יפתח התחיל לגמגם בהדרגה, מאז שהיה בן שנתיים. הוא ניסה בכל הכוח להסתיר את זאת בבית הספר, אך מצבי לחץ והתרגשות גרמו למצב להחמיר. היום, בגיל 27, הגמגום לא מורגש כלל.
הכירו את יפתח ברוקשטיין, בן 27, סטודנט שנה רביעית ללימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות בטכניון, שעובד כמהנדס. בגיל שנתיים התחיל אצלו גמגום, בהדרגה. בכיתה ד', כשהיה בן 10, נהיה מודע לכך לראשונה, כאשר מורה בבית הספר ביקשה ממנו לומר כמה מילים בשיעור והוא התקשה.
הגמגום הופיע ברגעים של התרגשות כללית וגם כשהצטרך לבטא מילים קשות, והלך והחמיר במצבים בלתי נוחים עבורו ובמחיצת אנשים מסוימים.
במשך שנים הסתיר יפתח בעקשנות את הגמגום מהסביבה, כשהיחידים שהיו שותפים להתמודדות שלו היו הוריו. לאחר מספר שנים שיתף חברים, אלה שהיו הקרובים אליו ביותר. לאורך שנים סבל ברוקשטיין מהגמגום, שאליו הצטרפו גם חרדות, השפלות וחוסר אונים. השיא היה כשהגיע לצבא, שם, בנוסף לכל הקושי שחווה גם כך, ספג אלימות מילולית ממפקדו.
הסביבה האנושית בצבא היתה קשה ומזלזלת ולא קיבלה אותו עם קשיי דיבור
יפתח התגייס לחיל הים ואחרי הטירונות, במהלך ההכשרה המקצועית, מצב הגמגום החמיר בעקבות סיטואציות קשות של לחץ, אימוני נשק, לימודים סביב השעון ומשהייה 24\7 בסביבה אנושית קשה ומזלזלת, שלדבריו לא ידעה לקבל את אותו עם קשיי הדיבור. הלחץ והקושי הפיזי הביאו איתם פניקה, דיכאון, חרדה והסתגרות עד למצב שהוא לא יכול היה לדבר עם אף אחד כמעט, ללא תקיעות מאוד קשות בדיבור.
השיא הגיע לקראת סוף ההכשרה המקצועית, כאשר יפתח התלבט האם לפנות לממונים עליו ולבקש לצאת משירות קרבי, מתוך פחד שלא יוכל לתפקד בלחץ המבצעי בסדיר. אך מתוך חשש לאכזב את המשפחה ואת הסביבה, החליט לבסוף לא לעשות זאת והמשיך בשירות הקרבי, על אף הקושי הנפשי הגדול, ההערות והצחוק כלפיו מצד חבריו לצוות.
בסיום ההכשרה המקצועית בעת "שבירת הדיסטנס", מפקד הכיתה שלו השפיל אותו מול כל החיילים בקורס, וצחק על מקרה שקרה לו במהלך ההכשרה, אשר נבע מאחד התסמינים שבאים עם הגמגום והחרדה. בתקופה זו הביטחון העצמי שלו היה מרוסק, הוא מספר.
על אף הקשיים, יפתח הצטיין בכל מה שעשה והפך למפקד בחיל הים
לאחר ההגעה אל השירות הסדיר בספינות, יפתח מתאר שהגמגום גרם לו לחלום בהקיץ ולא לתפקד כמו שצריך בחיי היום יום בספינה, דבר שגרר עונשים מגוונים שהטיל עליו מפקדו האישי, וחוסר אמון מצד הסגל ואנשי הקבע בו, בפלגה.
בהמשך השירות, לאחר חודשים רבים והסתגלות ממושכת, הדיבור הלך לאט לאט והשתפר. אך עדיין ההתמודדות עם הקושי החדש לדבר, יצרה מציאות חדשה של סבל וחרדה מתמשכים. אחרי כשנה בצבא, מפקדו הישיר של יפתח רצה לנסות לקדם אותו והוציא אותו לקורס חובשים. אחרי קורס מוצלח של 3 חודשים, יפתח חזר לצוות חדש, ספינה חדשה ועם כוונה גדולה לפתוח דף חדש.
למרות הקשיים בדיבור, הצטיין יפתח בכל מה שעשה, והצליח, אחרי מאבק עיקש שנבע מחוסר אמון בו מצד אנשי הקבע, לצאת לקורס צ'יפים, מפקדי מכונה. הוא עשה זאת בחשש גדול, כי תפקיד זה דרש דיבור מהיר החלטי ואסרטיבי ומצבים מבצעיים לחוצים. אחרי קורס הצ'יפים, יפתח חזר בן אדם אחר לגמרי לספינה חדשה, בתור מפקד. האחריות, המעמד, הניסיון והתפקיד הביאו איתם ביטחון עצמי שלא הרגיש כל חייו, ועם התחושה הזו נחלש הגמגום מאוד, עד לרמה לא מורגשת כמעט.
אחרי השחרור חלה החמרה בגמגום, עד כמעט כמו שהיה בהתחלה
אחרי השחרור מהתפקיד המיוחד, עבר מתפקיד חשוב כמפקד בחיל הים, לפועל בעבודה מועדפת. המעבר הזה הביא איתו החמרה בגמגום, עד כמעט למצב ההתחלתי כפי שהיה בתחילת השירות הצבאי.
בשלב זה החליט לחפש פתרון לבעיה, הוא הגיע דרך האינטרנט אל מכון ד"ר פלואנסי בניהולו של דוד הריס. שם, בפעם הראשונה, נחשף לקהילה של אנשים מגמגמים שעברו ועוברים חוויות דומות לשלו. ברוקשטיין למד איך לשלוט בדיבור שלו ולהשיג שטף, והצליח בכך במידה רבה.
בשיחה לחי פה יפתח מספר:
אמא שלי ראתה והרגישה עד כמה אני סובל. היא חיפשה באינטרנט על טיפולי גמגום וכך היא הגיעה מכון ד"ר פלואנסי בניהולו של דוד הריס, והמליצה לי ללכת לטיפול שם. אחרי התלבטות די גדולה, החלטתי שאני הולך על זה.
בשיחה איתו הגמגום לא מורגש כלל וקשה ממש להבחין בו. יפתח מסביר, כי זה בזכות הטיפול שהוא קיבל וכי עדיין קשה לו לשלוט בדרך בה הוא מדבר, אבל התוצאה מעולה ושומעים אותו מדבר שוטף. "אני סבלתי מגמגום קל/בינוני שבסיטואציות מסוימות נהיה גמגום קשה (מצבי לחץ, מול גורמים סמכותיים וכיו"ב).
מעברים תדירים בין אושר לתסכול
הגמגום גרם לי להרגיש לחץ וקושי לבטא את עצמי, הייתי גם מוצא את עצמי חושב כל הזמן מה חושבים עליי ומתבייש באיך אני נשמע או מודאג מאיך אצליח להעביר את המסר שאני רוצה להעביר וממש מתעסק בזה וסובל מזה כל היום. אם דיברתי ללא גמגום הרגשתי מאושר ואם גמגמתי הרגשתי תסכול. הייתי עובר מאושר לתסכול בתדירות גבוהה מאוד.
לומדים לדבר מחדש ולשלוט בדיבור
השיטה במכון עובדת על ללמוד לדבר מחדש ולהרגיש שליטה בדיבור. ברגע שמרגישים יותר שליטה בדיבור ויכולת ההתבטאות משתפרת, באופן אוטומטי הביטחון עולה והחרדה יורדת וכל איכות החיים עולה, בכל המובנים. הטיפול מתנהל גם באופן פרטני וגם בקבוצות. "התחושה היא מאוד טובה כשפוגשים בקבוצה עוד אנשים שנמצאים איתך "באותה סירה" ומתמודדים עם אותה בעיה, אתה מרגיש שאתה לא לבד", הוא אומר. "הייתי חוזר בנאדם אחר. המכון משנה חיים ונותן כלים להתמודד עם בעיית הגמגום וגורם לך להבין שעם עבודה יום יומית אפשר להגיע לתוצאות".
הגמגום בר שינוי
ליפתח חשוב להעביר את המסר כדי שאנשים ידעו שיש פתרון. "אין תרופת קסם או כדור פלא, אבל לא חייבים לחיות במצב הזה לנצח והכל בר שינוי, הוא אומר, ומוסיף: "אל תשפטו בנאדם שאתם לא בנעליים שלו. צריך להבין שמי שמגמגם הוא לא בנאדם עם בעיה רגשית או חסר ביטחון, זו בעיה שנולדים איתה ואין סיבה לצחוק על זה, כמו שאני לא אצחק על אדם נכה בגלל שהוא נכה, זה בדיוק אותו עקרון", מסכם יפתח.
חשוב לציין כי שיטת ד”ר פלואנסי היא שיטת טיפול ייחודית שפותחה בארץ בשנות התשעים ומבוססת על הגישה הטיפולית הוותיקה הנקראת “עיצוב שטף הדיבור”, באמצעותה מגיעים לתוצאות מדהימות. מלבד הדיבור השוטף שנרכש, הצוות הקליני מלווה את המטופל באופן צמוד לאורך כל השנה, על מנת להעניק לו את התמיכה הרגשית הנדרשת במסע לשיפור שטף הדיבור שמלווה לרוב גם בתהליך ריגשי משמעותי. לאורך התהליך הצוות המקצועי מלווה את השימוש בכל מה שנלמד במצבי היום יום השונים. הליווי נמשך גם לאחר היישום המוצלח של הדיבור החדש.
שיטת ד”ר פלואנסי היא חלוצה אמיתית בתחומה, שכן היא הראשונה להביא לתוצאות כל כך מרשימות אצל כלל המטופלים בשיטה, כאשר המטופלים מדווחים על מהפך של ממש בכל תחומי חייהם.
כל הכבוד לך שהצלחת בדרכך. הכתבה ריגשה את הלב! ובאה ממש בזמן ששלחתי אותה לבן שלי שהתגייס עכשיו לחיל הים ככתבת מוטיבציה שיקרא ויתעודד וילמד להתגבר ולעבור את ההסתגלות בקלות ממעבר מאזרח שסיים תיכון לחייל סדיר בחיל הים. ושיצליח כמוך בכל תפקיד שיוצע לו אחרי הטירונות הכללית בבה"ד.
בהצלחה יפתח. לילה טוב