בסרט ידוע צרפתי שנעשה לפי רומן של מרסל פניול, אבא של הגיבור הראשי משחק במשחק מוזר למדי: הוא זורק כדורים בצבע כסף בחול, ליד עוד כדורים שכבר נמצאים בשטח. וכל החברים מסביב מתלהבים מאוד כאילו זה משחק של מנצ'סטר יוניטד לפחות. צועקים, מקללים. הילד שאביו הולך לזרוק עכשיו כדור אחרון ובכך להציל או להכשיל את חייו – מתרגש נורא. הוא רץ לסבא כדי לעודד אותו, ואז הם חוזרים ביחד והאבא זורק סוף-סוף את הכדור ו…מנצח! היריב תולש שיער מראשו מרוב תסכול ,והגיבור המאושר מנשק את אשתו וילדיו …
בחיפה, פעם בשבוע בפארק הכט החדש ,גם ניתן לצפות במשחק הזה. בשטח מואר, קבוצה גדולה יחסית של אנשים מתרוצצת עם הכדורים, ואני, עד העצם היום הזה לא יכולתי להבין מה כל כך מושך בספורט הזה? אבל ,קצת כבוד!! למשחק הפטאנק יש הרבה מעריצים, אוהדים וחובבים מכל הגילאים.
ביום שישי אחרון, אחרי הצהריים הוזמנתי למועדון הפטאנק קרית ביאליק. קבעתי עם יובל חביב – שהוא שחקן נבחרת ישראל, משתתף באליפויות באירופה ובעולם כולו .
כשהגעתי למגרשים, מצאתי את עצמי בין השחקנים ,שבאדיבות רבה התחילו להסביר לי מהו עצם העניין.
אז ככה: מקסימום המשתתפים במשחק אינו עולה על שישה. משחקים שלושה כנגד שלושה ,כאשר לכל שחקן יש שני כדורים, וזורקים אותם לפי הצורך. במרכז העניינים נמצא "קושונה" – כדור קטנטן צבעוני עשוי מעץ מלא. וגודלו כגודל כדור פינג פונג. היתרון נמצא אצל הקבוצה שהכדור שלה קרוב יותר ל"קושונה".ניתן במהלך המשחק להרחיק כדור של היריב ,או את ה"קושונה" עצמו.
המשחק מצריך יכולת טכנית ומפתח מיקוד,חשיבה קבוצתית ועבודת צוות.גם כשרון טבעי לא מזיק…ניתן לשחק גם אחד על אחד ,או שניים מול שניים..בנות ובנים נשים וגברים,סבים וסבות,כולם יכולים לשחק יחד. פטאנק אחד מסוגי הספורט היחידים בהם אין לגברים יתרון על נשים, ובהם ניתן למצוא שילוב של דורות שונים משחקים זה לצד זה,ועם זה.
הקבוצה המגיעה ראשונה ל-13 נק' ,היא המנצחת.. כל זה הסביר לי אדון אורן אלישע, בן 73, שמשחק כבר במשך 20 שנה.
שחקן ותיק אחר – אברהם קמחי, בן 73 גם, מספר שרוב הזמן משחקים בזוגות. "בתחילת המשחק מסרטטים עיגול בחול וממנו מצליפים את הכדורים. מהעיגול הזה בהתחלה זורקים "קושונה" שחייב להימצא במרחק של 6-10 מטר, לא יותר ולא פחות".
משקל הכדורים הנזרקים נע בין 600 ל-800 גרם והיקפו של הכדור מותאם לפי כף היד של כל שחקן, ככה שאין כדורים זהים בעולם כפי שאין שני אנשים זהים. "על הכדור יש מספר סידורי", – מסביר אליקו אוחנה, בן 24, אלוף ישראל. "יש כאלו מחוספסים וחלקים. סוג של הכדור תלוי בתפקידו של השחקן". יצרנית כדורי הפטאנק העיקרית היא צרפת, מקור משחק הפטאנק. אומנם יש מפעלים גדולים גם בספרד ואיטליה" – אומר יובל חביב שהצטרף אלינו יחד עם שני ילדיו – אור ומיה שהם שחקני פטאנק ותיקים יחסית לגילם הצעיר …אור – שחקן נבחרת ישראל בקבוצת הילדים.
-ואיך המחירים? אני מתעניינת…
-אפשר לרכוש סט (כדורים) של שלוש. בטווח המחירים בין 400 ל-1500 ש"ח. המחיר משתנה בהתאם לסוג המתכת שממנה עושים כדור. כמה שהמתכת רכה יותר, זה עולה יקר יותר".
-למה? – מסקרן אותי.
-כשמתכת רכה יותר, אז כדור יכול לפגוע ב"קושונה" וגם להישאר קרוב ליעדו. ברור ששחקן טוב יידע להסתדר עם כל סוג של הכדור, אבל להתחלה זה הבדל משמעותי.
"ענף הפטאנק נכנס חזק לתוך המציאות של כלל החברה, – מספר יובל חביב, – אנשים בישראל יותר ויותר מודעים למשחק הזה". בזכות משרד הספורט והתאחדות הפטאנק בישראל שיחד פועלים על מנת להחדיר את משחק הפטאנק [ובעברית "כדורת חצר" ] למוסדות שונים כמו בתי-הספר,ומועדוני גימלאים.
משחק הפטאנק – כמה שלא נראה משעשע וקצת מטופש אפילו מהצד, טומן בתוכו הרבה איכויות שכל שחקן מתחייב לפתח לעצמו אם אין לו והוא רוצה להמשיך להיות על המגרש. זוהי התרכזות, דייקנות, שלווה פנימית, התמקדות במטרה במצבי לחץ והסחת הדעת. כמו כן, המשחק מפתח חשיבות צוותית ולא אינדיווידואלית. כי כל אחד באותה קבוצה צריך לחשוב על הצלחה של הקבוצה קודם כל ולא על ההצלחה האישית שלו כפרט.
יובל חביב שהוא גם עבר הכשרה במכון ווינגייט להיות מדריך, מציין את החשיבות של ללמד את המשחק לדור הצעיר. "כל יום שישי מביאים למועדון ביאליק 2 כיתות מבתי-הספר שונים באיזור שלנו – ואנחנו כאן פותחים בפניהם עולם חדש ומרתק של פטאנק. הם דור העתיד ,ואנו רוצים לקדם אותם ,ולתת להם כלים שיפתחו את היכולות שלהם מחד,את יכולת העבודה בצוות מאידך,ויאפשרו להם ליהנות לאורך כל הדרך אל רמות גבוהות יותר של יכולת אישית וקבוצתית.
נוסף לכל התכונות הפוזיטיביות שמפתח משחק, הוא גם עוזר להשתלב בחברה. ניסים עיני – ראש של מועדון ביאליק משנת 2010, מספר: "לפני 3 שנים שמתי לב על שני בחורים שישבו מול המגרש היכן אנו משחקים. ראיתי שמעניין אותם אומנם לא מעיזים להתקרב. אחרי כמה פעמים ניגשתי אליהם, שאלתי אם הם רוצים להצטרף. הם התחילו ישר והשתלבו מהר מאוד לתוך הקבוצה ונתנו תוצאות מדהימות. אחד הבחורים שנתיים מאוחר יותר ייצג את נבחרת ישראל קדטים באליפות בינלאומית באירופה.הם רכשו ביטחון שזה הדבר החשוב בחיינו. הם קיבלו כאן עידוד, תמיכה, אמונה ואימונים, הם מצאו פה בית שני שעזר להם להתפתח באופן הרמוני יותר.
הפטאנק הוא משחק משפחתי חברותי ביותר… רוב האנשים נחשפים אליו דרך חברים טובים שלהם, נדבקים בעצמם ואחרי זה מביאים ילדים, נכדים ושאר משפחה. כנראה שבזכות זה גם אני הרגשתי את עצמי כמו בתוך משפחה אהובה, אכפתית, מתעניינת. זוהי הרגשה מצויינת.
איפשהו באמצע שכולם נהיו צמאים, הזמין ניסים יושב הראש את כולם, לחלוק באבטיח עסיסי וקר. התאספנו ליד השולחן קטן ובין בדיחות וסיפורים חיסלנו את האבטיח הענקי,באיטיות ובעונג.
"אנחנו כמעט מועדון יחיד בארץ שאין לו מבנה. בגלל זה אנחנו מאלתרים וממציאים על מנת שנוכל להנות בכל זאת. נגיד, שמתי את האבטיח למקרר בבית והוצאתי אותו רגע לפני שנסעתי למגרש".
"בשלוש שנים אחרונות, המועדון שלנו נמצא במקום ראשון בארץ", – מוסיף יובל חביב. כן, זה לא פלא כשרוב השחקנים ושחקניות על המגרש – הם אלופי נבחרת ישראל בטווח גילאים שונים.
"1 לשנה עוברת תחרות בינלאומית באילת – "תחרות זוגות". בחודש מרץ. בערך 200 איש מ-7-8 מדינות מגיעים לשם. זוהי חוויה מדהימה".
בנוסף לכך מידי שבתות מתרחשות תחרויות וטורנירים ברמה ארצית, כל פעם בסניף אחר. (סה"כ ישנם 50 מועדונים ברחבי הארץ). מי שזוכה באליפות מחוזית עולה לאליפות ארצית ואחרי זה לאליפות בינלאומית.
-מאיפה הכסף? – מעניין אותי.
-התאחדות הפטאנק ת"א מממנת את התחרויות בינלאומיות, ואנחנו ברמה מחוזית. הרי כל חבר שמצטרף אלינו משלם 300 ש"ח לשנה. ואז את הכסף הזה אנחנו מחלקים לפי צרכים. גם לעזור בדמי רישום לנוער לפעמים – מורידים להם את הסכום ל-100 ש"ח ומוסיפים את השאר וגם לקנות כיבוד לפגישות שבועיות שלנו ולחגים שבד"כ נהוגים להיתווסף להרמת הכוסית. מנהלים את כספינו בהתאם.
-מה עם נשים בעסק? אני רואה שיש אבל פחות מגברים?..
-לא, זה לא נכון. יש לנו אותה כמות של נשים וגברים. גם קבוצות של פטאנק מחולקות בצורה הזאת: נבחרת נוער, עתודה, נשים, בוגרים. נבחרת נשים של ישראל היא במקום השמיני בעולם וישראל עצמה בין 15 הראשונים בעולם, – מספר יובל חביב.
מה שטוב בפטאנק שאין לו הגבלות בגיל כמעט. מגיל קטן עד מבוגר מאוד אפשר לשחק בכדורת דשא צרפתי.
"אצלינו במועדון – אומר ניסים עיני – ניתנת חשיבות רבה לפן החברתי. זה משחק שבצרפת, נגיד או בספרד – משחקים אותו בחצר של בתים. יורדים למטה ויש להם מגרש של פטאנק – מבוגרים, ילדים, נכדים – כולם יחד. המשחק של כדורת הוא לא כדורגל או כדורסל – בפטאנק כל אחד יכול להשתלב. היבט פיזי פחות חשוב אלא אצלינו עושים דגש על חשיבה, התמקדות, טקטיקה, ריכוז פנימי. כל התכונות אללו מאפשרים לנוער, לילדים שאין להם הישגים ספורטיביים מיוחדים להצטרף לפטאנק ולפתח הצלחות במישורים אחרים. המשחק מקדם מאוד את החברות בין האנשים, פשרה, עזרה הדדית. לנו חשוב – הצלחה של הקבוצה ופחות הצלחה נקודתית. הרי כשקבוצה מצליחה כל אחד בתוכה זוכה, וכשזה בן-אדם בודד – זה רק הוא, וזהו הפסד לחברה מבחינתי".
בזכות פן החברתי יש במועדון קרית ביאליק חברים מכל הצפון, באים למגרשים מנהריה, קריות, כרמיאל ויושב ראש עצמו בא ממושב אביב מצפה. "יש לנו אווירה מיוחדת, משפחתית, איכפתית" – אומר ניסים.
והאמת שגם אני בתור בן-אדם שבא מבחוץ פעם ראשונה, הרגשתי את האווירה המיוחדת זאת. וכשהגיע זמני ללכת היה לי עצוב להיפרד מאנשים שצירפו אותי לפרק זמן מסוים לקן המשפחתי שלהם, הקדישו לי כמה שעות באהבה ואכפתיות. אני משאירה אותם לשחק ולהתמקד בפטאנק שיכול להלהיב לא פחות מכדורגל או כדורסל. ואני חוזרת לביתי.
לא ניתן להגיב