"אל אחוזה הקטנה" | ספר מחיפה של פעם

הספר "אל אחוזה הקטנה" | סקירה מאת ברטה אברמוב

"השברולט חמקה לה לרחוב עיראק בעיר התחתית. ככל שהתקדמנו יותר לוואדי סאליב, נעשה לי חושך בעיניים. האם זוהי ישראל היפה והמובטחת?" (מתוך הספר)

לפני כחודשיים פגשתי את נפתלי במסגרת אירועי שבוע הספר, באירוע שנערך במתנ"ס ברח' טבריה 15 בחיפה. הוא נתן לי את ספרו לקריאה והוקסמתי, העלילה ריגשה אותי מאוד.

עלילת הספר מתחילה עוד בשנות ה-40 של המאה הקודמת ונעה באופן דינמי וחינני מאוד במרחבי הזמן, יבשות ומקומות – עלילתו מתרחשת בישראל, אוזבקיסטן ופולין, עם אזכורים של ארה"ב פה ושם.

הספר בנוי מקובץ של סיפורים שניתן לקוראם כל אחד בפני עצמו או כרומן שלם. 

העלילה אוטוביוגרפית, מרכז העניינים בעיניי, היא אמו של המחבר שבורחת מהנאצים מפולין הכבושה לאוזבקיסטן, בדרך לא דרך. מדובר בדמות חזקה, מניעה ויוזמת וניתן לראות את השפעתה על הדמות הראשית כמו גם על דמויות משניות נוספות.

הדגש המרכזי בעלילה הוא העלייה ארצה, ילדות התבגרות והשתלבות. חוויות השואה נזכרות אך לא בעין מתקרבנת, אלא בראייה בונה ומנצחת. שכן עם הזמן החולף, הגיבור מצליח לבנות את עולמו החברתי והתרבותי. עולם עשיר שכולל אהבה לטבע לצד התעסקות בטכנולוגיה ופיתוחה. חשיפה מתמדת לתרבות המערבית יחד עם סקרנות ונכונות להכיר גם את עולי ארצות המזרח ותרבותם.

לאורך כל הספר יש תיאורים נרחבים ומפורטים של חיפה, הנוף העירוני שלה, בתי המלאכה, החנויות, מקומות הבילוי, סקנדלים ופרשיות שחיתות. הספר מתמקד בתיאור החיים בשכונת אחוזה בחיפה שהייתה אז בחיתוליה ומתאר את ההרכב החברתי והתרבותי שלה.

הכתיבה כנה, מעניינת, ציורית וקולחת. הספר עשוי בעיניי להתאים גם לבני נוער גם כמקור לידע היסטורי, בעיקר בגלל המסר הדידקטי שלו – עם נכונות ומאמץ אפשר להמשיך ולצמוח להיות אנשים טובים ופרודוקטיביים למרות אי צדק ופגיעה שנגרמו לנו בעבר.