לספור כדי לגדול • הכוח שבספירת העומר

(חי פה) – מאז חג הפסח ועד ערב חג השבועות, סופרים יהודים ברחבי העולם את "ספירת העומר" – 49 ימים של המתנה, התכוננות, לעיתים גם אבל.

המנהג עתיק יומין, שמקורו במקרא, שומר על מקומו במסורת היהודית הדתית, אך בימינו עולה השאלה – האם יש לו מקום גם בלבם של חילונים? ובעיקר: האם לספירה הזו יש משמעות מיוחדת דווקא בשנת 2025, שנה שעדיין נושאת איתה כאב לאומי עמוק?

המקור לספירת העומר מופיע בספר ויקרא: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת… שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כ"ג).

הספירה מתחילה בליל ט"ז בניסן, מיד לאחר חג הפסח, ונמשכת במשך 49 ימים – עד חג השבועות, שמציין את מתן התורה בהר סיני. בעבר, הייתה לספירה גם משמעות חקלאית – חיבור לעונת הקציר בארץ ישראל, והיא החלה בהקרבת "עומר השעורים" בבית המקדש. עם השנים, קיבלה הספירה גם מימד רוחני של התעלות והכנה נפשית.

לא רק מספרים – משמעות עמוקה של תהליך

בעולם הרוחני והקבלי, תקופת הספירה נחשבת למסע אישי ופנימי – הזדמנות לעבודה עצמית. כל יום מבטא שילוב של תכונות נפשיות (חסד, גבורה, תפארת, וכו') מתוך כוונה שכל יום מהווה צעד נוסף בהכשרת הלב והנפש לקראת קבלת התורה. אבל בעידן המודרני, שבו רבים רואים את עצמם כחילונים או מסורתיים – האם יש עדיין טעם למנות ימים בין שני חגים?

האם הספירה מיועדת רק לדתיים?

במובנים הלכתיים – אכן, הספירה היא מצווה מהתורה, ונשמרת בדקדקנות בעיקר על ידי שומרי מצוות. הדתיים סופרים כל לילה לאחר צאת הכוכבים, עם נוסח מסודר וברכה. הם גם מקפידים על מנהגי אבלות בתקופה זו – כמו הימנעות מהאזנה למוזיקה, תספורת וחגיגות – לזכר מותם של תלמידי רבי עקיבא, שמתו על פי המסורת במגפה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה.

אבל המשמעות של ספירה – כהתבוננות פנימית, כתהליך של צמיחה אישית, כתנועה מתמשכת מהכאוס של היציאה מעבדות לעבר משמעות – לא בהכרח שייכת רק לעולם הדתי.

ספירת העומר בשנת 2025 – מסע בתוך משבר לאומי

השנה האחרונה הייתה אחת הקשות בתולדות מדינת ישראל. מתקפת ה-7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, השכול, הפגיעות הנפשיות, השבר החברתי – כל אלה הופכים את 49 הימים הללו להרבה יותר מרצף של מספרים.

דווקא בתוך הבלבול, האבל, חוסר הוודאות – יש משהו בטקס הקטן והיומיומי הזה שנותן תחושת עוגן. גם אנשי טיפול מציינים כי דווקא בתקופות קשות, יש ערך עצום לפעולות סמליות קבועות. הספירה היא טקס, וכשיש כאב, חוסר אונים או אבל – טקסים עוזרים לנו לעכל, להכיל ולהמשיך לנוע.

בין העבר לעתיד – רלוונטיות חדשה

ספירת העומר אינה רק סיפור על העבר – היא גם קריאה פנימית להתכווננות לעתיד. בימים שבהם החברה הישראלית מנסה להתאושש מטראומה, למצוא חיבור מחודש בין חלקים שונים באוכלוסייה, ולבנות גשרים של הבנה – ייתכן שספירת העומר יכולה לשמש כמטאפורה לאומית לתהליך של ריפוי.

היא מזכירה לנו שהיציאה מעבדות לחירות אינה רגע – היא מסע. מסע שדורש סבלנות, התמדה, ולעיתים גם כאב. אבל הוא תמיד מתקדם – יום ועוד יום, עד שמגיעים.

נפתלי רוטנברג מנהל מרחב כרמל באיחוד הצלה, אומר בראיון לחי פה: "ספירת העומר הוא מסע רוחני בן 49 ימים, שמתחיל מחג הפסח – זמן החירות – ומסתיים בחג השבועות – זמן מתן תורה. הספירה מבטאת את ההבנה שחירות אמיתית אינה רק שחרור מגורם חיצוני, אלא תהליך פנימי של התפתחות אישית וערכית. כל יום בספירה הוא הזדמנות לחשבון נפש, לצמיחה ולתיקון עצמי.

הספירה נוגעת לכולנו, לא רק לשומרי מצוות. היא עוסקת במסע מהכאוס לסדר, מהבדידות לקהילה, מהפירוד לאחדות – ערכים שיכולים לדבר אל כל יהודי וכל אדם באשר הוא. דווקא בימים של קרע בחברה הישראלית, של כאב לאומי ואובדן, ספירת העומר מזמינה אותנו לעצור, להקשיב, להתכנס פנימה ולבנות גשרים של אמון וערבות הדדית.

אבל מאז שמחת תורה הקודם, הלב של כולנו שותת דם. אנחנו סופרים לא רק 49 ימים – אלא כל רגע ורגע, בכל יום הספירה כואבת וצורבת, כל דקה שהחטופים לא איתנו היא קשה, כל לילה בלי תשובה הוא עולם שלם של ציפייה. אנחנו מתפללים שממש בקרוב נזכה לספור יחד איתם – את ספירת העומר הכללית, את הספירה שמבטאת אהבה, אחדות ותקווה. ספירה שתהיה שלמה רק כאשר האהבה תהיה שלמה, והאחדות תושלם – עם חזרתו של כל אחד ואחת מהם לחיק משפחתו ולעמו.

המסר שלי לסביבה ולכל עם ישראל:
אל תוותרו על הספירה. גם אם אינכם סופרים לפי ההלכה – הפכו את הימים הללו למסע אישי. כל אחד יכול לספור – את הימים, את ההצלחות, את התקווה. אולי מתוך הספירה הזו, נזכה גם לספירה לאחור – אל עבר עתיד של תיקון, פיוס ואור".

הרב יהודה גינזבורג, מנהל בית חב"ד כרמל צרפתי ומנהל הפעילות בבית חב"ד המרכזי בעיר, סיפר בראיון לחי פה על ספירת העומר:
"כשמשה עמד על יד הסנה ושם נגלה אליו ה', הודיע לו שעם ישראל יצא ממצרים ויקבלו את התורה ("תעבדון את האלוהים על ההר הזה") למרות מצבם הרוחני הירוד עד כדי שהיו כמעט כמו המצרים, יצאו ממצרים מ-49 שערי הטומאה והלכו לכיוון הר סיני כדי לקבל את התורה, בכל יום יצאו משער אחד של טומאה ונכנסו לשער אחד של קדושה ומרוב התרגשות ספרו את הימים לקבלת התורה.

כעבור שנה, נצטוו להמשיך ולחוג את חג הפסח מידי שנה, וגם נצטוו לספור 50 יום מחג הפסח עד חג השבועות 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה', ונקראת ספירה זו 'ספירת העומר' מאחר שמתחילה ביום הקרבת קרבן העומר, שהוא קרבן עם התבואה החדשה שצמחה – משעורים (לא חמץ).

בחג השבועות – חג הביכורים, הביאו שוב קרבן הפעם מחיטים, המשמעות הרוחנית ועל פי הסוד, שכהכנה לקבלת התורה יש לזכך את הבהמיות שלנו (ספירת העומר גם מלשון אבן ספיר, אבן טובה, ומשמעותה לזכך את עצמנו) וזה נעשה על ידי תיקון 7 המידות שלנו – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות כפי שכל אחת מהם כלולה מ-7 (לדוגמא חסד שבחסד, נתינה שבאה מאהבה. גבורה שבחסד – כעס על האויב של האהוב שהיא גבורה שמגיעה כתוצאה מהחסד), וזו ההכנה המתאימה לקבלת התורה בחג השבועות.

לכן קרבן העומר בא משעורים, מאכל בהמה ותפקידנו לזכך ולרומם את עצמנו עד חג השבועות ואז להביא קרבן חיטים – מאכל אדם.

אלף שנים מאוחר יותר, לרבי עקיבא היו 24000 תלמידים וכולם מתו 'בין פסח לעצרת', על שלא נהגו כבוד זה בזה.

אף שרבי עקיבא טבע את הסיסמא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' בכל זאת כל אחד מהם חשב שהוא מבין טוב יותר את רבו ולא כיבד את דעת השני והתוצאה היתה מגפה איומה מקובל כי הם מתו תוך 33 יום, ובכך נחלקו האשכנזים והספרדים. לראשונים – הספירה מתחילה בב' באייר ומסתיימת בערב חג השבועות, למעט ל"ג בעומר ולכן האשכנזים אוסרים להתחתן בימים אלו דווקא, ולעדות המזרח הספירה היא מהיום הראשון של העומר עד ל"ג בעומר, וההיתר להתחתן הוא מלמחרת ל"ג בעומר.

כך או כך, יש הרבה מה ללמוד הן בנושא הזיכוך האישי ותיקון המידות והן בנושא קבלת השונה וכבוד האחר. והלוואי ונשכיל לחיות יחד כי אין לנו ארץ אחרת ואנחנו עם אחד, שמייחל ומתפלל לגאולה שלימה בקרוב.