רותי ראתה את בעלה נרצח לנגד עיניה ומאז אין לה נחמה – עו"ד אפרים ארנון ז"ל

(חי פה) – רותי ארנון, אלמנתו של עו"ד אפרים ארנון, שנרצח לנגד עיניה בפתח ביתם, מספרת בראיון מיוחד לחי פה, על התחושות המלוות אותה מאז הרצח הנורא של בעלה, על החיים שהתהפכו, על האובדן ועל הקושי במציאת נחמה.

"מה שקרה", אומרת רותי, "הוא כל כך קשה… זו רעידת אדמה והתפרצות הר געש ביחד, לראות את בעלך האהוב נדקר, שוב ושוב ושוב, שותת דם מול עינייך… כתונת הלילה שלבשתי, זה היה בשש בבוקר, היתה טבולה כולה בדם שלו… זה לא פשוט, זה הולך איתי עד היום, כל היום וכל הלילה". העצב העמוק שלה שורט את הלב, ניכר שהיא חיה אותו שוב ושוב, טרי, מוחשי ומדמם.

כזכור, ביום 24/3/21 נרצח עו"ד אפרים ארנון ז"ל בדקירות בפתח ביתו, לנגד עיני אשתו רותי. התוקפים היו רעולי פנים ונמלטו מיד מהמקום. רותי ואפרים חיו יחד 50 שנה, והיו להם עוד תוכניות רבות וחלומות להמשך חייהם המשותפים, אותם כבר לא יוכלו להגשים, ויש להם משפחה, ילדים ונכדים שרצו להמשיך ולהנות מהם עוד שנים ארוכות. קשה לתאר מה גרם הרצח של אפרים למשפחה המלוכדת והיפה, שכעת עומלת בכל כוחה כדי להשתקם ולהמשיך בחיים.

"איבדתי הכל ב-20 שניות"

"היינו זוג טוב מאוד קרוב לחמישים שנה. היתה בינינו חברות ואהבה והורות וסבתאות. חיינו טוב מאוד ופתאום, ב-20 שניות לאבד את הכל… זו רעידת אדמה. זה שוק נורא ואיום שאני לא מאחלת אפילו לשונאים שלי. בעלי איש מקסים, טוב, תמיד עם חיוך על פניו. בעל נהדר, אבא נהדר לשתי בנות וסבא לשבעה נכדים… אבו'ש, סבו'ש, אדם נפלא, הוא היה בן אדם נהדר. מאוד קשה לי, לנו, לבנות, לנכדים".

"בלילה אני עדיין לבד"

"אני מוכרחה להדגיש שבעלי נרצח בגלל שהיה עורך דין, לא משום סיבה אחרת. משהו לא מצא חן בעיני מישהו והוא החליט להרוג. מאז אני מנסה להתמודד. בהתחלה המשכתי לגור בבית שלנו, אחרי שבעה חודשים עלה בדעתי שיש דיור מוגן, למרות שלא ידעתי בדיוק מה זה דיור מוגן… המילה "מוגן" צלצלה נכון. כיום, בדיור המוגן, אני לפחות כבר לא לבד במשך היום. בלילה אני עדיין לבד".

37 דקירות סכין

"מה זאת האלימות הזאת?" היא עדיין שואלת, מנסה להבין… "להיכנס לבית של אנשים בגלל משהו משפטי ולרצוח אדם בן 70 שהיה בדרכו לעבודה, עם כוס קפה ותפוח עץ ביד…? אני חוזרת בזמן ומשחזרת, איך הם הופתעו שהייתי שם, אבל זה לא הזיז אותם, הם המשיכו לבצע את עבודתם, 20 שניות ונמלטו, אפילו לא הספקתי לראות לאן הם ברחו. 37 דקירות סכין עד שהצלחתי לעכל ולצרוח, הם כבר נעלמו. הבת שלי, שגרה ליד, הגיעה בעקבות הצרחות שלי, אבל הם כבר לא היו".

"ביקשתי עזרה"

רותי מספרת כי אחרי הרצח היא היתה צריכה לסגור את המשרד של בעלה לבדה, מבלי שקיבלה עזרה או תמיכה. "הייתי מצפה ממערכת המשפט לתת תמיכה. הרי אפרים הוא קורבן של מערכת המשפט, הוא נרצח כי הוא עו"ד אפרים ארנון. אפילו עזרה מלשכת עורכי הדין לא קיבלתי. הייתי צריכה לסגור לבד משרד עם 1,000 תיקים. ביקשנו עזרה ולא קיבלנו. ביקשתי והתחננתי שישימו לפחות תמונה של אפרים ז"ל בלשכה, ואמרו לי לא. 0 תמיכה, ולצערי גם התקשורת לא נתנה יד. אפרים היה 30 שנה חבר בלשכת עורכי הדין במחוז, כואב לי שלא הסכימו לתלות את תמונתו. כואב לי שבמערכת המשפט שלא שמעו על הרצח. הייתי עם הבת שלי בכנס עורכי דין באילת, פגשנו בכירים במערכת שלא שמעו ולא ידעו בכלל על הרצח. עו"ד בישראל נרצח ולא יודעים על זה? איפה אנחנו חיים? לאן הגענו?".

"האלימות שמשתוללת"

"אני רוצה לדבר על האלימות", אומרת רותי. "לא יכול להיות שהנושא לא נמצא על סדר היום כל הזמן. כל יום נרצחים אנשים על לא עוול בכפם. אם זה במעבר חצייה, או בגלל סכסוך כזה או אחר, ולבעלי לא היה סכסוך עם אף אחד. זה רק בגלל שהיה כונס נכסים, אבל אנשים יוצאים מהבית ולא יודעים אם יחזרו הביתה, בגלל איזשהו קשקוש… לאן עוד נגיע?"

"מאוד קשה להשתקם"

רותי אומרת, כמו במעין מסר לרוצחי בעלה: "מאחורי כל בן אדם יש משפחה. אתה לא לקחת את החיים של בן אדם אחד, אתה לקחת את החיים של כל המשפחה. הנכדים שלי, מגיל 9 ועד 20, כולם בטיפולים נפשיים, למה? אתם יודעים מה זה נכד ששומע שרצחו את הסבא שלו? הוא כל הזמן מול העיניים שלו עם תמונות של דם דם דם. יש לי נכדים שגרו לידינו ושמעו את הצרחות שלי. הנכדים האחרים, אלה שגרים רחוק יותר, כשסיפרו להם מה קרה הם בהתחלה חשבו שצוחקים איתם ולא האמינו. אתה לא לקחת חיי אדם, אלא משפחה שלמה התפוררה כאן ומנסה להשתקם. מאוד קשה להשתקם".

החיים שלי בתור אלמנה בכלל על הקרשים. מזל שהיתה לי מחשבה על הדיור המוגן, לפחות ביום אני לא לבד. אם הייתי נשארת בבית הייתי גם בבוקר לבד ומה קורה בלילה? אני גם לבד. אחרי 50 שנה של זוגיות טובה, אני לבד. למה עשו את זה? היו לנו תוכניות לחגוג ביחד 121, לנסוע לניוזלנד. אפרים תכנן עם הנכד קורס צלילה באילת. אבל מה זה התוכניות בכלל, לצד זה שרציתי לחיות אתו ולצדו… היתה לנו פרנסה, היה הכל, חייתי בלי דאגה. היום יש לי דאגה קיומית. למה אני צריכה לחוות את זה בכלל?"

הנכדה חגגה בת מצווה עם תמונה של סבא"

את הנאשם ברצח בעלה היא רואה בדיונים בבית המשפט. "אני מסתכלת על התגובות שלו, חלק מהזמן הוא משפיל מבט, לפעמים משעמם לו והוא נרדם. אני רואה את הילדים והנכדים שלו, הרבה מהם באים, ממלאים ספסלים… קשה לי מאוד. פעם הגיעו הנכדים והביאו כיבוד. אמרתי מה זה המסיבה הזאת? חגיגה שלמה".

"הנכדים שלו, כשהם מתגעגעים לסבא, הם יכולים לראות אותו. הנכדה שלי חגגה בת מצווה בלי סבא שלה, היא חגגה עם תמונה של סבא שלה. המשפט מתגלגל ואני מקווה שכולם עושים את העבודה שלהם, ואם זה הוא אז שיקבל את העונש המגיע לו בחוק. אני לצערי לא מזהה פנים, כי הם היו במסכות קורונה".

"למה בן אדם יוצא מהבית עם סכין?"

"אני רוצה שהמדינה תלחם באלימות, כי אף אחד לא יודע איפה זה יפגוש אותו. זה פגש אותי בחצר של הבית שלי, אפילו מבלי שיצאתי מהבית. אלימות שהיא כאילו לגיטימית והכל בסדר, אז עוד אחד נרצח, אז מה. תבינו שזה לא אחד נרצח, המשפחה מתפוררת. זה הורס את החברה שלנו מהיסוד. די, חלאס עם האלימות. אתם רוצחים נפשות, תחשבו על זה, יש דרכים אחרות לפתור בעיות, בלי אלימות. למה אדם יוצא מהבית עם סכין ביד?

אני קיבלתי את המנה שלי, האיומה והנוראה. חבל על משפחות אחרות, חבל. תחשבו, כשאתם הורגים אחד אתם הורגים משפחות שלמות שלא יודעות מה לעשות עם עצמן אח"כ… זה המסר שלי, תחשבו טוב טוב, לאלה שיוצאים בבוקר עם סכין ביד, מה אתם עושים איתה? אתם מפרקים משפחות. גם לכם יש משפחה, תחשבו על זה".

יו"ר לשכת עורכי הדין מחוז חיפה, עו"ד תמי אולמן, מסרה בתגובה:
"עשינו כל שביכולתנו להנציח חבר יקר שנרצח. היינו בהלוויה, אני בעצמי ביקרתי בבית של המשפחה. ארגנו עצרת לזכרו בבית המשפט ופרסמנו ברבים. בנוסף, אני בעצמי נכחתי בדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט, הייתי בקשר עם הבת וקישרתי בין המשפחה לבין ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי והוא שוחח איתם מספר פעמים. כמו כן, תמיד מזכירים אותו בהשתלמויות וגם בכנס עורכי הדין שהתקיים באילת. כואב לנו שאיבדנו חבר וקולגה שנרצח, אבל באמת עשינו כל שביכולתנו, והחיים ממשיכים".