עוד רגע,
הצפירה תישמע,
ותחדור לנשמה.
הכל ייעצר,
ותשתלט הדממה,
וקולה של
אמא אדמה,
יצטרף לקול השכול,
הקול הדומם
שקולו צעקה-
אלו הם בני ובנותיי,
אשר מכוסים בהילה וזוהר,
אלו הם בניי ובנותיי,
יפי הבלורית והטוהר.
ובין אפר הרגבים
תישמע צוואתם של הנופלים-
זכרו אותנו באור הזיכרונות.
זכרו אותנו מאלבומי התמונות,
זכרו אותנו בכל אתר ופינה,
זכרו אותנו מהמלחמה האחרונה,
זכרו אתם ותזכור המדינה,
שיצאנו למשימה בלי הבט אחור
להביס את החושך בפני האור
וביום העצמאות ה76 למדינה
תישמע צוואתנו,
ללא קול ודיבור.
שמרו על הקיים
שמרו על הארץ,
שמרו על העם,
אל תוסיפו שכול
לאמא אדמה,
לא בעתיד
ולא כעת,
כי אין בכוחה
יותר זאת לשאת.
אוהבים אתכם
אי שם במרום
שומרים ומגינים עליכם
אנחנו ומלאכי השלום.
יעל ר. עַל בינה מלאכותית וביטחון לאומי: האם אלגוריתמים יכולים להחליף את שיקול הדעת האסטרטגי? | טור דעה
יעל ר. עַל סערה סביב הקמת התיכון לאמנויות ולמדעים בטירת כרמל – עלות הוכפלה והפתיחה נדחתה בארבע שנים
יעל ר. עַל שקיפות במבחן: חיפה בצמרת דחיות בקשות חופש המידע ובמספר העתירות נגדה
אמנון באום עַל הבאוהאוס החיפאי: היופי שהיה כאן כל הזמן, ועכשיו מתגלה מחדש
בוריס צרנין עַל שקיפות במבחן: חיפה בצמרת דחיות בקשות חופש המידע ובמספר העתירות נגדה
״אי שם במרום״ • שיר ליום הזיכרון • יוסי וולך

