(חי פה) – אריאל אלקין, בן 16, תלמיד הריאלי, עוסק בספורט מוטורי מגיל 5. הוא זכה השבוע במקום השלישי בתחרות של פורמולה 4 (מרוצי מכוניות חד-מושביות לבני נוער).
"התחלתי להתחרות בקארטינג בגיל 5", מספר אלקין, "אני עוסק בזה כל החיים, זו משימת החיים שלי. לאט לאט התחלתי לאהוב את זה. לא חשבתי לרגעהשזה יגיע לרמות שהגעתי אליהן.
בגיל 8 טסתי לבד בפעם הראשונה להתחרות בחו"ל. בגיל 8 התחרתי בקרטינג ברוסיה, ובגיל 10 באיטליה. אחרי שנים של קארטינג, בגיל 15 אני מתחרה בפורמולה 4 (מרוצי מכוניות חד-מושביות לבני נוער).
אני לא מתאמן בארץ, כי אין כאן מכונית כזו. ההורים שלי מאוד תומכים בי, הם מקריבים הכול בשביל שאני אוכל להמשיך להתאמן. אבא שלי בעל מוסך ואמא שלי אחות, כך שהם נתנו לי מבחינה כלכלית מה שהם יכלו ומכאן הייתי צריך למצוא עצמאית מקורות מימון.
אני צריך כיום לגייס את כל המימון מגורמים מקצועיים. לצורך גיוס המימון אני יוצר קשר עם חברות, דרך חברים או דרך משקיעים קיימים. אני חוקר אפשרויות למשקיעים פוטנציאליים כדי לאתר התאמה לספונסרים ואז פונה לאותה חברה. מאז פרוץ המלחמה הרבה יותר קשה לעבוד גורמים בחו"ל ולמצוא מקורות מימון, בגלל שאני מישראל."
איך אתה מצליח לשלב את הספורט עם הלימודים?
אני טס לחו"ל גם כדי להתאמן וגם כדי להתחרות. אני לומד בריאלי ברמת לימודים גבוהה. אני תמיד בודק מה עומד להיות בלימודים, לפני שאני נוסע. חשוב לי לשלב את הספורט והלימודים.
מה היה בתחרות האחרונה שלך?
התחרות האחרונה הייתה בניו אורלינס בארה"ב. זו היתה אליפות ארה"ב בפורמולה 4 (לבני נוער), מרוץ ראשון לעונה. סיימתי במקום השלישי. שמחתי מאוד לייצג את המדינה ואת בעיית החטופים ולהעלות את המודעות לחטופים בעזרת הקסדה שלי, שהדבקתי עליה את תמונות החטופים במשך יותר מ-5 שעות.
לירי אלבג היא אחת החטופות בעזה, חיילת שנחטפה מנחל עוז, והיא אחות של גיא אלבג, שהוא אחד הכשרונות המבטיחים שיש לנו בקארטינג (בן 15). הוא זכה במקום שני באליפות העולם בתחילת השנה. משפחת אלבג היא חלק מהמשפחה המוטורית בארץ ואנחנו מאוד קרובים, ולכן היה כאן עניין מאוד אישי. אני מחכה בקוצר רוח לחזרת החטופים ולחזרתה של לירי.
אתה חושב, שכל אחד יכול להגיע להישגים כאלה?
כמובן שהספורט דורש המון הקרבה ואומץ. מעבר ליכולות שלי כספורטאי ונהג, חייב שתהיה תמיכה כלכלית מתאימה, כי זה מגיע למיליונים בשנה.
מה הדבר הבא מבחינתך?
החלום שלי הוא לייצג את ישראל בפורמולה 1. אני רוצה לעשות שינוי בספורט הישראלי ובספורט המוטורי בפרט, לדחוף אותו קדימה. הייתי רוצה לאפשר לכל אחד להתחרות, כי ההיבט הכלכלי באמת מגביל אותי מאד. המרוץ הבא יהיה בארה"ב. אני והצוות שלי נילחם כדי להביא את האליפות הביתה. אני עכשיו בארץ, אבל עוד שבועיים טס בחזרה לארה"ב.
המורה של אריאל, אווה לוינזון: אריאל הוא גאווה גדולה מאוד לכולנו
נחוש בתחרויות, אך גם בלימודים
אווה לוינזון, המורה של אריאל בכיתה ט' לאנגלית, מספרת על ספורטאי שנחוש בתחרויות, אך גם בלימודים:
"אריאל מאוד נחוש ומסור למטרה. הוא מוצא לעצמו את הספונסרים. התחרויות מאוד יקרות והוא מגייס את הסכומים האלה. מגיל 5 התחילה האהבה שלו למכוניות וקרטינג. הוא היה מלווה את אבא שלו למוסך ושואל אותו הרבה שאלות מכניות. מגיל 8 הוא נוסע ומתחרה בעולם לבד. קשה להבין את הנחישות הזו אצל אדם כל כך צעיר.
עוד לפני הקורונה הוא היה נוסע לתקופות ארוכות לתחרויות באירופה ולומד מרחוק. הוא היה מאוד אחראי ורציני. הייתי בקשר מתמיד איתו. הוא היה מעדכן אותי מראש, שהוא עומד לנסוע, והיה שואל אותי מה אני עומדת ללמד ואיזה עבודות אני אתן.
אבא שלו סיכם איתו, שזה לא יכול להיות על חשבון הלימודים, ובאמת הוא תלמיד מצטיין. עושה עבודה מדהימה. הוא גאווה גדולה לכולנו. המחווה המאוד מרגשת שלו, שאף אחד לא יכול להיות אדיש אליה היתה בתחרות האחרונה. הזוכים הניפו את הגביעים שלהם, הוא הניח את הגביע שלו על הרצפה ובמקום זה הרים את הקסדה שלו, שעליה הוא הדביק את 133 תמונות החטופים".
עד מתי נראה את השלטים של דוד עציוני על הבתים בחיפה????
תהיה דרכך צרופה בהצלחות ובאושר
כל הכבוד ליהודים כאלו
יישר כוחו!!! כל הכבוד.