על ארגון "מדיה נוצ'ה" סיפר לי ידיד חולה על ריקודים לטינו-אמריקאיים. הוא אמר שהעמותה נותנת שיעורים של סלסה קובנית פעם בשבוע ועושה זאת באופן התנדבותי לחלוטין. האמת שזה נשמע כ"כ יפה שאפילו לא האמנתי. חיפוש בגוגל לא נתן תוצאות מיוחדות על הארגון. רק איזה דף נחיתה עם הרבה מלל שממנו הבנתי – קיים אירגון כזה שנקרא "מדיה נוצ'ה" וכל יום רביעי אפשר להצטרף לסלסה הקובנית.
במתנ"ס בת-גלים, ברחוב עלייה השנייה 45 מצאה קבוצה של אוהבי סלסה את קורת גג. "אחד מהרקדנים שבא אלינו, המליץ על המקום. ואז פנינו למנהל המתנ"ס – שרון חבצלת והוא הסכים לתת לנו מקלט". – משתף עומר, – אחד המארגנים של קבוצת "מדיה נוצ'ה" בחיפה. "אנחנו מקבלים את האולם ללא עלות כלשהי".
אז בא לי להגיד תודה מיוחדת לאדון חבצלת שתורם לקהילה של חבר'ה צעירים שלא בהכרח יש להם הכנסות, אבל ישנו רצון רב לרקוד ולשמח כל אחד ואחת שנכנס הנה. "בעצמי הלכתי לכמה ערבים שהם מארגנים", – משתף מנהל המתנ"ס, – "נהנתי מאוד. כל הכבוד להם. זה דבר כ"כ נפלא להביא לאנשים אושר ועוד ללא עלות".
הרעיון של מדיה נוצ'ה צץ לפני 7 שנים בראש של בחור צעיר – עופר ולדמן. בעת הגעתו ללימודים בירושלים, הוא שם לב שלא רוקדים שם סלסה קובנית והחליט ליצור מקום, איפה שאוהדי ריקוד הקובני יוכלו להנות. אמר ועשה. מאז, עבר זמן לא מעט וכיום תמצאו סניפים של "מדיה נוצ'ה" בקרית שמונה, בנתניה, ת"א, אוניברסטת אריאל ובירושלים. "גם כן,- מוסיף עומר,- "כשסטודנטים מישראל נוסעים לחו"ל, הם מביאים את הקונצפט הזה לשם ומפתחים אותו במדינות אחרות".
סיפור של "מדיה נוצ'ה" בחיפה התחיל לפני שנה בכיכר פאריז, היכן כמה חברים לימדו שיעורי סלסה.
– איך הגעתם לכיכר פאריז? – עומר מספר: "זה מקום נגיש, עוברים הרבה אנשים. חשבנו שזה יתאים לנו מאוד. אז פנינו עם מכתב רשמי להנהלת הנמל חיפה וקיבלנו רשות להעביר ערב סלסה קובנית פעם בשבוע". בעיר התחתית הם נשארו לעונה אחת ואחר כך הגיעו לבת-גלים.
לפני שהכול התחיל, התרשמתי קצת מהמקום: מספיק גדול כדי להכיל לפחות 75 איש שמגיעים לכאן בממוצע כל יום רביעי. התפלאתי לראות מלא בקבוקים רייקים בתוך שקיות שמטרתם נודע לי יותר מאוחר. על הדלת של המזנון תלוי דף ענק, איפה כל אחד שמוכן לעשות טרמפ רושם את עצמו: מסיבה של סלסה קובנית מסתיימת מאוחר – בסביבות 00:00-01:00 בלילה. התנהלות כאן מבוססת על עזרה הדדית, וכל אחד נהנה משיתוף הפעולה. "אנחנו מחשבים אנשים שבאים אלינו כמו חלק מ"מדיה נוצ'ה",- מספר עומר. – "כולנו יחד – המארגנים, המורים, המשתתפים. זה החוזק שלנו."
קומה שנייה של המתנ"ס, מתמלאת במהירות באנשים צעירים וצוחקים. לרובם הם סטודנטים לתואר ראשון או שני, אומנם יש גם אנשים יותר מבוגרים שבאים להנות מהחיים אחרי יום ארוך של עבודה. רובם כבר וותיקים ורוקדים להפליא. הדלתות פתוחות פה לכל אחד ואחת, הפעילות היא לא דורשת תשלום. משתתפים בריקודים מביאים שתייה קלה, חטיפים ויוצרים מזנון איפה שכולם יכולים להתרענן אחרי ריקוד לוהט. מלא צחוק, שמחת חיים, אהבה ואושר נרגש באווירה. הערב הזה חוסר כל דאגה והתלבטות – כל דבר רע נשאר מחוץ לקירות של האולם. הרגשתי שאני חייה את הרגע ואין בה עצב כי בהווה ישנה רק שמחה.
לחימום כולם עומדים בזוגות במעגל ומחליפים את בני-זוג לפי קצב הריקוד. אחרי 5 דק' המעגל נעצר וכולם מתחלקים ל-4 קבוצות: בסיס, מתחילים, בינוניים, מתקדמים. בכל קבוצה יש מורה שמלמד לפי רמה. השיעור נמשך שעה בערך ואחרי זה מתחילה המסיבה של ריקוד חופשי. הצלילים והמנגינות של סלסה קובנית לא משאירים אף אחד אדיש, הרגליים זזות בלי ששמים לב! המוזיקה חודרת לתוך הנשמה ומפעילה את הגוף באופן אינסטינקטיבי למדי. אי-אפשר שלא לאהוב ולהתחבר לאושר הזה שבתוך כל אחד מאיתנו.
– איך אתם מסתדרים מבחינה כספית? – מתעניינת אצל עומר.
– אנחנו ממחזרים את הבקבוקים, – מגלה עומר את ה"סוד". – ובכסף הזה אנחנו יכולים לרכוש דברים הנחוצים לנו.
– קניתם כבר משהו עם הכסף מהבקבוקים?
– בנתיים אנחנו שמים בצד. חסכנו מספיק כדי לקנות הגברה חדשה. היום אנחנו משתמשים בזאת של המתנ"ס אבל אם נצטרך לעזוב פעם אז יהיה לנו ממה להתחדש.
– הייתם מסכימים אם היו לוקחים חסות עליכם?
– לא. ממש לא. אנחנו לא רוצים להיות תלויים באף אחד, לא רוצים שמקום הזה יהפוף למסחרי.
אחרי שיעור, נפגשתי עם כמה מהמורים. אחד מהם – ארז, בן 26, סטודנט במדעי מחשב לתואר שני. מלמד 3 שנים סלסה קובנית."התחלתי ב"מדיה נוצ'ה" בת"א. כשעברתי לחיפה, הצטרפתי לסניף כאן. אני רוצה להגיד שעברתי בכמה קבוצות סלסה, אבל פה אני הכי אוהב. מקום חברותי, אנשים מקסימים. להיות כאן זה כיף שלי לכל השבוע"!
מייה, בת 25, סטודנטית למתמטיקה, בסוף תואר הראשון שלה. "כרגע זה תקופת המבחנים בישבילי, – משתפת המדריכה לסלסה, – "אבל אני באה כל יום רביעי. אני מאוד אוהבת ללמד סלסה – זה תענוג לראות איך אנשים מתקדמים. וזה משחרר אותי, בזמן שאני פה, אני אפילו לא זוכרת שאני סטודנטית"! לפעמים, מייה מלמדת קבוצות גם באנגלית: "יש לנו הרבה עולים חדשים שבאים".
כך, בין מחשבים, הנדסה, לימודים ועבודה, – מוצאים זמן לתענוג האישי. חבר'ה שמתכנסים בימי רביעי במתנ"ס בת-גלים יודעים לשמוח ולשמח את האחרים. הסיסמה היא פשוטה: "מי שיודע מלמד את מי שלא יודע". המשפט הזה ניתן לקחת לכל מקום ולייסם בכל התחומים של חיינו באם זה ריקוד סלסה או בישול או סתם לחלוק את החיוך שלך עם מישהו. עיקרון טוב לבניית החברה משגשגת יותר מאשר זאת שאנו נמצאים בה.