זהות והסתרה • על תחפושות ומסכות

מקור הפועל התחפש הוא בתנך: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שמואל א כח, ח). מקובל לקשור את המילה תחפושת למילה חיפוש שכן כאשר אדם משנה את חזותו ולא מזהים אותו, מחפשים אותו.

כתוב בספר מלכים על הנביא שרצה לדבר עם המלך וביקש להיראות פצוע ועם מסיכת אפר:  "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח). בשלב מאוחר יותר היו המסכות דרך להציץ אל העולם בלי שיזהו אותך – מלכים עטו מסכות וטיילו בשווקים כדי לראות את העם, אנשים התחפשו כדי להגיע למקומות אליהם לא יכלו לבוא במעמדם האמתי.

אסתר היא הדסה שמסתירה את יהדותה

בתקופה שבין בית המקדש הראשון לשני, ימי שלטון פרס, היה הסנהדרין יחד עם הכנסת הגדולה, הסמכות העליונה על ענייני היהודים. בין חברי הסנהדרין היה מרדכי. מרדכי היה מעורה גם בחיים המדיניים של מלכות פרס.

בשנת 355 לפני הספירה הנוצרית, היתה הדרמה בה התקיים נס פורים. וכך כתוב על הקשר בין מרדכי לאסתר: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".

בשלב הבא מרדכי מסר את אסתר לאחשוורוש, להיות לו לאישה או לפילגש, והנס הוא שהיא בדרכה הצילה את העם היהודי מהשמדה. מאז מרדכי קבע לקיים את חג פורים וחז"ל הוסיפו אותו לחגי ישראל וקבעו לו מצוות מיוחדות כמו משלוח מנות, מתנות לעניים וימי משתה ושמחה.

קראו לה אסתר כי הסתירה את יהדותה. השם אסתר, לשון סתר, הסתרה. יש אומרים שבעצם מדובר בשם אשתהאר, שם נוסף לכוכב נוגה וגם לעשתר, היא עשתורת, אלת הפריון הקדומה.

הדסה שמה

במדרש כתוב שאסתר הסתירה את יהדותה, ואכן בכל מגילת אסתר לא מופיע שמו של אלו-הים. בעצם קראו לה הדסה. מאז כמו שאסתר הסתירה כך אנחנו בפורים, מסתירים את הזהות על ידי תחפושות. למען האמת זה מתאים לפסיכולוגיה של פרויד. 

בפסיכואנליזה הפרוידיאנית, מסיכות הן הדרך להסתיר את היצרים ואת הרגשות האמיתיים שאינם תמיד נעימים, אלה שאדם לא מרשה לעצמו להרגיש, כמו לשנוא או לקנא. הדרישות הפנימיות של האני הגבוה, דרישות החברה, מול הדרישות היצריות של האני הנמוך, החייתי, שרוצה לבטא תשוקה, זעם, קנאה וכדומה, גורמים ליצירת סוג של מסיכה כדי להתמודד עם הפערים.

בהתבסס על תיאוריה זו, ההנחה עיקרית היא כי רגשות, רצונות ותהליכי חשיבה עמוקים יותר, נסתרים מתחת לשטח המודע, והם מגיעים לביטוי בצורה מעודנת המתאימה לשייכות החברתית שהאדם מבקש, בעזרת המסכות. המסכות משמשות כסוג של מנגנון הגנה או התמודדות עם הרגשות והרצונות הפנימיים.

מסיכות בתיאטרון – להדגיש תכונות

המסכות שמשו מאז ומעולם בטקסים ובהצגות. תיאטרון דל-ארטה (Del Arte) הוא סוג מיוחד של תיאטרון שהתפתח באיטליה במאה ה-16 בו השחקנים עוטים מסיכות ולובשים ומכנסיים תפוחים המייצגים דמויות קומיות.

קומדיה דל-ארטה התפשטה ברחבי איטליה ואירופה במהלך המאה ה־16. הרעיון היה התמקדות בשימוש בשפת הגוף, התנועה והמימיקה כדי להוציא לפועל את הקומדיה הפיזית והאינטימי, ותחת המסכות השחקנים יכלו לבטא בהומור ביקורת אפילו על השלטון.

גם כיום המסכות עוזרות לשחקנים לבטא את הדמות שהם משחקים. השימוש במסכות יכול להדגיש או להסתיר תכונות פנימיות של הדמויות, וכן כדי ליצור אפקטים דרמטיים ואמנותיים מיוחדים. המסכות יכולות לייצג דמויות מיתולוגיות, לייצג תכונות פנימיות, להציג סמלים לדמות או להפוך את השחקן לאנונימי, דבר המאפשר לו להתמקד בתנועה ובהבעה דרך הגוף.

מסיכות בפולקלור

מסיכות קיימות במגוון רחב של תרבויות ברחבי העולם. הן משמשות למטרות שונות, כגון טקסים דתיים, חגיגות עממיות, מחול, ואף בתיאטרון עממי. אחד האירועים הגדולים הוא קרנבל המסכות בוונציה, שם מתחפשים לבני אצולה, שרים ורוקדים. בחגיגות הנדי בהודו, המשתתפים עוטים מסיכות צבעוניות, ובחג הדיוואלי, חג האור בהודו, משתמשים במסכות ובצבעים כדי ליצור רוח חגיגית ואווירה של שמחה.

בארצות הבלקן המסכות משתמשות בחגיגות הרחוב, הן נועדות לגרש את הרוע ואת הקור ולהביא אושר למשתתפי החגיגה. בתרבות הפולינזית, כמו בהוואי ובאיי טהיטי, מסיכות משמשות באירועים מיוחדים כדי להעצים את הסיפור ואת האדם.

בצפון ובדרום אמריקה, כוהני הדת השתמשו במסכות כדי לזמן את כוחות האלים. לוחמי הצבא האצטקי יצאו לקרב עטויים במסכות דמויות נמרים ונשרים כדי לקבל את כוחות החיות. במצרים העתיקה כמו גם ביוון העתיקה, היו מכינים מסיכות מיוחדות למתים, כדי שיגיעו לעולם הבא במראה מקושט.

תחפושות ומסכות להצגה עצמית

אפשר להבחין בכמה סוגי מסכות במהלך כל השנה, כאלה שאנשים משתמשים בהן כדי לשדרג את עצמם, כדי להשתייך, כדי להקרין החוצה חלקי באישיותם ולהסתיר חלקים אחרים. כמו מסכה של שמחה חיצונית כדי להסתיר רגשות שליליים, מסכת חוסר האונים כדי לזכות בהטבות ובעזרה מתמדת או מסכת החוזק והעוצמה שמנסות להציג אדם כאילו הוא חסון ויכול לעמוד בכל אתגר.

מסכת הרושם

זאת האדם לובש כאשר הוא רוצה להציג את עצמו בצורה מסוימת בתחום כלשהו, כמו בראיון עבודה, בפגישת היכרות וכדומה. האנגלית יש ביטוי שאומר: dress to impress – תתלבש כדי להרשים, כדי להראות את התדמית שאתה רוצה ליצור לעצמך.

מסכת הריחוק

כזאת שאנשים שמבקשים להתבונן מהצד על האירועים, בלי מעורבות, עוטים על עצמם והיא מאפשרת לשמור מרחק חברתי. לעתים אנשים לא ערים שהם עוטים מסיכת ריחוק ואינם מבינים למה אין להם הרבה חברים ולמה חושבים שהם מתנשאים. מי שמרגיש כך, כדאי שיתאמן מול המראה על הבעות שמקרינות פתיחות ויתרגל אותן בחיי היומיום.

מסכת החיוביות

אשר אנשים מעדיפים לעתים ללבוש כדי להימנע מלחשוף מידע שלילי על עצמם, כדי להראות שאצלם הכל בסדר גם כאשר לא תמיד הדברים הם כפי שהם מנסים להציג אותם. אנשים אלה מחייכים תמיד, נראים כאילו דבר לא מרגיז אותם אף פעם, כאילו הם במעטפת של קדושה. כאשר החיוביות היא מסכה, יש סכנה של חוסר יכולת להתמודד כאשר האתגר בחיים מאלץ נושאים קשים או כואבים.

מסכת התאימות

כזאת שמתאימה את עצמה לקבוצה, ומשתנה בהתאם לשינויים שהקבוצה עוברת. מסיכה שעוזרת לרצות, להשתייך ולא לבלוט בגישה אישית אחרת. אנשים שרוצים להתאים לחברה בהתנהגות, בדעות, בדרכי פעולה, יעטו הרבה פעמים את מסכת התאימות. אנשים שעוטים את מסכת התאימות יתקשו להיזכר בחלומות שהיו להם, במטרות שרצו להגשים, בכישורים ובכישרונות שלהם. בשלב מסוים בחייהם עלולים לחוות תחושת החמצה.

מסכת הנדיבות

כזאת אנשים עוטים כאשר הם רוצים שיחשבו שהם תמיד שם לעזור ועושים למען כולם על חשבון הזמן והכוחות שלהם, כאילו כל מטרת קיומם היא להציל ולסייע. מסכת הנדיבות מושכת אליה אנשים שזקוקים לעזרה ואחרים שמנצלים את הנדיבות וקשה מאד לעצור את הנתינה גם כאשר הדבר מתחיל להיות על חשבון הנותן. מומלץ לסמן גבולות ולשמור על האנרגיה כך שיהיה אפשר גם לקבל ולא רק לתת.

רופאים מחלות ומסכות

בטקסים דתיים שונים בתרבויות שבטיות, אנשי הדת עוטים מסכות כדי להתחבר לאנרגיה חזקה ועליונה, אשר לדעתם מתקרבת אליהם כאשר הם עורכים את הטקסים. מסכות אלה נועדו לדמות את איש הדת לציפור, לדוב או לאריה, כדי לאפשר לאבות הקדומים ולעוצמת החיות לבוא לידי ביטוי במהלך הטקס. מסכות שבטיות שימשו גם ביציאה לקרב או לצייד כדי להעצים את הלוחמים ולגרש את הרוחות הרעות.

כולנו זוכרים את תקופת מחלת הקורונה, כאשר הצטווינו לעטות מסיכות על האף והפה כדי לא להעביר את הנגיף בין אנשים. בעבר, בתקופת המגפה השחורה, מאז שנת 1619, הרופאים חבשו מסכות שכללו משקפיים מזכוכית ומקור ארוך. המסכות האלה שנקראו "מסכת רופא המגפה", היו אמורות להגן על הרופאים מפני המגפה השחורה. הם היו טוענים את המקור בצמחי ריח שונים כמו מנטה או עלי ורדים כדי להגן על עצמם מהריח הקשה של החולים.

שמחה גדולה ועצה חשובה

בפורים התחפושות מייצגות בפעמים רבות את חלומם של המתחפשים. חזקים יותר, יפים יותר, עשירים יותר, דומים למישהו משמעותי עבורם או מדמים את עצמם לגיבור תרבות.

בחנויות התחפושות אפשר למצוא תלבושות של דמויות מהסרטים המצוירים, דמויות ממגילת אסתר, ודמויות שמייצגות את התקופה, כמו חיילים ושוטרים. דומה שעל אף השוויון המגדרי הבנות הצעירות מתאפרות בפורים כדי להרגיש שהן גדולות, וגם כי מותר, והבנים מארגנים לעצמם אקדחי משחק וגלימות כדי להרגיש חזקים ובעלי יכולת של גיבורי על.

יש מי שאומר שלהתחפש זה טיפשי ובמידה רבה עוטה על עצמו את מסכת המבוכה והחשש להיתפס כטיפש, ואחרים יחבשו כובע ויסתפקו בכך, העיקר להיות חלק מהחגיגה.

המלצות לקראת פורים

מציעה לכם לחשוב לרגע למי הייתם רוצים להדמות למשך כמה שעות, איזה תכונה נפלאה הייתם רוצים להדגיש בעזרת התחפושת ותרשו לעצמכם להתלבש, לעטות מסיכה ולחגוג. המצווה היא לשמוח, לשתות, להשתכר. מזכירה לכם שלא כדאי לנהוג כששותים, ולמרות המצווה, אני ממליצה למי ששותה שייקח איתו מישהו נוסף שישמור עליו מפני התנהגויות שיכולות לסכן או כאלה שלא נרצה להצטער עליהן אחרי שיפוגו אדי האלכוהול. חג שמח!