על ספרה של עדה אהרוני "קירוב לבבות"

מאת עמיקם יסעור כל הזכויות שמורות יולי 2010
על ספרה של עדה אהרוני "קירוב לבבות"

רומן זה הוא בחלקו גרסא מחודשת של "יציאת מצרים השנייה", שיצא ב 1985 ושל "מהנילוס לירדן", אשר יצא ב 1992 בסיוע קרן תרבות חיפה. ראשית אעיר כמה הערות :
1. ברומן היסטורי זה בולטת תודעת הזמן של הדמויות ומודעותן לתקופה.
2. רומן זה נכתב מתוך תפיסה דו שורשית של יוצרים שיש להם שורש גם במולדתם בחו"ל וגם
בישראל. מונח זה נקבע על ידי איתמר יעוז קסט.
3. שם הגרסה המוחדשת של הרומן מעיד על תחושת הייעוד והמעורבות החברתית המקננת בלב
המחברת.
4.. כתיבה בגוף שלישי מוסיפה מימד אפי לעלילת הרומן. והפרקים בגוף ראשון מוסיפים לאותנטיות.
5. ניכרת בעלילה הרומן המגמה לריאליה תיאור מפורט של הווי ורקמת חיים.
6. היסוד התיאורי אפי והיסוד הדרמטי השזורים בעלילה.
7. .המחברת מגלה אמפתיה רבה לדמויות ולמעשים.
8. האפיזודות הבונות את רצף העלילה, אבל עומדות גם כל אחת ברשות עצמה.
9.. בעידן של כתיבה מנוכרת בולטת כתיבתה של המספרת מלאת האהבה לנופים ולאנשים
הפרק הראשון מציג את הסבתא המנחילה מורשת משפחתית לנכדתה. במשפחות חמות ונרחבות אלו
נודעת חשיבות רבה ליחסים סב נכד כך גם בספרו של סמי מיכאל, "סופה בין הדקלים". דרך הנחלת המורשת והסבתא המספרת על ניסיון חייה הקשה מתהדק גם החיבור בינה לבין נכדתה ונשמר הרצף ההיסטוריה. המודעות להיסטוריה נמשכת גם בפרק השני שבמרכזו ביקורו של חיים ויצמן בקהיר. אירוע היסטורי המתמזג עם פרק חשוב בחייה של אחת הגיבורות.בולטת כאן תחושת הקהילתיות, הוגם הפרובלמאטיות של הקיום היהודי בגולה. הפרק השלישי מיטיב לתאר משבר משפחתי מזווית ראייתה של
הבת ואת תפקידה החשוב של הסבתא בגישור על פערים. הפרק הרביעי מתאר את ההיכרות בין אודרי לבין רובי על רקע אותו גורל יהודי,אשר מניע את עלילת הרומן. ההיכרות בינה לבין רובי מציגה גם את מוטיב ההסתגלות. מוטיב זה שכיח גם בספרותנו למבוגרים וגם בספרות לילדים ולנוער על הסתגלותם של אלה שבאו משם. הדיאלוגים בפרקים אלה ובפרקים הבאים חושפים את עולמן של הנפשות הפועלות,
את מצוקותיהן ובעיותיהן ואת ההווי של חייהן. דמותו של רובי צופנת בתוכה חידתיות ואתגר המעוררים
את עניינה את אהבתה של אודרי.. הזיקה לתרבות מגבשת את היכרותם. למרות היותם מרקע שונה יש דברים המחזקים את הקשר ביניהם. הפרק על השוק מתאר לא רק את האקזוטיות שבו, אלא גם סיטואציה
של זרות מסוימת. למרות האווירה הקוסמופוליטית קיימת כאן הפרובלמאטיקה של להיות יהודי בגלות.
תיאורו של השוק הוא מפורט ואותנטי ומגביר את יסוד הריאליה שברומן.
רומן זה הוא אומנם אוטוביוגרפי, אך ניכרת בו המגמה לתעד תקופה מתוך רצון להנחיל מורשת
חשובה. כוחה של העדות הוא משמעותי. אותם פרקים המסופרים בגוף ראשון מעצימים את היסוד
הזה. גיבוריו של הספר חיים על הר געש. יש כאן שלווה אידילית מדומה, אשר מתחתיה תוססת לבה
העלולה להתפרץ. ניתן למצוא בעלילת הרומן גם מתח רעיוני בשיחות ין הנפשות הפועלות. הגורל היהודי, הקיום שבסכנה, הציונות המסורת ההיסטורית. שלטונו של המלך פארוק מהווה ערובה ליציבות
לגבי היהודים. הדבר מזכיר מעט את שלטונו של פרנץ יוזף באימפריה האוסטרו הונגרית.
תחושת הפורענות מזכירה חווית יסוד בספר אחר המתאר את חיי יהודי המזרח. זהו ספרו של סמי מיכאל, "סופה בין הדקלים" (1975), שנכתב לילדים ולנוער. תיאור הפוגרום בקהיר ברומן שלפנינו מזכיר מאוד את תיאור הפוגרום בבגדד של 1941 בימי ראשיד ביי. גם שם הוא מתואר כחוויה שעוברים אנשים צעירים. גם שם מופיעים המוסלמי הטוב המציל והמושיע. כך גם נמנע סטריאוטיפ של הצגת כל המוסלמים כאויבים וכשונאי ישראל. אותה חוויה של השנאה והצורך להימלט מופיעה גם בראשית ובמהלך ספר לילדים של אסתר וורצל-שטריט, אשר נקרא "הבריחה" , ועניינו הוא הווי היהודים בסוריה. המסר המתחוור משלושת הספרים הוא אותה סכנה קיומית, אשר משותפת הייתה הן ליהודי אירופה והן ליהודי ארצות המזרח. אודרי, גיבורת הרומן, חשה ריחוק מעולמו של רובי, ניצול השואה. אך אותה חווית יסוד של קיום ארעי הופכת משותפת לשניהם לאחר הגירוש והעקירה.
את חווית הגירוש והעקירה מעצים תיאור חיי התרבות באותו מקום ובאותן שנים.הספרים שהם קוראים, הצגות התיאטרון שהם רואים, בניין האופרה כסמל לתרבות המערב המגיעה לעיר. השיחות
אודות התרבות. התרבות היא כאן סינתזה מעניינת בין מערב ומזרח. חלק מן הזהות וגם ביטוי לתפיסה אנטי סטריאוטיפית של יהודי המזרח. משקל שכנגד לתפיסתה הגזענית של פסיה, חברת הקיבוץ. אותו
סדר פסח הנערך לאחר הגירוש מזכיר גם את סדר הפסח של המגורשים בסיפורו של ביאליק, "החצוצרה נתביישה" הגירוש הוא ההיפך מן החירות. אין זו יציאת מצרים. אבל הוא מהווה גם חוויה מחשלת לקראת
הצטרפות לבנייתה של חברה חדשה.
אותה תחושה של חבלי קליטה קשים של יהודי המזרח על ידי אנשי הקיבוץ מתוארת גם ב"תרנגול
כפרות" של אלי עמיר. גם שם וגם כאן מדובר על קליטתה של קבוצה מגובשת, העוברת השפלות.
הקמת הקיבוץ נחשונים, קיבוץ של עולים ממצרים מבטאת אמירה של יכולת ושל תרומה.אגב תוך כדי קריאה נזכרתי במרצה שלי ושל אשתי לפילוסופיה,אשר בא מאותו קיבוץ, עזרא תלמור שלימד אותי לוגיקה ב 1970, ואשתו סאשה, לימדה אסתטיקה את אשתי.
פרקי ההסתגלות וההתאקלמות בארץ החדשה ממחישים ביתר שאת את המתח בין הכאן לשם. סוף תקופה מפוארת בתולדות אותה קבילה וראשית תקופת חדשה, שצופנת גם תקוות, ובכך ניתן לראות את האופטימיות הרבה של המחברת בנוסף לאמונה בשלום, בדו קיום ובקירוב לבבות.
הפרק האחרון, "קירוב לבבות", נושא אופי רעיוני מובהק. יש בו תחושה של הצלחה ושל ניצחון חלקי על השנאה, הסטריאוטיפים, הבורות והרצון להלחם. גיבורת הרומן, ניצבת מול סטודנטים ערבים ופלשתינאים במעמד סמכותי של מרצה באוניברסיטה אמריקאית, ומצליחה להשפיע על תודעתם בכוחן שדל העובדות. המסר הוא חשוב ורציונליסטי. לא הליכה בעקבות הרגש והדמגוגיה, אלא ידיעה. אפלטון, הפילוסוף הרציונאליסטי טען, כי עשיית הרע נוסעת מבורות ומאי ידיעה. פרק זה גם מבטא תקווה רבה,
המשמשת משקל שכנגד לפסימיות הפטליסטית, האופיינית לאנשים רבים בהתייחסותם לקונפליקט היהודי ערבי. והוא מצטרף למסרים האופטימיים הרבים של הספר.בדבר כוחם של האישה, של היחיד ושל
הקהילה. הספר חשוב גם במישור העובדתי של היכרות עם עולם אחר.