משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, והעומדת בראשו, השרה מירי רגב, הם האחראים על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) רשות שהוקמה מחדש בקול תרועה רמה ב-2006 בתקופתו של השר דאז, שאול מופז. ב 2009 נכנס לתפקידו השר ישראל כץ שכיהן עשור שלם. את ישראל כץ החליף לתקופה קצרה בצלאל סמוטריץ' ומירב מיכאלי כיהנה כשנה וחצי. מירי רגב היא שרת התחבורה (בהפסקה לתקופת ממשלת האחדות) קרוב לשלוש שנים.
המחדל הנוראי המתחולל בכבישי ישראל
השרה והרלב"ד, האחראים על הבטיחות בדרכים, נושאים באחריות למחדל החמור המתרחש בכבישי ישראל – 413 הרוגים בשנה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 ועד ה-6 באוקטובר 2024.
מספר זה ממשיך לעלות, וב-365 הימים שחלפו עד ה-19 באוקטובר (מועד כתיבת השורות הללו) נהרגו 427 בני אדם.
ועדת שיינין, שהוקמה לפני כעשרים שנה, קבעה יעדים ברורים שאומצו על ידי הממשלה:
עד לשנת 2015 יש להוריד את מספר ההרוגים מתחת לרף של 300 בשנה, ומספר זה צריך להמשיך ולהצטמצם בכל שנה.
בפועל התמונה העגומה היא שמספר ההרוגים מעולם לא הגיע ליעד והוא רק גדל משנה לשנה:
1. בשנת 2020, שנת הקורונה והסגרים נרשם המספר הנמוך ביותר – 305
2. 2021 – 364
3. 2022 – 351
4. 2023 – 361
את השיא השלילי והמיותר אנו חווים ב 2024 – עד כה 351 הרוגים וקצב שנתי של 440 – 430 הרוגים.
"הישגי" שרת התחבורה מירי רגב
השרה האחראית, מירי רגב, עסוקה, כפי שידוע, בחודשים האחרונים בהפקת טקסים לציון המחדל הנורא והמלחמה המתמשכת שבאחריות הממשלה בה היא חברה. למירי רגב יש היכרות מעמיקה עם משרד התחבורה, שכן זו הקדנציה השנייה שלה במשרד. הקדנציה הראשונה שלה נמשכה מ-17 במאי 2020 עד 13 ביוני 2021, והקדנציה השנייה החלה ב-22 בדצמבר 2022 ונמשכת עד היום. במהלך הקדנציות שלה נהרגו בכבישים 1,050 בני אדם.
"חזון אפס הרוגים" השוודי
בעולם המערבי, לפני כעשרים שנה, החל אימוץ "חזון אפס" השוודי בנושא תאונות דרכים. החזון, כפי שמו, שואף להגיע למצב של אפס הרוגים בתאונות הדרכים.
האם זה אפשרי?
רוב המדינות שאמצו חזון זה צמצמו בעשורים האחרונים את מספר ההרוגים ב-30% עד 40%. כלומר, אם ממשלת ישראל הייתה משתדלת לעמוד ביעד שהציבה לעצמה בשנת 2015, ייתכן שהיו חסרים כ-350 עד 400 הרוגים רק בקדנציות של השרה רגב.
מאז שנת 2020 ועד לכתיבת שורות אלו נהרגו בכבישים מעל 1700 בני אדם, צמצום של 35% במספר ההרוגים פרושו 600 הרוגים פחות. 600 משפחות שחייהם לא נהרסו ועוד מספר גדול של פצועים קשה, נכים לכל חייהם על כל הכרוך בכך, להם ולמשפחות.
האם גם כאן קיים עיוורון של מקבלי ההחלטות?
האם איש "לא משך בכנף מעילו" של ראש הממשלה?
התשובה ברורה וחד משמעית – מקבלי ההחלטות והאחראים ערים למצב.
מבקר המדינה על הכישלון במלחמה בתאונות הדרכים
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם בחודש יוני האחרון דוח ביקורת על המאבק בתאונות הדרכים. לפי הדו"ח, ממשלות ישראל לא הצליחו להקטין בעשור האחרון את מספר ההרוגים והנפגעים.
"כבישי ישראל הם פצצה מתקתקת", ציין המבקר אנגלמן. "לאורך השנים ממשלות ישראל כשלו במאבק בתאונות דרכים: שיעור תאונות הדרכים בישראל גדל בעשור האחרון בשעה שבמדינות מובילות באירופה הוא קטן, תקציבי הרלב"ד קוצצו, תקנים רבים במשטרת התנועה אינם מאוישים והממשלה אינה עומדת ביעדיה בתחום זה", הוסיף.
מבקר המדינה ערך השוואה (נכון לסוף 2022 ו-2023 בחלק מהנתונים) בין המצב בישראל למצב במדינות ה OECD ומהשוואה זו עולה כי בשינוי מספר ההרוגים מאז 2012 ישראל ממוקמת במקום האחד לפני אחרון מבין מדינות האיחוד האירופי.
בהשוואה של השינוי שחל במספר הפציעות החמורות בשנים 2012 – 2022 ישראל מדורגת במקום האחד לפני אחרון מבין 30 מדינות. בישראל עלה מספר הפצועים קשה בכ,21% ואילו ברוב המדינות הייתה ירידה במדד זה.
שני נושאים נוספים העולים מדוח מבקר המדינה מצביעים על הרשלנות בה נוהגת המדינה בטיפול בנושא חשוב זה:
א. ועדת המנכ"לים לטיפול בנושא תאונות הדרכים – מאז 2016 התכנסה ועדת המנכ"לים הבין-משרדית של משרדי הממשלה שהוקמה לצורך "טיפול דחוף וכוללני בבלימת הקטל בדרכים" פעם אחת בלבד, בדצמבר 2016 וזאת למרות החשיבות שבתיאום ובקבלת החלטות משותפות ואף שלא הושג שיפור של ממש בנתוני הנפגעים בתאונות הדרכים.
ב. דיווחים לכנסת על פי חוק הרלב"ד – עלה כי משנת 2005 לא העבירו שרי התחבורה לממשלה ולוועדת הכלכלה של הכנסת דיווח על ביצוע התוכנית השנתית בידי הרלב"ד, כנדרש בחוק, וכי ראש הממשלה אינו מדווח על כך לכנסת.
הנתונים מצביעים על כך שזו מלחמה שנזנחה
כל הנתונים מצביעים על כך שזו מלחמה שנזנחה. מלחמה שמעבר לשכול, לכאב, לצער ולהרס יש לה גם צד כלכלי הפוגע בכולנו:
בשנה "רגילה" של כ 350 הרוגים מוערך הנזק הכלכלי למדינה מתאונות הדרכים ב 16 מיליארד ₪. עליה של מעל 20% – המצב בו אנו נמצאים בשנה האחרונה, תגדיל את הנזק בעוד 3-4 מיליארד ₪ לשנה.
הפגיעה תהיה לא-רק בהוצאות המדינה, אלא בסופו של דבר תגלגל לכיס של כולנו דרך העלאת מיסים לכיסוי הגרעון, צמצום שירותים וכמובן העלאת תעריפי הביטוח.
הכותב הוא אב שכול
גילוי נאות: הכותב הוא אב שכול, אופיר נהרג בשנת 2016 בתאונת דרכים ידועה מראש, כביש אדום שגבה חיים בכל שנה ושנה והוזנח. לאחר שאופיר נהרג ובעקבות הפגנה, הד ולחץ תקשורתי טופל הכביש בעלות זניחה יחסית לתשתיות יסוד ומאז לא נהרגו בו עוד.
אין קשר לשרה רגב, יש קשר למדיניות משרד האוצר – הצפת המדינה בכלי רכב פרטיים בשביל מיסי רכב, דלק, חלפים, תעשיית הביטוח. יש קשר למשרד בטחון הפנים – משטרת התנועה לא אוכפת מספיק ולא רואים אותה בכבישים. משרד המשפטים – ענישה מקלה, דלת מסתובבת לעברייני תנועה, אין הרתעה, בתי משפט המרחמים על נהגי משאיות עם עשרות עבירות 'כי זו פרנסתם'.
דווקא משרד התחבורה לא משפיע על תאונות הדרכים. לא משנה כמה כבישים יממן, וכמה ינסה להעביר את הציבור לתחבורה ציבורית, שמים מקלות בגלגלים. האוצר ממשיך להשקיע בכבישים ובפטנטים להכנסות (אגרות גודש..) לממן הזיות עתידיות בעוד 25 שנה על מערכת מטרו, במקום להצר את מסלולי הרכב הפרטי לפרוס במדינה מערכת מסלולי אוטובוסים (נתיבי אוטובוסים בלעדיים – נת"צ) ולהפוך את הנסיעה ברכב לעבודה או לקניות לחלופה הפחות נוחה.
משרדי הממשלה מאפשרים עבריינות בכבישים – מאפשרים לתופעת גניבת הרכבים לרשע"פ להמשיך באין מפריע (למרות שיש גדר הפרדה ומחסומים), מאפשרים לבעלי תו נכה לחנות על מדרכות, לחסום מעברי חציה, להפריע להולכי רגל. מאפשרים לתופעת השליחויות בנסיעה פרועה על אופנועים להמשיך למרות חלקם ההולך ועולה בתאונות קטלניות, מאפשרים עודף נסועה שמצופפת את הכבישים עוד יותר בגלל הרכבים החשמליים, ולא פועלים לייצר תרבות נהיגה לא בחינוך לא באכיפה וענישה ולא בהורדת נהגים מופרעים מהכבישים לצמיתות (כולנו מכירים את הנהגים האלו עם הבהובי אורות, זיגזוג מטורף על הכבישים ומהירות לא סבירה. מצלמות יש – רק צריך להביט בהן ולהוריד את הנהגים האלו מהכבישים, חלקם עם עונשי מאסר על נהיגה פרועה. לא צריך לחכות לתאונות שיקרו ממנה.
אני כותב על הסטטיסטיקה הזו שוב ושוב בכל ידיעה על תאונה קטלנית נוספת באזור.
כל הכותבים ממהרים כמובן להפנות אצבע לשרה רגב, כי הם בעלי אינטרס פוליטי, כאילו ששרים קודמים עשו ניסים ונפלאות. הסטטיסטיקה מאז הקורונה עלתה, הצפיפות בכבישים עלתה, ההתפרעות בכבישים עלתה. זה לא תפקיד משרד התחבורה אלא תפקיד כל משרדי הממשלה, הכנסת, בתי המשפט לשים סוף לעבריינות כבישים והם מסרבים לעשות את זה. זה לא מלחמה כי הם פשוט לא נלחמים. פה ושם המשטרה עושה מבצעי ראווה לתפיסת רכבים משופרים וגם תופסת אנשים שנוהגים בפסילה או ללא רשיון.
זה לא מספיק. העבריינות בכבישים היא נרחבת והיא תולדה של מאות אלפי רכבים נוספים. גם הפנסיונרית שרק עוצרת ליד חנות עציצים באמצע נתיב נסיעה לכמה דקות "כי לא מצאה חניה" ובגלל עקיפה שלה שני רכבים נכנסו זה בזה, היא עבריינית תנועה. ברגע שעבירות כאלו יאכפו נתחיל לקבל סדר בכבישים. עד אז – נקבל שיא חדש במספר ההרוגים, במספר התאונות הקטלניות ובעלויות הנזק למשק.
למישהו יש ציפיות ממירי רגב חוץ מאשר המשך הכלום ושום דבר?
על הרוגי התאונות אף אחד לא יעשה יום זיכרון. גם לא על 1500 שמתים בשנה מזיהום אויר. כי הנדסת תודעה פשיסטית עובדת פה שעות נוספות.
יש לך את זה ביותר מופרך ומיותר?