אווירה רוויית נוסטלגיה והתרפקות על ההווייה הישראלית בזמר ישראלי, ליוו השבוע את אירוע הזיכרון למשורר ולסופר המנוח, פרופסור יוסי גמזו. היה זה לציון חמש שנים למותו.
המופע התקיים במרכז "חדרים" בחיפה. יותר מ-100 שוחרי זמר, ובהם בת משפחתו של גמזו, רונית דנא דיאומנד, גדשו את אולם הכניסה ונחשפו, בין השאר, לפרקים מתולדות חייו המרתקים של יוסי.
הרפרטואר האומנותי היה מגוון והקיף את מסעות הכתיבה של גמזו בזמר הישראלי במשך עשרות שנים. נפתלי בלבן-אוברהנד, ממארגני האירוע ומחבריו הקרובים של גמזו, סיפר איך הלה השתלב בפעילות אגודת הסופרים בחיפה, והשתתף בעשרות מיפגשים ספרותיים, בהם העשיר את קהל שומעיו ביידע הרב שלו, ובקוריוזים מלאי הומור, וזאת בארבע השנים שבהן התגורר בחיפה.
המלחין קלוד פרץ שר בלחניו על "השדות הירוקים של אפיקים", על ישראל ה"צעירה בת 70", ואף תיאר את הטרגדיה בנפילתו של גמזו אל מותו בפתח ביתו ב"בלדה על יוסי גמזו" שכתב אורי שרון. גמזו עצמו – מעל מירקע – סיפר בהומור הידוע שלו על ילדותו בקליפ מתוך סירטה של עליזה שקולניק, "על זה וגם זו", בעוד ינקי מנדלמן-שקד שר, בין השאר, על "הבחורות ההן".
עודד סושרד נשא דברים, בעוד השחקנית והליצנית הרפואית קליה אייכנגרין הטיבה לתאר במשחק את דברי גמזו: "ישראל בת ה-10 הייתה באופוריה". בת משפחתו, רונית דנא דיאמונד, סיפרה על הקשר המשפחתי החם של יוסי עם אימה המנוחה יהודית דנא.
להקתה של המלחינה טובה פורת – אילנה טובים, רחל להב, צבי שקולניק, דוד ברקוביץ ויעקב זוהר – שרה משירי גמזו שהלחינה פורת, וצלילי החליל של רותי יעלי הזכירו את יפו ואת הכותל המערבי. אילנה כרמל קראה שיר שכתבה ואשר מילותיו מורכבות משמות שיריו של יוסי. אתי וייס-אור, חברת להקת פיקוד צפון בעבר, הנעימה בקולה לצלילי הפסנתר שהפיקה נוגה ישורון.
ואיך אפשר לסיים ערב כה ססגוני בלי "סתם יום של חול" בביצוע הקהל ובניצוחו של צבי שקולניק? אי אפשר!