שִׁיר עֶרְגָּה לָעֲרוּגָה

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה מִתְגַּעְגֵּעַ לַגִּנָּה הַתְּמִימָה שֶׁהִקִּיפָה אֶת בֵּית מְגוּרָיו בִּנְעוּרָיו. וְעַל כָּךְ כָּתַב כָּךְ:

א
זֶה שִׁיר עֶרְגָּה לָעֲרוּגָה
בְּגִנָּתִי הַמְּדֻבְלֶלֶת.
גַּם תַּדְמִיתָהּ מְאוֹד נוּגָה.
בֵּין עֲשָׂבִים הִיא מִתְבּוֹלֶלֶת.
ב
הָיָה דַּחְלִיל. אֵינֶנּוּ עוֹד.
הַצִּפּוֹרִים אוֹתוֹ הִשְׁמִיצוּ.
כֹּה נֶעֱלָב הוּא עַד מְאוֹד
וְגַם פָּנָיו מְאוֹד הֶחְמִיצוּ.
ג
הָעֲרוּגָה שֶׁנִּזְנְחָה
יָדְעָה פְּרָחִים יָפִים כָּמוֹהָ.
הֲדַחְלִילָהּ אָז נֶאֶנְחָה
וְהִרְבְּתָה מַמָּשׁ לדמוע.
ד
זֶה שִׁיר תּוּגָה לָעֲרוּגָה
בְּגִנָּתִי חַסְרַת הָרֵיחַ.
אֲנִי נִזְכָּר בָּהּ בְּעֶרְגָּה.
מֵאָז אֲנִי כְּבָר לֹא טוֹרֵחַ
ה
לְהַשְׁקוֹתָהּ ולעדרה
וּשְׁלַל זְרָעִים גַּם בָּהּ לזרוע.
הִיא כְּבָר אִבְּדָה אֶת תוארה.
אֶל אַדְמָתָהּ אֵין מָה לכרוע.
ו
הָיוּ יָמִים אֶל גִּנָּתִי
הָיִיתִי אָז מַרְבֶּה לברוח.
כְּבָר נִשְׂגָּבָה מִבִּינָתִי
וּכְבָר חֲבָל מַמָּשׁ לטרוח:
ז
אֶל גִּנָּתִי פָּלַשׁ אוֹיֵב
שֶׁחִישׁ רָמַס אֶת כָּל פְּרָחֶיהָ.
מֵאָז לִבִּי עָצוּב, כּוֹאֵב.
גַּם נִכְחֲדוּ בָּהּ כָּל דְּרָכֶיהָ.
ח
הֵן גִּנָּתִי הִיא גַּם מָשָׁל
לִכְלַל אַרְצִי וְנִרְמָסֶיהָ.
אִמְרוּ אַתֶּם מָה הַנִּמְשָׁל
וּמָה זהות שֶׁל כְּלַל הוֹרְסֶיהָ…