צֵל חוֹלֵף • שיר

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה, המושפע מֵאֲוִירַת הַנְּכָאִים הַשּׂוֹרֶרֶת בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ ומשולבת בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם הַשּׁוֹטְפִים (לֹא רַק בְּדֶמַע) -מְסַפֵּר עַל צֵל חוֹלֵף

א
הַשֶּׁמֶשׁ הִדְמִיעָה פָּנֶיהָ.
יָרֵחַ הִשְׁחִיר דִּמְעוֹתָיו,
וְהִיא בָּהֲתָה וְעֵינֶיהָ
חִפְּשׂוּ אַךְ לַשָּׁוְא עִקְבוֹתָיו.

ב
הִבְטִיחַ לַחְזֹר עַד החורף.
אֶת סוֹד לְבָבוֹ לֹא גִּלָּה.
הִדְגִּישׁ: "לֹא אַפְנֶה לָךְ ת'עורף".
אָמַר שֶׁמִּלָּה הִיא מִלָּה.

ג
וְהִיא, הַתְּמִימָה, הֶאֱמִינָה.
בִּכְלָל, הֶהָיְתָה לָהּ בְּרֵרָה?
הֲרֵי בְּלִבָּהּ הִיא הֵבִינָה
שֶׁאֵין כָּאן רַק טוֹב בְּלִי קְצָת רַע.

ד
בַּבֹּקֶר הֵקִיצָה בְּלִי טַעַם.
הֵן זֹאת הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.
הֲרֵי כְּבָר קָרָה לָהּ לֹא פַּעַם
שֶׁזֶּה שֶׁהָיָה – נֶעֱלַם.

ה
פָּתְחָה יוֹמָנָהּ הפסימי
וְ- x הִיא סִמְּנָה בְּצָהוֹב.
אָמְרָה בְּלִבָּהּ: "אַל תַּגְזִימִי.
לֹא תָּמִיד חוֹבָה לאהוב".

ו
לִפְנֵי שֶׁחָצְתָה אֶת הַפֶּתַח
הִבְחִינָה בִּשְׁנֵי נְבוֹכִים.
"אוֹתִי מְחַפְּשִׂים? לֹא! לָבֶטַח!
אַךְ לָמָּה הַשְּׁנַיִם בּוֹכִים?!".

ז
"בּוֹדֵד הוּא הָיָה" – כָּךְ אָמְרוּ לָהּ.
קוֹלָם כְּלָל לֹא חַד וְחוֹתֵךְ.
חָשְׁבָה הָכֵיצַד יַעַזְרוּ לָהּ.
"וְהוּא רַק יָדַע אֶת כתובתך".

ח
מַדּוּעַ בָּכָה הָרָקִיעַ?
וְלָמָּה קָדְרוּ עֲנָנָיו?
מִין סֶדֶק שֶׁל צֵל בָּהּ הִבְקִיעַ:
רִצְּדוּ לְעֵינֶיהָ פָּנָיו…
———
כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת, אָקוּ"ם