מועדון ספורט כרמל
במשחק הראשון אי פעם של מועדון ספורט כרמל, שיחקה הקבוצה נגד מכבי עוספיה. נגמר 14-0, לרעתם. אבל התוצאה לא מעניינת את ניב אלברט, הבעלים/מנכ"ל של המועדון, שמדבר על הכדורגל ככלי חינוכי, על מועדון שחושב לטווח הרחוק ועל החלומות לגדל ולמכור שחקנים חיפאים לאירופה
נווה יוסף, בית"ר חיפה, הפועל "רובי", צעירי חיפה ועוד – העיר מלאה באגודות כדורגל קטנות. מה גרם לך לקום ולפתוח עוד אגודה?
"זה מגיע ממקום של תשוקה מטורפת, עבדנו במועדונים אחרים וראינו את ההתנהלות – אנשים משלמים הרבה מאד כסף ומקבלים 8 כדורים לאימון, כשבאימון יש 30 ילדים, מקבלים רבע מגרש עם דשא סינטטי באתוס, שזה מקום מאד קטן, מגרשים לא ראויים, בסוף ככה הילדים נראים".
קשה לפספס את האהבה של ניב למשחק ואת הכאב כאשר הוא מדבר על הרעות החולות של הכדורגל המקומי. "החלטנו שבכסף הזה אתה יכול לפתח ולעשות הרבה יותר. המטרה שלנו היא, בסופו של דבר, לקחת ילדים, לגדל אותם בדרך שאנחנו חושבים. יש לנו 3 מועדונים לחיקוי – שיטת אימון של אייאקס, של דורטמונד ושל אספניול". בינתיים, על כר דשא, שוער מ.ס כרמל, מוציא כדור ראשון מהרשת. ניב לא מתרגש "זה חלק מהדרך, חלק מהתהליך".
"שולחים יד ארוכה לכיס לא עמוק"
מה הקושי הכי גדול בפתיחת אגודת ספורט בחיפה?
"אני אפתיע ולא אגיד כמות הקבוצות וגם לא כמות הילדים, כי זה יש מספיק לכולם. הדבר היחיד שקשה זה שאין תמיכה. אין לנו ספונסר, אין תורם. כל מה שאתה רואה פה זה כסף שאנחנו הבאנו מהבית." ויש הרבה להביא – החל מסרט הקפטן דרך מדי משחק ואימון, השכרת מגרשים ועד החובש והמאבטח שצריכים להיות נוכחים במשחק. בזמן שעיריית חיפה עוזרת לאגודות אחרות גם כלכלית וגם בזמן מגרש, מ.ס כרמל לא מקבלים שקל. "מקשים מאד לפתוח בכלל את המועדון, לפני תקופת קליש היה בן אדם שחתם בלי לראות על פתיחת מועדונים. היום, ניר שאול (ראש מחלק ספורט בעירייה) עושה סדר ולא מאפשר בקלות".
כמה ילדים משחקים באגודה?
"בסך הכל, כולל הבוגרים, רשומים 200 שחקנים". אגודה קטנה שנפתחה בחודש מאי בשנה שעברה וזוהי שנתה הראשונה בליגה. "בסופו של דבר, המטרה היא להביא כמה שיותר שחקנים, גם את הילדים שלא התקבלו לאגודות הגדולות, אבל אלה ילדים שחולמים על כדורגל, שרוצים להשתפר, גם אם אין להם את הכסף או אין מי שיביא אותם לאימון. אנחנו דואגים להם כאן לכל המעטפת, אז נכון זה עוד סובסידיות ואם לפני הקורונה סבסדנו ל-10 ילדים באופן מלא, אז עכשיו זה כבר 25 ילדים. הם לא משלמים למועדון כי הם לא יכולים ואנחנו דואגים להם להכל". לא מובן מאליו. "לא נפוצץ לילד חלום בגלל כסף. אנחנו נעבוד עד 2 בלילה ונשכיר את המגרשים ונעשה מה שצריך כדי שכל ילד יקבל את המגיע לו". אז מול עוספיה כבר עומד על 3:0, אבל כבר אפשר להבין, התמונה הגדולה חשובה יותר מעוד תוצאה.
"התחלנו עם ילדי שנתון 2011 ו-2012 ביחד והיה לנו 3 ילדים בהתחלה, 3 אימונים בשבוע ל-3 ילדים. בהתחלה עבדנו אני ואלכס (המנהל המקצועי באגודה) בלי שכר. לא ויתרנו, המשכנו לדחוף. היום הקבוצה עומדת על 25 שחקנים ועוד קבוצה של 20 שחקנים שמתאמנים בבית ספר לכדורגל – סך הכול, בסביבות 50 ילדים בשנתון הזה".
"אתה לא מחליף קבוצה עד שאתה בונה אחת"
איך התגלגלת לעולם הכדורגל?
בן 29, נשוי לנטע ואבא טרי לעומרי. חיפאי כל החיים. צמח כאוהד הפועל חיפה, אבל עכשיו אוהד את מ.ס כרמל. "אתה לא מחליף קבוצה עד שאתה בונה אחת". בבית גדל עם אמא מורה ואבא חבר אגד, שחינכו אותו לעבודה קשה אך גם לחשיבה סוציאליסטית. עבר בכל קבוצות העיר – שיחק בבית"ר חיפה עד גיל נוער, אימן בנווה יוסף והגיע עד לוועד המנהל של הפועל "רובי". "ראיתי שגם מעמדת ניהול אתה לא מצליח לשנות דברים וזה הולך לפי מוקדי כוח, אז הבנתי שהדרך היחידה לשנות היא בחלקת האלוהים הקטנה שלי. לבנות משהו שאני מאמין בו, ללכת בדרך שלי בלי הסחות דעת כאלה ואחרות. כאן, טובת השחקן והמועדון היא לפני הכל". הערכים שהוא מביא איתו מהבית זולגים למטה, לכל שחקני המועדון. "אין שום שחקן במועדון שמקבל שכר, אבל הם מקבלים את התנאים הכי טובים – 3 אימונים בשבוע, מאמן ראשי, עוזר מאמן, מאמן כושר, מאמן שוערים, חדר כושר, אבל שכר אין. כל התקציב הולך על פיתוח הילדים".
רק מכדורגל, אי אפשר להתפרנס. בשעות הבוקר הוא עובר כמורה לחינוך גופני באחד מבתי הספר בעיר. "הספורט בארץ הוא לא נחשב, שמו את זה במקום נכון מבחינת הממשלה, ספורט ותרבות – שני דברים שלא מעניינים, זה לא מכניס כסף. מה זה לפתח את הראש? את הגוף? הגוף מעניין רק בצבא, תהיה הכי חזק שאתה יכול ואחר כך, זה לא מעניין אף אחד". בבית ספר בו הוא עובד, יש רק שעה אחת (45 דקות) בשבוע של חינוך גופני. "היום, אנחנו כמורים לחינוך גופני, לומדים איך לגרום לילד לפעול בשעות הפנאי שלו. אני יכול להכין להם דף עם הנחיות מה לעשות בבית, לעקוב אחריהם באפליקציה כזאת או אחרת, כל מורה עושה לעצמו. אין מערכת תומכת, אין מי שמתווה את הדרך. לבית הספר עצמו אין תקציב, אין ציוד, הכדור ספוג מחולק לחצי – חלק משחקים עם החצי הזה וחלק עם החצי השני".
נשמע מתסכל. כמעט כמו התוצאה שעומדת כרגע על 8-0. את ניב זה לא מרגש, הוא חושב רחוק. 10 שנים מהיום, איפה אתה רואה את המועדון?
"המטרה היא ששחקני הנוער הטובים שלנו ימכרו לחו"ל, נצליח לראות אותם פורחים. יש לנו כרגע שחקן בן 7, שנתון 2013, משחק עם ילדים בני 10 והוא פוטנציאל גדול. אבל הוא לא מקבל פה תנאים של כוכב, אנחנו שומרים עליו צנוע ומסבירים לו שצריך לעבוד קשה". קשה להוציא ממנו חלומות גדולים, הוא שקוע בהווה, במציאות. בלהוציא מכל שחקן בית שלו את המקסימום.
"פתחנו את המועדון כשאנחנו צעירים, אני בן 28, אלכס 27 – המחשבה היא באמת לטווח ארוך. עוד 10 שנים, התפקיד שלי יהיה לדאוג שהמועדון הזה ימשיך לפעול ולעבוד ברמה הכי גבוהה. ברגע שיהיה ספונסר ויהיה גב כלכלי, נוכל להגיע לדברים יותר גדולים".
שיהיה הרבה בהצלחה ניב, נמשיך לעקוב. מילה על העיר לסיום?
"אני מת על חיפה, זה הבית, המקום שלי. איפה יש לך עוד הר שצופה לים? בדרך לעבודה, לא משנה כמה אתה עייף או לא, אתה רואה את הים והתחלת את היום כמו שצריך. לגבי הכדורגל – אני מגיל קטן משחק מנג'ר (משחק מחשב לאימון כדורגל), עכשיו אני משחק בחיים האמיתיים."
בתל אביב טוענים שלכל אחד בחיפה שיש לו שעתיים פנויות ממציא לעצמו קבוצה ולא מבין למה תומכים בו.
כדאי לעזור בקידום קבוצות קיימות ולא כל שבוע להקים קבוצה חדשה עם תאוריות משונות
כל הכבוד לניב ששם את הילדים במקום הראשון ולא חושב רק על הכסף, מקווה שיהיה ספונסר שיבין את מהות המקום ואת הדרך שניה מנחיל לילדים שהוא מלמד
ניב שיחק איתי כדורגל בצעירותו. איש טוב שיהיה לו בהצלחה