"אילן היה מודל לחיקוי, העילית שבעילית, הלוואי שהיו היום יותר אנשים כמוהו" | יום הזיכרון בחיפה

אילן שפירא ז"ל היה דמות חיפאית בולטת. הוא שירת בסיירת מטכ"ל ונפל במלחמת יום הכיפורים בקרב המר על ה"חווה הסינית" ב-16/10/1973. חברו בסיירת מטכ"ל, בנימין נתניהו, ספד לו ואמר: "כולם היו מיוחדים, אבל אילן עלה על כולם. אחותו השכולה, שילה הרפז, מספרת עליו ועל המורשת שהשאיר.

אילן שפירא ז"ל נולד ב- 13/2/1949 להורים שעלו מדרום אפריקה מטעמי ציונות. המשפחה התגוררה בכרמל הצרפתי בחיפה. "חונכנו שכל אדם הוא אדם באשר הוא, לא משנה אם הוא עני או עשיר ומה מוצאו. גם אילן היה כזה", מספרת שילה הרפז על אחיה.

שפירא ז"ל ניחן בכושר מנהיגות בולט והיה תמיד מוקף בחברים רבים, יחד איתם, שיתף את ילדיי הכרמל הצרפתי בפעילויות חברתיות. הוא אהב מאוד בעלי חיים וכל הווטרינרים בחיפה הכירו אותו. בביתו נהג לשכן בעלי חיים פצועים וחולים, עד שנרפאו.

אילן נולד מנהיג

אילן היה מדריך בשבט כרמל בתנועת הצופים, יחד עם חברתו הטובה גלילה רון פדר. הוא היה אומר לה תמיד שלצופים אין בית משלהם. כך השיג מחבריו הקבלנים חומרים, ויחד עם החניכים בנה את הצריף של שבט כרמל, במקום שבו היה חדר המלאכה של בית הספר הריאלי.

שילה הרפז מספרת על אחיה:

לאילן היה המון כוח, הוא נולד מנהיג. הוא היה אח מגונן. אילן לא השאיר אחריו חלל, אלא כדור ארץ שלם. עולם ומלואו. אמנם היו לו חיים קצרים, אבל חייו היו כמו של עשרה בני אדם, הוא הספיק לעשות כל כך הרבה…

ב-1967 התגייס שפירא לצה"ל והתנדב לשרת בסיירת מטכ"ל. הוא שירת בסיירת יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והשניים היו חברים. מספר פעמים אף התארח נתניהו בבית משפחת שפירא ונשאר ללון שם.

באחד הערבים שקיימה הרפז לזכר אחיה, הגיעו נתניהו ומפקדו של שפירא – עמירם לוין, כדי לדבר אודותיו. נתניהו אמר אז על שפירא: "כולם היו מיוחדים, אבל אילן עלה על כולם".

"התאלמנה אחרי שבעה חודשים"

בתום השירות הצבאי, יצא שפירא ז"ל לטייל בעולם, וב-1971 החל את לימודיו בחוג לפסיכולוגיה ולאחר מכן בחוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, שם גם הכיר את אשתו. "הוא הגיע הביתה ואמר שהכיר את מי שתהיה אשתו: 'את כבר תראי' אמר לי, ואני צחקתי עליו, אבל כך היה. כזה היה אילן. לצערי, היא התאלמנה אחרי שבעה חודשים".

דרש שיגייסו אותו מיד

ב-1973, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, את שילה גייסו ראשונה למילואים, ואת אחיהם הקטן – שני, ליחידת הצנחנים. "אילן התעצבן, הוא רץ למשטרה וביקש שיגייסו אותו מיד למילואים". יחידתו השתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ב-16/10/1973 היחידה השתתפה בקרב המר על "החווה הסינית", כדי להשתלט על ציר טרטור.

שילה הרפז – על הקרב האחרון של אחיה:

אילן עמד בראש כוח לפריצה בתעלה, הוא היה המוביל. באיזשהו שלב הם קצת נתקעו, המצרים הסתתרו ונתנו לצוותים הראשונים לעבור ובשאר – טווחו. אילן יצא מזה בלי פגע ואז המפקדים אמרו לו בקשר להימלט. הוא אמר שבחיים לא ישאיר את החיילים שלו לבד, ואז חיסלו אותו.

באותו שבוע קיבלה המשפחה גלויה מאילן. אמרתי לאימא: "הנה, הוא חי. עשרה ימים אחרי הקרב הודיעו לנו שהוא נפל".

תחילה קברו אותו בבית הקברות הארעי בבארי ואחרי עשרה חודשים העבירו את גופתו לקבורה בחיפה. "זה היה סיוט גדול, כשאת כבר מתחילה לעבור שלב באבל וחוזרת בחזרה להתחלה".

שפירא ז"ל עסק רבות בפעילות ספורטיבית, אהב לרוץ למרחקים, לשחות ולהרים משקולות. מאז 1974 מקיימת מדי שנה אוניברסיטת חיפה מרוץ לזכר הנופלים על שם אילן שפירא ז"ל. הוריו תרמו לאוניברסיטה חדר כושר שכן אילן נהג לבלות בו שעות רבות.

"ההורים נותרו חסרי כל"

"אילן היה מודל לחיקוי מבחינת התנהגות שלו. הלוואי שהיו היום יותר אנשים כמוהו. כל חבריו נשארו בקשר אתנו עד היום, ומגיעים לכל האזכרות וימי הזיכרון. הוא היה דמות כל כל דומיננטית שאי אפשר לשכוח אותו", אומרת הרפז.

לאחר שאילן נהרג, מצבם הנפשי של ההורים התדרדר והעסק המשפחתי – משרד נסיעות גדול עם סניפים במספר ערים בארץ, קרס. "מבחינה נפשית היה קשה להם לנהל את העסק, אמא הייתה במצב על הפנים ואבא שמר הכל בלב, עד שבסוף הם נשארו חסרי כל".

לואי, אביהם של אילן ושילה, קיבל את אות יקיר חיפה. הרפז קראה לבנה הבכור על שם אילן, ילדיה גדלו בצלו.

שילה הרפז:

אילן היה מהעילית של העילית שבאדם. הוא היה הומני וחכם, פטריוט שאהב את המדינה ואת הצבא. הוא הלך לקרב מתוך מטרה למות בעד המולדת.