"אנחנו חיים בתקופה ששינוי מתרחש במהירות.
אף פעם לא היה כ"כ קל ללמוד, לטייל בעולם, לעשות את מה שאנחנו בוחרים. לאלוהים אין יותר זמן להמתין, הוא עוזר לנו המון על מנת שנעשה את השינויים לקראת עולם חדש".
טוענת שרונה – מנהלת עמותת ברהמא קומאריס בישראל.
לפני כחודשים עברתי ברחוב ארלוזורוב ליד לוח מודעות גדול וציור של פנים עם כוכב באמצע משך את תשומת לבי, התעכבתי כמה שניות והמשכתי הלאה.
לאחר כמה צעדים משהו משך אותי לחזור חזרה ללוח ולהישאר עוד זמן מה מול המודעה, לרשום את הטלפון ולזכור לבוא ביום שבת הקרוב לאירוע מיוחד שפורסם.
בשבת בבוקר באתי לשכונת זיו, בניין שתי קומות ובקומה השנייה נמצא מרכז הרוחני ששמו ברהמא קומאריס. אנשים רבים, נורמליים כמוני וכמוכם היו שם. שתו קפה, אכלו עוגות בית, שנעשות באהבה ואכפתיות, צחקו, שיתפו אחד את השני בעניינים שלהם ונהנו.
לאחר הפסקת קפה כולם התיישבו בחדר די גדול על הכיסאות, רגליים על הכריות, ומדריכה התחילה לדבר. המילים שלה דיברו ללבי – היו אלה מילים של אושר וחום אנושי, אהבה ואכפתיות, נתינה וקבלה, רוגע ושלווה פנימיים.
המפגש הזה הסתיים תוך כמה שעות, וכשיצאתי החוצה, נהייתי כבר מישהי אחרת. מאושרת יותר, פתוחה יותר, כפתית יותר, עליתי במודעות מסוימת של חיי על פני האדמה. ומאז, המשכתי לבוא פעמיים בשבוע לפגישות במרכז.
אז מה זה, בעצם? ומה עושים שם? אני רוצה להציג בפניכם מקום אחר, מקום מיוחד במינו שעד כה לא ראיתי ולא שמעתי עליו, אבל הוא קיים כבר מעל 70 שנה בכל העולם, וגם אצלנו בחיפה.
אוניברסיטה רוחנית בינלאומית ברהמא קומאריס שנוסדה ב-1939 בהודו, התפשטה בכל כדור הארץ. יש כמה שלבים של לימוד באוניברסיטה הזאת. והכול מתחיל במדיטציה. מלמדים מדיטציה עם עיניים פקוחות. כולם יושבים, יחד עם המדריכה, יש מוזיקת רקע מרגיעה ולומדים את החדש וכה ישן – את עצמינו. לומדים להתחבר לעצמינו ולמה שאנחנו באמת. להיזכר בכך שאנחנו הנשמות – יפות, מדהימות, שלוות, מאושרות.
כדי לדעת קצת יותר על הדרך שמלמדים בארגון, נסעתי לפגוש מנהלת של ברהמא קומאריס בישראל – שרונה שטילרמן. נפגשנו בקרית אונו(מרכז ראשי שבו מתקיימים פגישות קבועות של אוהדי הרוחניות)
הגעתי לראיון מצוידת ברשימה של שאלות, אבל כשאמרתי ראשונה: "מה חשוב לך לומר"? – קיבלתי תשובה לא צפויה לחלוטין: "בואי ניקח דקה של שקט.
כך נוכל להיות בקשר עם אלוהים ונקבל פרספקטיבה שונה של הראיון".
ונעצרנו לרגע כדי להיכנס פנימה, לטעום מהשקט שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. להיזכר שאנחנו יפי תואר ויקרי ערך.
הרגעים הללו מאפשרים להתרענן, לספוג כוח מעולם הפנימי שלנו, לחזק את עצמינו ולחזור לדברים השגרתיים שלנו ולשחק את התפקידים שלנו על פני האדמה, הכי טוב שאפשר. ובשבילי, לשחק את המשחק טוב – זאת אומרת להיות בכבוד עצמי כלפיי וכלפי אחרים, להיות מאושר, אכפתי, סולח, אוהב…
-לא יכולה שלא להתנגד: הרי ברגע שבן-אדם עובד קשה כדי לפרנס את עצמו ואת ילדיו, מתי יישאר לו זמן ורצון לרוחניות?
-אנחנו התרגלנו להיות עסוקים, לחוצים, כועסים, אנחנו כל הזמן בריצה אחרי משהו נוסף הרגל ניתן לשנות.
אם לקחת אפילו דקה של שקט כל שעה, שעתיים, האיכות חיים ישתנו ולאט-לאט אפשר יהיה לצאת ממצב הישרדותי.
-מעניין אותי אז למה אנשים לא משתנים – זה הרי הרבה יותר קל לשמוח, לאהוב ולחוות רגשות נעימים.
-אתן דוגמה – למשל, מישהו חולה בסוכרת אבל לא מודע על כך, ואז הוא ממשיך להתנהל כמו שתמיד עשה עד לרגע שמחלה תתפרץ פתאום ורק אז הוא יטפל בה. כך גם מישהו שהתרגל לכעוס – לא עולה בדעתו אפילו שמשהו לא בסדר, והוא לא מבין שיש דרך אחרת, קלה יותר, טובה יותר.
וזאת דרך שמרכז מדיטציה ברהמא קומאריס מציע כפתרון לאנושות כולה. דרך מדיטציה עם עיניים פקוחות, חיבור לעצמינו, לאלוהים ועל ידי החיבור הזה אנחנו נהייה חזקים יותר, חכמים יותר, מצליחים יותר.
שרונה בעצמה גילתה את הארגון לפני 32 שנה, בצרפת איפה התגוררה בזמנו:
"אני תמיד חיפשתי את האושר הסתכלתי לאנשים מסביבי והם היו נראים לי מאוד מאושרים ואז שאלתי את עצמי: מה אני עושה לא נכון? למה אני לא מגיעה לשם? אני זוכרת כשהגעתי לראשונה לישראל, בגיל 17, הייתי בקיבוץ והרעיון הזה של איחוד הרשים אותי. כי אני בעצמי אף פעם לא הבנתי למה צריך את כל השוני: לצבע, גזע, לאום, גיל ועוד…
הרי אנחנו כולנו אחים ויש לנו אב אחד ששמו אלוהים".
-כל הזמן אתם משתמשים במילה אלוהים וילדים של האלוהים, ויחד עם זאת אתם נקראים "אוניברסיטה רוחנית". האם אתם דת?
-זה תלוי מה כל אחד מבין במילה הזאת – "דת". "רליגיון" – בא מלטינית ומשמעותה של המילה היא – לחזור חזרה, לחזור לרוחניות.
אנחנו היינו רוחניים הרבה לפני מאנושיים ושורש של כל הבעיות של ימינו – שבני-אדם מנסים להיות אנושיים לפני שהם רוחניים אז במשמעות הזאת אנחנו כן דת – אנחנו חוזרים להיות קודם כל הוויות רוחניות על מנת להקל על חיינו ביום-יום על פני האדמה.
-אני שמתי לב שאתם שמים ליבוש לבן מה סיבה?
-זה סוג של מדים שמאפשר לא להתעכב על הבגדים החיצוניים ולחשוב יותר מה יש לנו בפנים וזה מאוד סימבולי, כמובן – הרי צבע לבן קל מאוד ללכלך וכתם הכי קטן ייראה ישר, לנו זה עוזר לשאוף באופן קבוע למעלה, להביע את האיכויות הכי טובות של הנשמה ולהתעלות על דברים גשמיים.
-את יודעת, קורה לפעמים כך שבן-אדם עושה עבודה פנימית מעמיקה וארוכה ועדיין לא מגיע לאן שהוא רוצה למה?
-ברגע שאנחנו מבצעים עבודה רוחנית כל הזמן אנחנו חווים שינויים, אנחנו צוברים ניסיון וכוח כדי ליצר שינוי אמתי, אנו זקוקים להיות סובלניים מאוד וזה ייקרה בהחלט, מה שחשוב לי לציין, אסור להתייאש מבחינה רוחנית, אנו חייבים להישאר עליזים תמיד.
בברהמא קומאריס מאמינים שכל אחד יכול להגיע למקום השקט הזה, להינות מאושר פנימי שנמצא בתוכינו, אבל בגלל שעשינו דרך ארוכה וגלגולים לא מעטים, אנחנו צריכים זמן להגיע אל אושרינו בדיוק כמו שיהלום זקוק לליטושים רבים על מנת להגיע ליופיו האמתי.
מרכז ברהמא קומאריס בחיפה פתוח כל ימי ראשון משעה 19:00 למדיטציה לקהל רחב
ניתן ליצור קשר בטל' 04-8107755 לבירורים נוספים.
וגם, כל מי שרוצה להתרענן ולהתחיל חיים חדשים, מוזמן לאירוע מיוחד בביתן אהרון ב-7/2.
