כשהעיר נלחמת בחזיר. נקודות למחשבה

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2024 שפורסם השבוע, חושף שורה של כשלים בטיפול עיריית חיפה ורשות הטבע והגנים בסכנה משריפות. וגם בחזירי הבר. הנה 4 ממצאים, המציירים תמונה:

1. ירי בקרבת יישוב – ללא תיאום משטרתי: רט"ג קבעה שציד בקרבת יישובים דורש אישור משטרתי ותיאום מדויק של זמן ומקום. בפועל, לא רק שלא התקבל אישור, אלא שמשטרת ישראל כלל לא עודכנה. התוצאה: ירי חופשי בשטח בנוי – בלי פיקוח, בלי תיאום, בלי אחריות.
2. הפסקת אכיפה – בניגוד להסכם: עיריית חיפה התחייבה להמשיך לאכוף האכלה אסורה של בעלי חיים. ביולי 2024, היא פשוט הפסיקה את האכיפה נגד מאכילים לשלושה חודשים. תבינו לבד.
3. דילול שגורם לגידול: לפי מומחים, דילול רחב דווקא צפוי להוביל לגידול באוכלוסייה, בגלל מנגנוני התרבות טבעיים. שוב: פעולה שמתיימרת לפתור בעיה – ועלולה להחמיר אותה.
4. הסברה – רק על הנייר: העירייה התחייבה למסעות הסברה ואכיפה בנוגע למאכילי חתולים וחזירים. במציאות, לא התקיימו קמפיינים רחבים, לא חולקו חומרי מידע ולא בוצעו פעולות חינוך בשטח. עוד הבטחה שנותרה במגירה.

פרופורציות: האם החזיר הוא האיום המרכזי?

נכון, חזירי הבר הם חלק מהנוף העירוני שלנו בחיפה. רבים רואים בהם מטרד או איום – אך זו הסתכלות שטחית בלבד. אני לא אקולוג. ולא צמחוני או טבעוני. ולא משתייך לשום תנועה "ירוקה". אבל אפשר לבחון את נוכחותם מפרספקטיבה אחרת: האם ייתכן שאנחנו משליכים עליהם תסכולים שלא נפתרו בתחומים אחרים בעיר? אולי אנו הופכים את החזירים ל"שעיר לעזאזל" (לא יכולתי להתאפק) של כל חוליי העיר הזו? ולא שחסרים חוליים. זוהי הזדמנות להתמודד עם האתגר בגישה פרקטית ומבוססת נתונים. ולא רק בהכרזת מסע צלב.

סדרי עדיפויות מעוותים: תמו כל צרותינו?

האם חזירי הבר הם באמת הבעיה הגדולה ביותר של חיפה? חזירים אינם מסוכנים יותר ממפגעים אחרים, אך אליהם קל להפנות את הזרקור, או את קנה הרובה. לפעמים נדמה שמלחמת החורמה הזו בחזירים מתאימה יותר ליישוב שכל בעיותיו מסתכמות בתמרור עקום. קל לפעול באזור הנוחות ולשכוח שאנו מתמודדים עם בעיות חמורות בהרבה.

מאיפה להתחיל? מצב הכבישים, למשל, שהופך את הנהיגה בעיר לחוויית שטח מפוקפקת, לצד כשלי תשתית נוספים הגורמים להצפות, זיהום מקורות מים, שריפות ובעיות חברתיות חמורות: מעבדות סמים, בניינים נטושים עם חסרי בית, ונדליזם, ירי וזריקת רימוני רסס, חיסולים בין משפחות פשע, הצתות רכבים יומיומיות בכל העיר והיעדר תחושת ביטחון אישי.

כל אלה לא זוכים לאותה מידה של כיסוי ודרמה כמו "מלחמת החזירים". כנראה שמהבעיות הללו העירייה התייאשה. קל יותר לשווק "ניצחון מוחלט" ב-90 יום נגד חיה מגושמת (ודי מכוערת למען האמת) עם זנב לא פוטוגני ונחיריים גדולים, שאף אחד לא עושה לה יחסי ציבור. החזיר? האם הוא תמצית האיומים בעיר?

כמה פעמים קראתם כותרת בסגנון "כל תושבי חיפה חזרו הערב בשלום לביתם, לאחר שנתקלו במספר חזירים ברחוב ופשוט המשיכו ללכת בלי לחץ"? הרי זה קורה דרך קבע, בכל ערב. אבל אלה לא "חדשות", כי חדשות מדווחות על החריגה מהנורמה, לא על הנורמה.

כולנו אוהבים את כתבות הטבע של חברנו מוטי מנדלסון – מדולפינים ועד צבי ים. אבל ברור שאוהבים אותם מרחוק, אי שם, במרחק שני קילומטרים לכיוון הים. אבל לידנו? חיה מכוערת וגדולה שנוחרת? חלילה! שומר נפשו ירחק. למה אנחנו לא מטפלים בבעיות האמיתיות? ואם טיפול, לא באמצעות ירי? ולמה באיזורי מגורים? פתרונות קיצוניים אלה אף עלולים לפגוע בתושבים עצמם, כפי שפורסם בכתבה על תושב שנפגע מירי לעבר חזיר שחדר לחלון חדר שינה.

אולי כדאי שנבין טוב יותר את המערכת כולה לפני שאנו פועלים בחיפזון. יש לנו מסעות צלב חשובים הרבה יותר לנהל בעיר הזו. לפעמים נדמה שאם היינו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה ותקציב בשיחות למוקד 106 על מאורות סמים או על בורות מסוכנים, או אם היינו מבקשים מהציידים להסתובב בשוק תלפיות בלילה עם רובים, מצבנו היה טוב בהרבה.

האבסורד של "הירוקים" בעירייה

האבסורד הגדול ביותר הוא "סיעת הירוקים" בעירייה. סגן ראש העיר אביהו האן, שכבר אינו משתייך לאופוזיציה אלא חלק ממקבלי ההחלטות, נותן יד, במעשה או במחדל, למדיניות אנטי ירוקה שגם אם היא נובעת מכוונות טובות, נראה שהיא יוצאת משליטה. ייתכן ש"הירוקים" דואגים רק לחיות פוטוגניות עם יחסי ציבור מצוינים: אלמוגים, דולפינים, צבי ים ושוניות. עליהם מתקיימים דיני שימור, לא על חזירי בר מגושמים. אולי כי דולפינים לא שוחים בצומת דולפין.

חיפה: עיר של טבע ודו-קיום

נוכחותם של חזירי הבר בלב השכונות בחיפה משקפת בראש ובראשונה את קרבתנו הייחודית לטבע הפראי של הכרמל. זו אינה רומנטיקה, אלא עובדה גיאוגרפית: אנו חיים על גבול שמורת טבע עשירה. חזירים, במובן זה, הם תוצר של סביבה זו, והבנת תנועתם והתנהגותם חיונית לגיבוש פתרונות. יחד עם זאת, חשוב להכיר בכך שעבור רבים, כמו כותב שורות אלה, עצם נוכחותם של חזירי הבר בעיר היא גם סמל לחיבור יוצא הדופן שלנו לטבע, חוויה שאינה מתאפשרת בכל עיר.

פחד זה טבעי, אבל בואו נדבר רציונלית

אחת הסיבות המרכזיות לפחד מפני חזירי הבר היא המפגש עימם ברחובות העיר, במיוחד בשעות הערב והלילה. גודלם הפיזי עלול לעורר חשש טבעי. פחד זה מובן. עם זאת, חשוב להבין שברוב המקרים של "תקיפות", החזיר אינו מתקיף אלא מנסה לברוח, והאנשים, מתוך פחד טבעי, רצים או נופלים ונפצעים כתוצאה מכך. החזירים, ברוב המקרים, מעדיפים להימנע ממגע עם בני אדם.

קיים גם חשש מובן ממחלות: חזירים יכולים להיות נשאים של חיידקים, וירוסים וטפילים שעלולים לעבור לבני אדם וחיות מחמד במגע ישיר (כמו נשיכה או שריטה), אך ניתן לטפל בהם באמצעות ניהול אוכלוסייה נכון – לא בהכרח באמצעים אלימים.

לפי דו"ח עירוני בחיפה (2023), רוב מקרי הפציעה התרחשו בעקבות מעידה, לא עקב תקיפת חזיר. במקרים רבים, החזיר כלל אינו מתקרב. רוב האנשים שנפצעו במפגש עם חזיר בר, נפצעו בגלל מעידה על בורות או מדרכות עקומות, שלא תוקנו על ידי העירייה, כאשר ניסו לברוח. תגובות תוקפניות מצד חזירים הן לרוב תוצאה של ריצה כדי לברוח, במיוחד מצד נקבות המגנות על גוריהן. זוהי לרוב תגובה טבעית של חיית בר המרגישה מאוימת ולא תוקפנות מכוונת. יש יותר סיכוי למעוד על קבצן בחיפה וליפול לבור לא מתוקן, מאשר להיפגע מחזיר בר.

אובדן הפרופורציות

חלק גדול, לטעמי, יש לגופי החדשות. וגם אנחנו ב"חי פה" לא חפים מכך. עשרות כתבות מבהילות עם צילום מטושטש וכותרת תמונה אפוקליפטית כגון: "הכרמל נכבש". תמיד נשמע על "חזירי בר משתוללים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון", "חזירי בר ניסו לפרוץ לדופלקס ברמת אלמוגי", אך לעולם לא נשמע על "דולפינים מטילים אימה על חוף דדו". לא תראו כותרות על "שועלים מפחידים את תושבי מרכז הכרמל" או "נחשי צפע השתלטו על ורדיה", למרות שהם חלק מהנוף האורבני לא פחות.

האם מישהו ידווח על "עורבים משתלטים על העיר התחתית" למרות נוכחותם הבולטת והמטרידה לעיתים? ספק רב. ומה לגבי "עטלפים מפחידים את תושבי העיר התחתית"? נסו פעם לעבור ליד העצים ברחוב העצמאות בלילה. האם נראה דיווח על "צבי ים חוסמים את הכניסה לנמל ודורשים פנסיה תקציבית"? או על "קיפודים משתלטים על ליאו בק ועוקצים (תרתי משמע) את דמי הכיס של התלמידים"?

גם כשמתגלה כשל חמור בתשתית שמזהם את הים, הוא לעולם לא יקבל את הבולטות ואת הדרמה שמקבל חזיר שדרך על גינה בדרך. זה רק מחדד את אובדן הפרופורציות: דומה שרק חזירים זוכים למסע יחסי ציבור שלילי קבוע ועקבי. אנחנו בוחרים במה להתמקד וממה להיבהל.

האקולוגיה לא נעלמת – אבל אנחנו מנסים להעלים אותה

בנייה אינטנסיבית, סלילת דרכים וצמצום שטחים פתוחים דוחפים את חיות הבר לעיר. חזירי הבר לא פולשים, הם נדחקים. יש לזכור: הם חלק ממארג אקולוגי. המעבר של חזירי הבר אל שטחי העיר אינו תופעה פשוטה, והיא קשורה בין היתר לצמצום שטחי המחיה הטבעיים שלהם. דוגמאות עכשוויות: גבעת זמר והכביש החדש היורד מכבאביר לכפר סמיר.

כל שינוי חד במערכת, כמו דילול אוכלוסייה, יוצר אפקט שרשרת. חיסול חזירים עשוי להשפיע על הנחשים והנמיות, שמאכלסות גם את אותם אזורים. הניסיון לפשט מערכת טבעית מורכבת – תמיד ייכשל. זו אינה האשמה, אלא ניתוח עובדתי: אנו פועלים במרחב המשותף, והבנה זו הכרחית לגיבוש אסטרטגיה יעילה. גם פורצים עלולים להיכנס אליי הביתה, אבל אני נועל את הדלת שלי, לא יורה בכל פורץ פוטנציאלי כצעד מונע.

חשוב להבין את המעגל האקולוגי: ניקח את הנמיות למשל, הן טורפות טבעיות ויעילות של נחשים, כולל נחשים ארסיים, משום שרק להן יש את הזריזות והנוגדן הטבעי בדם לארס הנחש. בכך תורמות הנמיות משמעותית לשמירה על איזון בטבע. חזירים, מצידם, משפיעים על אוכלוסיית הנחשים באופן עקיף, על ידי חפירת ביצי נחשים או שינוי בתי גידול. כל התערבות במערכת חייבת לקחת בחשבון את התפקידים השונים של כל בעל חיים.

חיות בר כמו החזירים והנמיות, שטורפות נחשים, ממלאות תפקיד שחתולי הכרמל, שאותם כולנו מטפחים במספרים לא הגיוניים, לא באמת ממלאים. למעשה, במחקרי שטח בעולם, נמצא שחתולים לא באמת טורחים או מעזים לחסל חולדות. הן גדולות מדי. הם רק מבריחים אותן באופן זמני למקומות אחרים. מה גם שחולדות חכמות ומסתגלות היטב, ויכולות להימנע מאזורים בהם נמצאים חתולים.

לכן, השפעתם של חתולי הרחוב על אוכלוסיות חולדות היא מוגבלת ולא תמיד משמעותית. בניו יורק, למשל, התקיים מחקר גדול וכל ניסיון לעשות בחתולים שימוש להדברת חולדות – כשל, רק עכברים לבנים קטנים ובטח ובטח לא נחשים. מצד שני, עודף החתולים מסב נזק עצום לחיות: ידעתם שחתולי רחוב אחראים להרג של מיליארדי ציפורים ויונקים קטנים מדי שנה, וכבר הביאו להכחדת מינים שלמים של ציפורים בעולם? גם בארץ הם מחוללים נזקים אדירים לטבע על רקע מלחמות מזון. אם יונה יהב היה מציע להתחיל לירות בחתולים, הייתם חושבים שזו אופציה ריאלית?

"זבנג וגמרנו"? זה לא עובד. בשום תחום.

זה אולי נשמע קל לפתור בעיות עם רובה, אבל כשמדובר בחזירי בר, מדיניות של דילול (המתה) עלולה להשיג בדיוק את ההפך ממה שאנחנו רוצים. אקולוגיה מלמדת אותנו שטבח חיות בר עלול לא רק לא להועיל, אלא אף להחמיר את המצב. כשמדללים אוכלוסייה, נוצר "וואקום" אקולוגי שהטבע ממהר למלא: הפרטים הנותרים מתרבים מהר יותר, נקבות ממליטות יותר גורים, ופרטים חדשים נודדים לאזור. בקיצור, ניהול טבע באמצעות אלימות פשוט לא עובד.

גישה אלימה לניהול טבע היא יקרה, לא יעילה, ואף מסוכנת לתושבים. זהו מאבק אבוד מראש, שדורש משאבים בלתי נדלים בלי להציע פתרון קבע. לא בכדי, כתבה שפורסמה ממש השבוע מראה שדילול לא פותר את הבעיה, ולפעמים אפילו מחריף אותה. ניסיונות דילול, ללא הבנה אקולוגית עמוקה, פשוט משבשים את האיזון הקיים – וכמו בפתגם הידוע, "כאשר יענונו כן ירבה וכן יפרוץ", בין אם מדובר בעם היהודי או בחיית בר עם יצר הישרדות. במקום לראות בחזירים "אויב" שיש להכחיד, אנחנו זקוקים לגישה של ניהול חכם, גישה שמתחברת למציאות המרחב המשותף ומבוססת על ידע ביולוגי ואקולוגי מעמיק.

אני לא אקולוג, אבל שכל ישר מצביע על דבר פשוט: עשרות אקולוגים, ביולוגים ומומחים לחיות בר הציעו כבר תוכניות פעולה מוכחות: חינוך ציבורי, איסור האכלה, ניקוי מוקדים, גידור סלקטיבי, טיפול בזבל פתוח, שימוש באקוסטיקה להרתעה, ועוד. הגיע הזמן שנקשיב להם. אלו חלופות שיביאו לתוצאות טובות יותר לטווח הארוך. ואולי גם נזכה לחיפה מטופחת באמת, כי טיפלנו בשורש הבעיה. וכן, נהיה קצת יותר הומניים.

לתת-אלוף במילואים דוד לוריא, "פרויקטור החזירים" בעירייה, יש זכויות רבות כקצין מוערך בחיל הים. אבל כשמסתכלים על עבודתו האזרחית בעיר, למשל כראש מינהל תשתיות שהיה אחראי לפתרון ההצפות בבת גלים ב-2017, עולה תהייה: האם גנרל, מוערך ככל שיהיה בתחומו, הוא הפתרון לבעיות עירוניות? האיש מומחה לצוללות, אבל חיפה היא לא צוללת (אגב, ההצפות בבת גלים שהוא היה אחראי עליהן, עדיין ממשיכות. אולי בחורף הקרוב נראה את הצוללת "גל" מהמוזיאון הימי שטה בכביש החוף?).

אולי בניגוד לחשיבה הצבאית המקובלת, הגיע הזמן שנעצור ונבין: אם משהו לא עובד בכוח, הוא כנראה לא יעבוד בעוד יותר כוח. הרי זה לא עובד גם במקומות אחרים שנמצאים בראש החדשות. אז האם השיטה הזו, של "זבנג וגמרנו" שהבטחות הבחירות של יונה יהב ייצגו במגוון תחומים, פשוט קורסת? אולי לא הבנו עד הסוף מה המשמעות האמיתית של ה"זבנג" הזה? כפי שאמר ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוזי ברשות הטבע והגנים, באפריל 2023: "אם הציבור לא יילחם… אנחנו נישאר אזור של חולדות, תיקנים ועורבים, אבל חיות הבר ייעלמו והנכדים שלנו יראו אותם רק בספרים".

החזירים כמשל לחיים זה לצד זה

כדי להבטיח שהחיבור הייחודי הזה בין עיר לטבע ימשיך להתקיים באופן חיובי, נדרשת אחריות משותפת. מצד התושבים, חשוב להקפיד על ניהול פסולת קפדני – לוודא שפחי האשפה סגורים היטב ושאין שאריות מזון נגישות. כמו כן, הימנעות מוחלטת מהאכלת חזירי בר, גם מתוך כוונות טובות, היא קריטית, שכן היא מעודדת אותם להתקרב למגורי אדם ומערערת את האיזון הטבעי.

מצד הרשויות, השקעה בפחי אשפה מוגנים, פעולות הסברה מתמשכות, ואף פיתוח פתרונות יצירתיים המבוססים על הבנת התנהגות החזירים ושיטות הרחקה לא קטלניות (כגון גידור סלקטיבי או פיתוח טכניקות הרחקה אקוסטיות), יאפשרו לחיפה להמשיך ולקיים את הדו-קיום המיוחד הזה, תוך מזעור החיכוך ושמירה על ביטחון הציבור.

במקום לראות בחזירי הבר רק מטרד בלתי נשלט, אנו יכולים לבחור לראות בהם אתגר ניהולי ולקחת אחריות על המרחב המשותף. אולי זה קצת רומנטי מצידי, אני יודע. אבל החזירים הם, במובן מסוים, משל לכל אתגר אחר של דו-קיום במרחב העירוני. מהאופן שבו אנו מתנהלים מול חיות בר ועד ליחסים עם שכנים שהדליקו מנגל או שיש להם דת אחרת – האופן שבו אנו בוחרים לפתור קונפליקטים, להתייחס לשונה או לבעיות מורכבות, במיוחד בחיפה יותר מכל עיר אחרת בארץ, ישפיע על כל תושב ועל עתיד חיינו המשותפים בעיר.

חיפה, עם חזירי הבר שלה ועם הנמיות והתנים באמצע היום, ממשיכה להיות עיר ייחודית שבה הטבע והעיר שזורים זה בזה באופן בלתי נפרד. בעיר הזו אנחנו מנסים לא להיות דורסניים לאף אחד, פרט לחזירים משום מה. זה דורש מאיתנו חשיבה פרקטית והסתגלות. סיסמת בחירות, גם אם היא קליטה ומרגשת, אינה תוכנית פעולה! "90 יום למיגור הבעיה" היא בהכרח מדיניות של הרג ועלולה לגרום לכולנו להפוך צמאי דם שמנסים להכחיד כל מה שמפריע לנו בעין, במיוחד את מי ששעיר במיוחד, במקום כמי שמחפשים פתרון שפוי וארוך טווח.

"לאו עכברא גנב אלא חורא גנב": הסחה מהמשברים האמיתיים

"לא העכבר גנב, אלא החור גנב" – כך נכתב בתלמוד. קצת אחריות אישית: אולי נדרוש מהעירייה לטפל בחורים ולא בעכברים: במקום להכות בחזיר שחפר בגינה המוזנחת המלאה מזרקי סמים, נכה בהזנחה? בהזנחה אי אפשר לטפל ברובה. אז למי יש אינטרס לטפל במפגעים האמיתיים והמסוכנים בעיר הזו? זה קשה יותר, לא מתאים לקדנציה אחת.

ואולי באותה הזדמנות נדרוש מעצמנו: להתקשר למוקד 106 ולמשטרה על דירות סמים (רק היום נמצאה דירה כזו) או על פשע או על התנחלות בבתים נטושים? אולי לא נאכיל קבצנים? אולי כדאי להכניס אנשים עם נשק לשכונות אחרות ולהכחיד את דמי החסות (פרוטקשן) והפשע, לפני שמכניסים רובים לשכונה כדי להכחיד חזיר שיצא להליכה להוריד את האוכל? ה"ניצחון המוחלט" על החזירים עלול להיות מסוג ה"עוד ניצחון כזה – ואבדנו". מקרה בו כדור שנורה לעבר חזיר חדר לבית מגורים, מדגים את הסיכון הממשי. זאת בנוסף לסיכון הממשי בחוסר מלחמה בבעיות האמיתיות: פשע והזנחה. וכן, הסיכון ששכונה שלמה תעלה באש כי אין דרכי מילוט.

כשאנחנו מפנים אצבע מאשימה, אנחנו גם מפנים 3 אצבעות לעצמנו: חזיר הבר אינו אויב. הוא תמרור אזהרה לעיר הזו לחפש את המטבע ולא מתחת לפנס. אם לא ננהל נכון את המרחב העירוני – עוד ועוד ועוד בעיות יגיעו. לא צריך צלפים. צריך ראש עיר. עם מדיניות ארוכת טווח ולא עם קדנציה אחת של "זבנגים וגמרנו". החזירים הם אולי בעיה – אך בעיקר סימפטום. במקום להתמודד עם הזנחה, פשע, קבצנות בכל צומת ותשתיות קורסות – קל יותר לירות בחיה לא פוטוגנית. והציידים? זה טבעם, אתם יודעים איזה אגו טריפ זה לירות ברחבי העיר? הם הרי לא ירסנו את עצמם.

חזירי הבר לא ייעלמו. ובטח לא כי ירינו בהם. הם יצטמצמו כשנחזיר לעיר הזו אחריות, סבלנות, וסדר עדיפויות הגיוני של עיר שיש בה הכל מהכל ובזה יופייה. העיר שמתגאה להיות שפויה ולא צמאת דם.

עוד כתבות בנושאים שהועלו במאמר

• ירי לעבר חזיר פגע בחלון חדר שינה • בנס נמנע אסון
• פרוייקט לצמצום הקונפליקט עם אוכלוסיית חזירי הבר בחיפה
• בית בושת נחשף בדירה בחיפה
• כבישים לקויים בחיפה • והשיקום? לא בסדר העדיפויות
• סכנת השריפות בחיפה • דו"ח מבקר המדינה
• שריפת רכב בחניון בניין מגורים ברחוב יגור בחיפה
• שריפת רכב בלב שכונת מגורים: לוחמי האש מנעו אסון
• חיפה נאבקת על המרחב הציבורי: תופעת דרי הרחוב יוצאת משליטה

שתפו אותנו בדעתכם תגובות