כלי הנשק ששומרים על היצורים הימיים

ליצורי הים אמצעי הגנה מרשימים, כל אחד לפי צרכיו הייחודים

בהמשך לכתבות על הים בחופי חיפה, הבאתי לכם מספר עובדות שעשויות לעניין אתכם.
אחת מממטרותיי בכתיבה, היא לפרק סטיגמות הקיימות בקרב הציבור בנוגע לחיים בים.

סטיגמות

דוגמה אחת ידועה לסטיגמה שכזו, היא הסברה, אותה שמעתי לאורך השנים מאנשים רבים, כי צריבה בעור המורגשת במים כשאין מדוזה נראית לעין באזור, מקורה בביצי מדוזות. כמובן שמדובר בטעות, שכן, כפי שציינתי לא פעם בכתבותיי, הצריבות הללו נגרמות מזרועות הציד העדינות שנקרעו מגופן של המדוזות ומכילות תאי ארס הפעילים זמן רב גם אחרי ניתוק הזרוע מהמדוזה, שהרי המנגנון שלהם מכני לחלוטין.

"מלתעות"

לכל אדם ישנו פחד ממשהו, או רתיעה מדבר מה. יש החוששים ונדחים מחרקים, רבים נרתעים מאוד ממדוזות או יצורי ים אחרים, וכמובן, ישנם הכרישים "הידועים לשמצה" שתדמיתם הוכפשה עד דק בסרט הקולנוע האיקוני של סטיבן ספילברג – "מלתעות" שיצא בשנות ה-70 של המאה ומבוסס על סיפרו של פיטר בנצ'לי.

חרוט עמוק בתודעה

הפחד מפני כרישים, על אף שהוא מובן, יש בו מן ההגזמה, אך בשל השפעתו של הסרט, הוא חרוט עמוק בתודעת רבים, גם אם היה זה לפני כמעט 50 שנה.

הגנה ותקיפה

לכל בעל חיים ימי ישנם אמצעי הגנה ותקיפה, כך גם לחיות היבשה. אציג בפניכם מספר כלי נשק הקיימים אצל יצורים ימיים. אני מרשה לעצמי להניח כי רבים אינם מכירים את אמצעי ההגנה הללו ביצורי הים, אלא אם מדובר צוללים, אנשי מקצוע, או אנשי ים.

לפי הצורך

בגופי מים אחרים ישנו מגוון של בעלי חיים ימיים שלא נראים באזורנו ולרוב טוב שכך. כל חיה מצוידת בכלים המתאימים לצרכיה. לסרטנים, המפצחים צדפות, למשל, ישנן הצבתות המתאימות לכך, אלו משמשות אותם גם לתפיסה, אחיזה והגנה.

סרטנים

סרטני המים המלוחים בישראל, בהם נתקלים הרוחצים לא פעם, הם סרטני Eriphia – סרטנים גדולים ובעלי צבתות חזקות, שלשם הגנה עצמית צובטים בחוזקה. הפרטים הגדולים ביותר בהם נתקלתי היו בטבלאות הגידוד בחדרה.

שייטים וצובטים

סרטנים נוספים שמגנים על עצמם באסטרטגיות אלה הם השייט הכחול והשייט הנודד.

אולי ראוי להזכיר שוב, כי כתבה זו מיועדת לרוחצים בים ולבאי החוף ופחות עבור הצוללים, המכירים ודאי את הים היטב.

ומה לגבי הדגים?

אציין כאן את הדגים בהם נתקלים באי החוף פעמים רבות יחסית, העלולים לגרום עקיצה בלתי נעימה. לדוגמה – דרקון צפעי, דרקון עכבישי ודרקון שדי, החיים במפרץ עכו החולי. הדגים הללו מצויים גם במקומות נוספים, אך במפרץ עכו נצפו במספרים גבוהים יותר.

דרקונים

הדרקונים הם דגי קרקע ועקיצתם מכאיבה מאוד. דיווחים על מקרי פגיעה מדגים אלה מגיעים אל המכון למידע על הרעלות ברמב"ם מפעם לפעם, אך לא במספרים גדולים.

כואב אך לא מסוכן

דגי הסיכן החיים בחופי הים התיכון הם הסיכן המשויש וסיכן הדי, פולש ים סופי שפגיעתו כואבת אך אינה מסוכנת. ואם כבר מתייחסים לפולשים, שהם כרגע הבעיה העיקרית שלנו, נכון לעכשיו אלה שמדאיגים קצת יותר הם השפמית הארסית שפגיעתה כואבת מאוד, ואיך לא – הזהרון הידוע, שמכונה גם דג השמש או דג האריה, שפגיעתו מכאיבה ועלולה גם להיות מסוכנת למדי.

הפולשים

היו מספר רעיונות שעלו בניסיון לגדוע את ההגירה מים סוף, כאלה שהוכחו כבלתי יעילים או שהגיעו באיחור, כשהפולש כבר התמקם והחל להתרבות בים התיכון.

מי שהגיע – יישאר

אחד הרעיונות היה ללכוד את הפולשים. אז אולי המקום להבהיר: מי שכבר הגיע – צפוי להישאר. יש את אלה שלוכדים את הדגים למטרות אכילה וזה בסדר, אך כמו שאמרתי בעבר, יש לקחת בחשבון את הסיכון שבכך, ומסיבה זו גם אינני מעודד זאת. כך או כך, אין באמת דרך לעצור את מי שכבר פלש, אביא לדוגמה את דג השפמית הנע בלהקות גדולות, אין כל דרך בעולם לחסל אותו או לגרום לעזיבתו.

אז מה עושים?

ובכן, הנוסחה נמצאת בידי הטבע עצמו. דגי ים סוף מגיעים ממים שטווח הטמפרטורה שלהם נמוך מזה שבים התיכון. בים סוף טמפ' המים הממוצעת היא 22 מעלות לאורך כל השנה כמעט, לעומת הטמפ' בים התיכון, שנעה בין 32-17 בחורף ובשנה זו הטמפרטורות נמוכות מהרגיל, ואף הנמכות ביותר שהיו מזה שנים רבות.

טראומה ים תיכונית

קשה לדגי ים סוף לשרוד טראומה כזו, וכראיה לכך, בשבועיים האחרונים מתו כמה וכמה דגים בחופינו, כמעט כולם ים סופיים לשעבר.

קר לדגים

דגי סיכן, דגי גרזינון הכוכים ודג הפמפריס מצאו את מותם במים רדודים ותועדו סמוך לבניין הקזינו בחיפה. טמפרטורת המים שנמדדה באותה העת בבריכות הגידוד היתה בסביבות 12 מעלות, בשל העובדה שהאזור מצוי בצל לאורך כל שעות היום. נוסף לכך השפל הנדיר למדי ששרר במקום, אשר סייע לתמותתם.

הטבע בשלו

אם כן, יש לתת לטבע לאזן את המצב, יש לו את הדרכים שלו, ובכל מקרה, אין בכוחנו לשנות את זאת.

דיירים חדשים

אצל דגים מכילה הטלת ביצים מספרים גדולים מאוד, וגם אם רק מעט שורדים בכל תטולה. עדיין, אין לנו כל שליטה על כך ונראה כי כדאי פשוט לקבל את העובדה שיש לנו בים התיכון דיירים חדשים.