"בני עמי בגדו בי" • מפגינים מול ביה"ס בחיפה בעת מפגש פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני

"ההשוואה בין כאב על חייל לכאב על מחבל היא מבישה"

כפי שפורסם בחי פה, אמש (א' 14/3/22) התקיים בתיכון אליאנס בחיפה מפגש בין תלמידי שכבה י"א ובין נציגי ארגון "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני". רבים מחו על קיומו של המפגש, בהם הורים לתלמידים, בני משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בפיגועים רצחניים או בהיותם חיילי צה"ל, כשנשלחו להגן על המדינה.

הורי תלמידים הגיעו אמש במהלך המפגש אל בית הספר אליאנס בעמק השמש, כדי למחות על ביקור פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. קצפם של ההורים התעורר לנוכח נתינת הבמה לפורום הנ"ל כדי שירצו מול תלמידי י"א בבית הספר.

אין שוויון באבל

ההורים טענו שליצור שוויון מול אבל יהודי ופלסטיני עושה עוול נוראי לקורבנות היהודיים ובני משפחותיהם. במהלך ההפגנה הניפו הורים וגם תלמידים מביה"ס דגלים ושלטים במטרה להביע את כעסם מהניסיון להשוות בין הכאב היהודי והכאב הפלסטיני. לטענת מפגינים, זוהי פגיעה ורמיסת זכרם של חללי צה"ל ובני משפחותיהם ועמדו על כך כי אין כל דרך להשוות בין מות חייל ישראלי שיצא להגן על מולדתו והשאיר אחריו משפחה אוהבת וכואבת לבין מות מחבל, שנהרג במהלך פעילות מכוונת נגד אוכלוסייה יהודית, שכל מטרתו הרג אזרחים ישראלים חפים מפשע.

יש לציין שעוד טרם הפגנת ההורים, יום לפני קיום המפגש, ובמהלך השבת שקדמה לו, ניסו הורים לתלמידי אליאנס למנוע את קיומו, כשטענו שמדובר בתכנים פוליטיים בעלי אופי בעייתי מאוד ואין לכך מקום בין כותלי בתי הספר. בית הספר דחה את הטענות והסביר להורים שניתנו כל האישורים לכך. בקבוצות הווטסאפ הכיתתיות לא אפשרו המורים לנהל שיח בנוגע למפגש הצפוי, ובאחת הקבוצות המורה אף חסמה את האפשרות להגיב בקבוצה, בידיעה ברורה שלפחות אחד ההורים מתנגד למפגש נחרצות.

"אני מרגישה שהמדינה שלי בגדה בי"

אחת מהמפגינות שנכחה אמש מול בית הספר היא ויקי קאופמן. קאופמן אמרה לחי פה: "הפגנו ביחד, עשרות תלמידים והורים, בכניסה לבית הספר אליאנס. אנחנו לא מוכנים לקבל בבית הספר אירועים כאלה. חלק מהמורים יצאו אלינו כדי לסלק את הילדים ולא לתת להם להביע את דעתם. המנהלת החרימה את כל הפלאיירים של התלמידים. היא יצאה בעצמה ורצתה לדבר איתם אבל התלמידים סירבו לדבר איתה".

"זו חוצפה לתת למשפחות מחבלים לדבר עם תלמידים"

קאופמן ממשיכה: "התלמידים ישבו ושרו בצורה מאוד מרגשת. אנחנו הגענו בערך בשעה 12. היה מאוד לא נעים לראות את המורים מנסים לשכנע את התלמידים לא לקחת חלק בהפגנה. אני רציתי לדבר עם מנכ"לית בית הספר, אבל לא הסכימו לתת לי לדבר איתה. ניסיתי לדבר עם העירייה כדי להבין איך יש אישור לדבר כזה, אבל לא הצלחתי להגיע למישהו שייתן לי תשובות. אני מאוד מאוכזבת מהתנהלות בית הספר, זו חוצפה להביא משפחות מחבלים לדבר עם תלמידים. איך ילדים ואנשים ששכלו את ילדיהם צריכים להרגיש מול דבר כזה? זה פשוט מזעזע".

זה קורה בכמה בתי ספר, משרד החינוך מאשר להביא מחבלים ולשטוף את הראש לתלמידים. צר לי מאוד על זה. זה פשוט מחריד באיזה עולם אנחנו משאירים את הילדים והנכדים שלנו. ברחתי ממדינה כמו מרוקו והגעתי למצב שהייתי חוזרת לשם בשמחה. לפחות שם אני יודעת שהם לא בני עמי. היום זה בני עמי שבוגדים בי".

"מתמודד עם האובדן שנים ארוכות"

האח השכול אלי דבי, שהקים את העמותה "לנצח אחי" למען אחים שכולים ולזכרו של אחיו צדוק, שנהרג בהיותו חייל צה"ל, אמר לחי פה: "ברגע שהבנתי איזה מפגש עומד להיות בבית הספר אליאנס, נכנסתי מיד לרכב והגעתי לבית הספר. היו שם כבר כמה נשים שהניפו דגלי ישראל והפגינו. חשוב להבין שאני מתמודד עם האובדן של אחי שנים ארוכות, והרעיון שמישהו משווה בין הכאב שלי ושל הוריי ובין הכאב של פלסטינים שאיבדו את הבן שלהם במהומות או בפיגועים, זה מאוד קשה עבורי וודאי לא לגיטימי. תלמידי כיתה י"א נמצאים בשלב רגיש בחייהם, הם עומדים לפני גיוס, ואני חושב שזה מאוד לא נכון שהם ישמעו הרצאה כזו".

"גם אותי הרחיקו"

דבי מוסיף: "בעיניי זה ממש מבייש. הבנתי שלפני שהגעתי היו חבר'ה שהיו שם והפגינו והרחיקו אותם. הייתי מצפה לנוכחות הרבה יותר גדולה של מפגינים. אני מניח שזה בגלל שלא ידענו מראש מה עומד להיות, ורוב האנשים נמצאים בעבודה בשעות הבוקר. היו שם מאבטח ומנהל חטיבת הביניים שעמדו בחוץ והרחיקו את מי שהתקרב. גם אותי הרחיקו".

"זו תופעה שרצה בהרבה בתי ספר, גם במרכז. כבר התרעתי בעבר בפני שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון", אומר דבי. "הייתי אתמול אצל ראש מנהל החינוך אילנה טרוק, שאמרה לי שאין לה מה לעשות, זה חלק מתוכנית הלימוד והכתובת היא משרד החינוך, אליאנס גם לא שייך לעירייה".

תלמידים סירבו להיכנס

במהלך המפגש בין התלמידים לחברי הפורום היו תלמידים רבים שסירבו להיכנס. במהלך השבוע שקדם למפגש הטעון נערכו מפגשים ושיחות הכנה לתלמידים, כדי שיבינו לקראת מה הם הולכים. חלק מהם, כאמור, בחרו שלא לקחת בו חלק.

על אף שחיפה נחשבת לעיר של דו קיום ומתגוררים בה בני שלוש הדתות, יהודים, מוסלמים ונוצרים, נראה שלא לכל דבר מגלים סובלנות. רבים התקשו לקבל את ההשוואה בין חייל צה"ל, שנהרג כשיצא להגן על המדינה לבין פלסטיני שיצא לטבוח ולפגע מתוך כוונה לפגוע באזרחים חפים מפשע.

הטענה הבסיסית שנשמעת בפורום הישראלי-פלסטיני היא ש"שכול הוא שכול הוא שכול", ואבלם של הורים על מות ילדיהם הוא זהה ללא קשר לנסיבות ולמניע, הכאב הוא אותו כאב. לטענת חברי הפורום היא שאם נוכל להבין את הכאב של הצד השני, נקדם את הסיכוי שהיחסים בין הצדדים ישתפרו בתקווה לצמצם את ההרוגים משני הצדדים ואת כאב המשפחות.

אחת מהיוזמות היותר הידועות של הפורום הזה, שהקימה עליה מתנגדים רבים במהלך השנים האחרונות, היא קיום יום זיכרון משותף למשפחות שני הצדדים, שמטרתו, שוב, לקרב ולהנכיח את השוויון והזהות באבל המכעיס רבים שאיבדו את יקיריהם במערכות ישראל ובפעולות האיבה.

ממשרד החינוך מחוז חיפה נמסר כי תכנית "פורום המשפחות השכולות" נמצאת במאגר התוכניות שאושרו על ידי משרד החינוך. הנהלת בית הספר והצוות החינוכי קיימו עם התלמידים מפגשי הכנה לקראת השיח שיתקיים עם הפורום. את המפגש מלווים הנהלת ביה"ס, הרכזת החברתית והמחנכים.

לצד מפגש זה, הדגישו במשרד החינוך, בית הספר מקיים מפגשים רבים ונוספים עם מגוון רחב של אישים המייצגים את קשת העמדות של החברה הישראלית.