עזריאל לוקץ’ מחיפה הלך לעולמו • "אדם מיוחד עם המון תשוקה לחיים"

(חי פה) – עזריאל לוקץ’, מפיק ליין המסיבות למבוגרים בחיפה, נפטר ביום שישי האחרון 23/2/24 אחרי מאבק ממושך עם מחלת הסרטן.

כשמדברים על תשוקה לחיים ואהבה לחיים, כשמדברים על להישאר צעיר בנפש ולמצות כל רגע כדי להנות מהחיים, מדברים על עזריאל לוקץ'. לוקץ', שנולד, גדל והקים משפחה בחיפה, אהב את החיים וידע להנות מהם עד שנפרד מהם והוא בן 78.

עזריאל לוקץ' נולד וגדל בחיפה, בצעירותו שיחק כדורסל והיה בתנועת נוער הצופים. לאחר התיכון התגייס, ועם שחרורו התחתן והקים משפחה המורכבת מחמישה בנים ובנות, מתוכם שני תאומים ושתי תאומות, שבהמשך זיכו אותו בהרבה נכדים.

לאחר 35 שנים של נישואים, נפרד לוקץ' מאשתו והמשיך בדרכו, להנות מהחיים הטובים בכל תחום שהיה חביב עליו. מכריו מספרים עליו שאהב לטוס ולטייל ברחבי העולם, על חיבתו הרבה לאוכל טוב, ולא פחות מכך לבישול, דבר שאודותיו נהג לשתף רבות ברשתות החברתיות. חבריו מתארים אותו כ"תופעה", אדם מיוחד עם המון תשוקה לחיים.

הזמר החיפאי עוזי אברהם סיפר לחי פה:

"לוקץ' ז"ל היה תופעה מיוחדת, כטיפוס, כאדם. הוא אהב מוזיקה מגיל צעיר, אהב לבלות ולהנות מהחיים. היינו בידידות הרבה מאוד שנים. הוא אהב להיות לצדי, כי דרכי הוא הכיר אמנים וזמרים. כשהקמתי את מועדון "הביט" בחיפה, הוא בא לעבוד איתי, כשיזמתי כמה דברים מעניינים, אירועים בימי שישי וריקודים. הוא גם מאוד אהב לבלות ברונדו, בקופה של מייק ברנט ז"ל. לוקאץ' היה בן אדם מיוחד, אהב להתלוצץ ולהתבדח ואהב לחיות. אהב לנסוע ולטייל מסביב לעולם, בתי מלון. האופי המיוחד שלו עזר לו להתחבר לאנשים. היתה לו אהבה גדולה למוזיקה עברית ולועזית, הוא אהב לשיר, לחיות ולהנות, הוא לקח איתו את הדברים הטובים של החיים".

יובל קאופמן, מנהל בית הספר למוזיקה ומועדון "הביט" מספר לחי פה:

לוקץ' ואני הכרנו לפני עשור, כשעשה ארועי שנות ה-60. היה בינינו קליק מיידי של בני מזל קשת. למרות פער הגילים, זכיתי בחבר נפש שתמיד פרגן לעשייה ב"ביט" ולמדתי ממנו המון על התשוקה לחיים, חברות טובה, חשיבות הפרטים הקטנים והאהבה לתא המשפחתי הקרוב. את המורשת הזו אמשיך הלאה ואנצור תמיד בליבי".

הלוויתו של עזריאל

בין מאות המלווים היה המלחין אפי נצר, שהפליג בדבריו על חברו היקר משה עזריאל לוקץ׳ רב המעש. אחריו קרא אורי שרון מקאמה על חברו מילדות, שהובא היום, שני 26.2.24 למנוחות.

אוּרִי שָׁרוֹן מְבַכֶּה אֶת לֶכְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ מִיַּלְדוּת עַזְרִיאֵל לוקץ' אִישׁ חֵיפָה לִמְנוּחַת עוֹלָמִים:
כָּזֶה הָיָה הָאִישׁ
א
הָיָה אָדָם, אֵינֶנּוּ עוֹד,
וּבְלֶכְתּוֹ נִשְׁאַר הַהוֹד.
הָיָה אָדָם אוֹהֵב אָדָם.
בִּמְלוֹא הוֹדוֹ קוֹלוֹ נָדַם.
ב
הָיָה אָדָם יָדוֹ בַּכֹּל.
בְּכָל נוֹשֵׂא הִשְׁמִיעַ קוֹל.
אוֹמְרִים: "הָיָה יַדְעָן גָּדוֹל,
וְאֵין סִכּוּי שֶׁהוּא יחדול
ג
"מִלְּהַבִּיעַ דַּעְתּוֹ
וּתְבוּנָתוֹ לִוְּתָה אוֹתוֹ".
וְאֵין סִבָּה זֹאת לְהַכְחִישׁ:
אָדָם גָּדוֹל הָיָה הָאִישׁ.
ד
אָהַב שִׁירָה וְגַם טִיסָה
וְאֶת הַכֹּל עוֹד אֵיךְ נִסָּה.
יָעִידוּ זֹאת גַּם חֲבֵרָיו
שֶׁכֹּה נָהוּ הֵם אַחֲרָיו.
ה
גַּם לִי הָיְתָה מַמָּשׁ הַזְּכוּת
אִתּוֹ לִזְכּוֹת בִּזְמַן אֵיכוּת.
הֵן הִכַּרְתִּיו בְּיַלְדוּתוֹ
וְיַלְדוּתִי לִוְּתָה אוֹתוֹ.
ו
וּמִי זוֹכֵר אוֹתָם יָמִים
בָּהֶם הָיִינוּ כֹּה תְּמִימִים?
אָז כָּל אֶחָד הָיָה "גִּבּוֹר"
בִּרְחוֹב חֶרְמוֹן וְגַם תָּבוֹר.
ז
שָׁם כָּל בִּנְיָן עוֹד בִּגְבוּלוֹ,
בְּעוֹד אֲנַחְנוּ תֵּכֶף לֹא…
וּמִתְּקוּפַת אוֹתָהּ יַלְדוּת
בְּעֶצֶם לֹא נוֹתְרָה עֵדוּת
ח
מִלְּבַד אוֹתָם הַזִּכְרוֹנוֹת
בָּהֶם גָּמַעְנוּ מִדְרוֹנוֹת
בְּ"עֲגָלָה" אֶל קְצֵה הָהָר
אֵלָיו כָּל יֶלֶד אָז דָּהַר.
ט
עֶשְׂרוֹת שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז.
דְּבָרִים טוֹבִים יָצְאוּ מֵעַז.
וְכָל אֶחָד הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ,
וְכָל אֶחָד יָדַע עֶרְכּוֹ.
י
אֲנִי זוֹכֵר דֵּי בִּבְהִירוּת
אֵיךְ יוֹם אֶחָד בִּנְמַל בֵּירוּת
בֵּין מטוסים עַל הַקַּרְקַע
בֵּין הֲפוּגָה לְאַזְעָקָה
י"א
הַ"מְנַהֵל" דָּרוּךְ, מוּכָן,
הוּא שָׂם רַגְלָיו עַל הַשֻּׁלְחָן.
בְּלִשְׁכָּתוֹ בְּלֵב שָׁלֵם
הוּא לַצַּלָּם צָעַק: "צַלֵּם!".
י"ב
וְכָךְ הוֹפִיעַ חַיְכָנִי
בַּמְּקוֹמוֹן הַחֵיפָנִי
תַּצְלוּם אוֹתוֹ הַ"מְנַהֵל"
שֶׁשְּׁמוֹ הֲרֵי הוּא עַזְרִיאֵל.
י"ג
אָכֵן, כָּזֹאת הָיְתָה דְּמוּתוֹ
שֶׁתֵּחָקֵק אַחַר מוֹתוֹ.
בַּלֵּב נַמְשִׁיךְ לְלַוּוֹתוֹ
אֶל שְׁמֵי מָרוֹם: שָׂם שַׁלְוָתוֹ