסיכופתיה גבוהים נטו להזיז פחות את ראשן במהלך הראיונות. החוקרים מסבירים שתנוחת ראש קפואה עשויה להיות טקטיקה שמטרתה להסתיר רמזים לאישיות ולכוונות. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם מחקרים דומים על גברים פסיכופתים ומחזקים את ההבנה כי דפוסי תקשורת בלתי מילולית יכולים לסייע בזיהוי פסיכופתיה.

בעזרת קסם אישי שטחי, יש לפסיכופת יכולת לרתק אנשים ולזכות באמונם בקלות. אחר כך עולה בקשר אגוצנטריות קיצונית, שמתאפיינת בתחושת זכאות לכל דבר וחוסר התחשבות באחר. מאחר והפסיכופת מתקשה לזהות רגשות של אחרים או להתחשב בהם, הוא יוצר קשרים חברתיים שטחיים, מערכות יחסים זמניות שתפקידן לשרת את האינטרס שלו בלבד. הפסיכופת משקר באופן כרוני ועושה מניפולציות כדי להשיג את רצונו. אנשים עבורו הם האמצעי ולא המטרה. אין בו חרטה או תחושת אשמה, גם כאשר הפגיעה באחרים ברורה. תחושת העליונות שלו גורמת לו לחשוב שהוא צודק בכל דבר ואין לחלוק עליו.

בקשרים האישיים הפסיכופת יוצר מערכת יחסים שבדרך כלל מכאיבה לבני ובנות הזוג. עבור הפסיכופת האהבה היא כלי משחק.

אלימות רגשית, שקרים ומניפולציות

מחקרים מראים שאישיות פסיכופתית קיימת אצל גברים פי 3 עד 5 יותר מאשר אצל נשים. הם חיים בחברה הרגילה, עובדים, מנהלים מערכות יחסים ואפילו זוכים להערכה. הם ניחנים בקסם אישי וביכולת להקסים אך גם בחוסר אמפתיה קיצוני. לא כל פסיכופת הוא עבריין. חלקם מצליחים בעולם העסקים, הפוליטיקה והמשפט. תכונות כמו קור רוח, החלטיות וחוסר אמפתיה, משרתות אותם בסביבה תחרותית.

מיכל היא עורכת דין. באחד האירועים בהם השתתפה מטעם המשרד בו היא עובדת, מיכל הכירה גבר מרשים, והיה נדמה לה שמצאה את אהבת חייה. "הוא היה עורך דין מצליח שהיה ידוע בחדות שלו ואכן הוא הצליח להקסים את כל המשפחה שלי. אמא שלי פשוט העריצה אותו. הם לא ידעו שמאחורי הקלעים הוא כל הזמן מבטל את מה שאני מרגישה. חשבתי שאני לא בסדר. הוא הרי כל כך מקסים, אז אולי משהו לא בסדר אצלי אם אני לא מרגישה ממנו יחס ואכפתיות. הוא היה מגיע ונעלם בלי להסביר, צועק עלי שאמר לי שהוא הולך, ושאני לא זוכרת וסתם מאשימה אותו. מצאתי את עצמי מתנצלת ויחד עם זה מתחילה לפקפק בעצמי. אולי באמת אני מתחילה לשכוח דברים.

אם היתה אלימות? רק רגשית. הוא היה גבר מרשים אבל בלי רגש אמתי. הכל במניפולציה. לא היו איומים או אלימות פיזית, אבל היתה שליטה וכל הזמן ניסיון להקטין אותי. אני זאת שלא מבינה, אני זאת שלא זוכרת, אני לא בסדר, אני לא מעריכה. לקח לי זמן להבין שבמערכת היחסים הזאת הנזק הוא נפשי. זה התחיל לפגוע בביטחון המקצועי שלי, בקשרים שלי עם חברות, התחלתי לחשוב שאולי אני לא שווה בכלל. הרבה חברות פשוט עזבו אותי, אבל אחת, שגדלנו יחד לא ויתרה עלי. בזכות אותה חברה טובה שפקחה לי את העיניים, הבנתי שהייתי קורבן של הפסיכופתיה שלו. הבנתי שהוא עושה עלי מניפולציות בלי סוף ושאני צריכה לעצור את זה. יצאתי מהקשר הזה מותשת, עם ביטחון עצמי מרוסק ותחושת אובדן אמון בעצמי ובאחרים, ואני עדיין עובדת על זה כדי לחזור לעצמי, כפי שהייתי לפני שהכרתי אותו".

רוב הפסיכופתים ברמות הנמוכות, אינם עבריינים או פושעים אלימים, אך בעולם נזכרים המקרים של הרמות הגבוהות, בהם הפסיכופתים היו רוצחים אלימים. טד בנדי, רוצח סדרתי אמריקאי שנודע בקסמו וביכולת המניפולטיבית שלו, מה שאפשר לו למשוך קורבנות. ברני מיידוף, יזם פיננסי אמריקאי שבנה הונאת פונזי מהגדולות בהיסטוריה, שם גילה דפוסים פסיכופתיים של חוסר חרטה וניצול אחרים. חלק מהמנהיגים הכריזמטיים לאורך ההיסטוריה מתוארים לעיתים במחקר הפסיכולוגי כבעלי תכונות פסיכופתיות ובחלק נכבד מהמקרים גם התנהגות אכזרית כלפי האנשים סביבם, כלפי מתנגדיהם או כלפי קבוצות אתניות שרצו לחסל.

הפסיכופת בעסקים: מבריק, קר ומסוכן

לא כל פסיכופת מפנה את תכונותיו כלפי אהבה. חלקם מצליחים במיוחד בעולם העסקי. מנהלים עם תכונות פסיכופתיות נראים לעיתים כ"כרישים": החלטיים, קרי רוח, לא נרתעים מלחצים ולא חוששים לקחת סיכונים. מחקר שנערך באוניברסיטת בונד באוסטרליה מצא כי כ־4% מהמנכ"לים מציגים ציונים גבוהים במדדי פסיכופתיה, פי ארבעה מהאוכלוסייה הכללית.

בארגונים מסוימים האישיות הזאת מתורגמת להצלחה. היכולת לפטר עובדים בלי ייסורי מצפון, ניהול משא ומתן קשוח, רדיפה בלתי פוסקת אחרי יעדים. מהצד השני העובדים סובלים, מתנהלים בתרבות פחד, אין התחשבות ואין חמלה. כל טעות נתפסת כבגידה. רמת השחיקה של העובדים גבוהה, כי הם במתח כל הזמן, נאלצים לעבוד שעות ארוכות כדי לרצות מנהל שלא מתרצה. במקומות העבודה האלה בדרך כלל התחלופה גבוהה.  מחקרים מראים שברגע שמנהלים פסיכופתיים מנהלים צוות, שיעור העזיבה של עובדים עולה משמעותית. מקרה ידוע שפורסם בתקשורת הבריטית עסק במנהל בכיר בתחום הפיננסים. המקרה של פרד "השרוט" גודווין, לשעבר מנכ"ל הרויאל בנק אוף סקוטלנד. הוא תואר כאדם כריזמטי ומבריק בשל יכולתו להוביל את הבנק לפסגות, אך במקביל, פעל בשיטות פוגעניות, יצר אווירה של פחד ושליטה, והתעמר בעובדים. במשך תקופתו נרשמה עזיבה גבוהה ביותר של עובדים, תוך שהוא עצמו ממשיך להתקדם. גודווין הוביל את הבנק להיות אחד הבנקים הגדולים בעולם, אך בזמן המשבר הכלכלי של 2008, הבנק קרס, והאסון נזקף ישירות אליו. דניאל קלארק, פסיכולוג ארגוני, תיאר את גודווין בכך ש"אם הייתה בעיה הוא לא חיפש פתרון, אלא קורבן". אמרו עליו שהוא היה "מלך פחד", שהעובדים היו לומדים להימנע מלדבר עליו מתוך חשש שיפגעו בהם.

לובש מסכה של אהבה ומכאיב

הפסיכופתים הלא־אלימים מזכירים לנו תופעה מורכבת: הם אינם תמיד עבריינים מסוכנים, אלא לעיתים קרובות אנשים שזוכים לאהדה ולשבחים, עד שמזהים את הדפוס ההרסני שלהם. מתחת לחזות הכאילו אוהבת, המושכת מסתתרת דמות חסרת חמלה, שמנצלת את הקשרים לטובתה. פסיכופת שמסוגל להקסים כל אחד, אבל לא באמת לאהוב אף אחד.

בספר שכתבה רובין נורווד, "נשים שאוהבות יותר מדי", היא מתארת מערכת יחסים שואבת של נשים שנמשכות לגברים שמבזים אותן, נשים שכמעט מתמכרות למערכות יחסים מכאיבות בתקווה שהגבר ישתנה ויהפוך לנסיך מהאגדות. הפסיכופת יודע בדיוק איך לספק להן את מה שהן כמהות אליו ואז מושך את הקסם ומשאיר את הכאב. "אהבה אמתית אינה גורמת לך לאבד את עצמך, אלא למצוא את עצמך מחדש", אומרת נורווד, וכדאי להקשיב לה.

הקשר עם פסיכופת מתחיל טוב מידי מכדי להיות אמיתי ונגמר גרוע מדי בכדי להבין איך הגעת למקום הנמוך הזה. נועה פגשה את דניאל במסיבה. הוא היה כריזמטי, מקסים, ידע להקשיב, ובשבועות הראשונים מילא אותה בפרחים, הודעות מתוקות והבטחות לעתיד. היא הרגישה שסוף סוף היקום מתגמל אותה על שנים של מערכות יחסים כושלות. במשך חודשיים היא חיה בענן ורוד. טיולים ספונטניים, מחוות רומנטיות, שיחות אל תוך הלילה. החברות שלה קינאו, המשפחה שלה התרגשה. "מצאת מישהו שמתייחס אלייך כמו שמגיע לך," אמרו לה.

אבל אחרי זמן מה משהו התחיל להשתנות. "דניאל הפסיק להתקשר אלי באותה תדירות, התחיל להיעלם "בגלל העבודה". כשאני התקשרתי הוא כעס, וכשאמרתי שאני מתגעגעת התגובות שלו לרגשות שלי היו קרות ומזלזלות. ניסיתי לשתף אותו אבל הוא לעג לי. 'את דרמטית מדי', אמר. לפעמים היה נעלם פתאום. לא עונה לשיחות, להודעות, פשוט נעלם, ואז חוזר כאילו לא קרה דבר. כשביקשתי הסברים הוא אמר שלי שאני מלחיצה וחונקת ושאני לא מבינה את העומס שלו. שתקתי. הרגשתי שאני מתרוקנת. נחלשת. השקעתי מאמצים כדי לקרב אתו, כדי שיהיה לנו כיף ביחד כמו בהתחלה, אבל הוא לא שיתף פעולה. כל דבר שיזמתי הוא ביטל, בשלב מסוים התחיל להגיד שמשעמם לו בסקס איתי, והתחיל להתרחק גם מהמגע בינינו. הרגשתי אשמה. חשבתי שאני זאת שמקלקלת ולא הצלחתי להבין מה אני עושה לא בסדר, עד שבשלב מסוים הבנתי. אני חייתי עם אדם שלא באמת ראה אותי. הוא ראה בי כלי לנוחות, לחיזוק האגו שלו אבל לא היה אכפת לו איך אני מרגישה ומה אני רוצה. למען האמת באותם ימים גם אני שכחתי מה אני רוצה מרוב שהשתדלתי לרצות אותו".

אם זה טוב מידי זה סימן שזה רע

מחקרים בפסיכולוגיה מראים שמה שנועה עברה מייצג דפוס טיפוסי במערכות יחסים עם פסיכופתים:

שלב הקסם ("Love Bombing") – הצפה במחוות ואהבה כדי ליצור תלות רגשית.

שלב הבלבול – התרחקות, האשמות, חוסר עקביות שגורם לבן/בת הזוג לפקפק בעצמו.

שלב הניצול – שימוש בבן הזוג למטרות חומריות, חברתיות או תדמיתיות ללא מחויבות.

בהתחלה זה מרגיש כמו חלום. פסיכופתים יודעים לקרוא אנשים. הם קולטים את הצרכים, את החולשות, את המקומות שבהם הלב שלך רעב לאהבה. הם "מפציצים" אותך בחום, בהקשבה, בהבטחות. זה נראה מושלם. אבל זה יותר מדי מושלם. ואם לא הבנת את זה, כשזה כך, אז תביני כשיתחילו להיות סדקים בשלמות הזאת. הודעות נעלמות, ההתייחסות נהיית קרה, הערות פוגעניות עטופות בצחוק הופכות לתגובה, משחקי רגש ומשחקי מילים שמשחקים בתודעה שלך וגורמים לפקפק בהבנת המציאות. הפסיכופת אינו זקוק לקרבה רגשית אמתית. הוא זקוק לשליטה, וכך הוא יוצר את זה. בת הזוג (או בן הזוג) מתחילים להרגיש שמשהו לא תקין, אבל התלות שנבנתה בשלב הראשון גורמת להיאחז עוד יותר חזק. האמת מתגלה כשמסתבר שיש פה ניצול. הפסיכופת משתמש, נהנה, ואז מתרחק. בלי הסבר, בלי חרטה, בלי אמפתיה.

הטיפול בפסיכופתיה, נחשב מורכב מאוד ובדרך כלל לא מצליח לשנות מהותית את האישיות. להיפך, לעיתים הטיפול מחמיר את המצב בכך שהפסיכופת לומד "מיומנויות מניפולטיביות" חדשות. כיום הדגש הוא בעיקר על זיהוי מוקדם והפחתת סיכונים. פסיכופת שאינו אלים יותיר סימנים קטנים שכדאי להקשיב להם: קסם מוגזם בהתחלה, חוסר עקביות ביחס: חום אדיר ביום אחד, קיפאון למחרת. זלזול בתחושות שלך, הערות "קטנות" שמרוקנות, תחושת ריקנות פנימית כאשר רק הצד שלך בהשקעה והפסיכופת קר ומזלזל. אין חרטה, אין לקיחת אחריות, וגם כשנגרם כאב, אין אמפתיה. אלא התנשאות והתרחקות. קשה לעזוב מערכת יחסים כזאת כי היא יוצרת תלות שצריך לפרק, כי יש פגיעה בדימוי העצמי וביכולת להחליט. רק כשיוצאים מהקשר מבינים כמה קשוח זה היה, ועד כמה חיוני היה ללכת משם.