שי רוזין, ספורטאי, בנקאי, ופעיל בפיתוח פרויקטים לאנשים עם מוגבלות בחיפה, מספר על הדברים החשובים ביותר שכדאי לזכור כשמתמודדים עם לקות ראייה
שי רוזין היה בן 15 כשגילה שיש לו מחלת עיניים תורשתית שנקראית רטיניטיס קיטמנטוזה. מצב ראייתו הלך והחמיר כתוצאה מפגיעה ברשתית, ושדה הראייה שלו הצטמצם משמעותית. לקח לו מספר ימים בלבד לעכל את הבשורה הקשה. הוא מספר כי היה בו איזה כוח פנימי שהבטיח לו שאין שום סיבה שהמחלה תפגע בו ובעתיד שלו, ושהוא יכול להמשיך לעשות תוכניות, כרגיל.
שי עלה לארץ בגיל 10, בשנת 1991. לפני שלקה במחלה הוא גילה את עולם הספורט. הוא מצא באימונים לא רק הנאה, אלא גם מקור לשאוב ממנו כוח ולהשקיע ממנו בעיסוקים האחרים.
גם היום, בגיל 40, שי לא מוותר על פעילות גופנית. הוא משחק כדורגל ומתאמן בחדר בכושר, ולפני כשנתיים הקים קבוצת ריצה והליכה ייחודית ללקויי ראייה בחיפה, לבני 18+.
״לא היה קל להביא לקבוצה את לקויי הראייה, כי לא הרבה ממהרים לעשות פעילות גופנית״, הוא מספר. ״יש הרבה חוגים ללקויי ראייה ועיוורים, פעילות גופנית חשובה לגוף ולנפש. לפעמים זה קל יותר לקבל את הקצבה ולהמשיך בחיים, אבל כשיוצאים לעבודה, לפעילויות חברתיות, מכירים אנשים, יוצרים קשרים חברתיים ומקצועיים, זה מספק מאוד ונותן הרבה כוח״.
קם כל בוקר לעבודה בכיף
על אף הקושי, שי הנער המשיך לסלול דרכו הלאה, כאילו דבר לא השתנה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר, עם עזרים והתאמות שנעשו עבורו, עבר למכינה קדם אקדמית כדי לשפר בגרויות, והמשיך לתואר ראשון בסטטיסטיקה ותואר שני בניהול מערכות חינוך באוניברסיטת חיפה.
לשי חשוב להדגיש:
זה כל כך חשוב שהילדים ילמדו להסתדר בכוחות עצמם, שילמדו ללכת לבד, לעלות לאוטובוס, ללמוד את המסלולים. חנכו את הילדים שלכם לעצמאות!
לפני כשלוש שנים פגש שי במקרה את מנהלת משאבי אנוש של בנק הפועלים. הוא שלח קורות חיים, עבר את כל הליך הקבלה לעבודה, וכיום הוא עובד במשרה מלאה כבנקאי, בסניף הראשי של בנק הפועלים בחיפה. ״בנק הפועלים הוא אחד מאותם הארגונים המעטים שרואה את האדם כאדם ורק לאחר מכן את המגבלה. זה ראוי להערכה, וטוב אם ארגונים אחרים יילמדו מכך. אני מקבל את כל הכלים וכל העזרים כדי להצליח ולהביא את היכולות שלי, ואני מגיע בכיף בכל בוקר ועושה את העבודה, מה שמצפים ומה שמבקשים. הסניף זה כמו משפחה, יש אווירה טובה וסביבה תומכת״.
״ישנם לא מעט ארגונים ומעסיקים שחוששים להעסיק אנשים עם מוגבלות בכלל ועם לקות ראייה בפרט. חשוב לי להעלות מודעות לנושא. הייתי רוצה לראות יותר ארגונים ציבוריים שמיישמים את חוק העסקת אנשים עם מוגבלות, יותר מקומות עבודה שלא חוששים להעסיק בעלי מוגבלויות. חשוב להדגיש שיש הבדל בין לקויי ראייה ועיוורים מוחלטים, ואנשים כמוני נופלים בין הכיסאות, כי כביכול אנחנו יכולים להסתדר בכוחות עצמינו, אבל לא בכל דבר. יש הרבה מקום לשיפור במודעות הסביבתית לנושא״. אומר שי.
״אדם צריך לומר לעצמו – אני רוצה, מסוגל ויכול״
המחלה ששי לקה בה בגיל הנעורים היא מחלה תורשתית, וגם אחיו, שקטן ממנו בתשע שנים, נאלץ להתמודד עם המגבלה. כמשפחה, ההורים והאחים היו צריכים ללמוד יחד כיצד להסתגל למצב החדש ולהתמודד איתו, וכיצד לתמוך זה בזה ולעזור אחד לשני. אך לא רק התמיכה מבחוץ היא זו שדחפה אותו קדימה, אלא גם זו הפנימית. ״אני קם כל יום, נוסע בתחבורה ציבורית לעבודה, אחרי העבודה הולך להתאמן בחדר הכושר אקט בנווה שאנן, חוזר בערב הביתה בתחבורה ציבורית ומוצא זמן לנהל חיי משפחה, פעילות חברתית והתנדבויות. האדם צריך להיות חזק ולהגיד לעצמו – אני רוצה, מסוגל ויכול – ולא ללכת למקום של 'אני מסכן'. נכון, יש מגבלה, יש קושי, אבל חשוב להמשיך. אני רוצה להגיד להורים לילדים לקויי ראייה ועיוורים – זה כל כך חשוב שהילדים ילמדו להסתדר בכוחות עצמם, שילמדו ללכת לבד, לעלות לאוטובוס, ללמוד את המסלולים. חנכו את הילדים שלכם לעצמאות!״
כל הכבוד שי אלוף .יישר כוח
יישר כח כמובן. טעות ההקלדה.
כל הכבוד לשי. חיידק כח❣️
נראה בחור מוכשר ונחמד
עד ששמעתי שעובד בבנק הגנבים …