המיילדת לא הוציאה את השלייה בשלמותה על אף שבעל היולדת התעקש כי חייבים להוציא את השלייה בשלמותה כפי שלמד בקורס להכנת לידה. המיילדת התעלמה וסירבה לבקשתו. לאחר 4 שבועות הרופא חשד כי שארית של שלייה נשארה ברחמה של היולדת הטרייה, ובדיקת אולטרסאונד איששה את חשדותיו. דבר שגרם בהמשך כאב וסבל רב ליולדת.
בדצמבר 2006 ילדה י., בת 33 את בתה הבכורה בבית החולים בני ציון בחיפה. במהלך הלידה ובעת שבעלה א. שהה לידה, הוא הבחין במהלך הלידה כי צורת השלייה אינה כפי שלמד והודרך בקורס להכנת לידה אלא "מוזזת". על כן הוא ביקש מן המיילדת לבדוק את שלמות השלייה, כמו כן ביקש כי תבוא מיילדת נוספת שכן כך הדריכו אותם בקורס , שם הובהר להם היטב מה היא חשיבות הוצאת השלייה בשלמותה, אך בקשותיו סורבו ע"י המיילדת, וכך לא נענתה בקשתו לקרוא לרופא. הלידה הסתיימה בהצלחה וללא אירועי חריג.
לאחר ימים מספר ל., שוחררה מבית החולים כאשר מצבה הרפואי עפ"י מכתב השחרור תקין ורגיל. נרשם כי לא היו כל סיבוכים וההמלצות במכתב השחרור היו להגיע לביקורת בחלוף 4-6 שבועות ולהמשיך לקבל תכשירי ברזל, ובמידה ויתפתח חום מעל 38 מעלות, כאבים, דימום או הפרשה חריגה יש לפנות לבדיקה. בינואר 2007 בחלוף כ- 4 שבועות מאז הלידה, כפי שכתוב במסמך השחרור, הגיעה ל. ל ד"ר א. , הרופא המטפל בה בקופת חולים. ד"ר א. שלח אותה לבדיקת אולטרסאונד היות וחשד כי נשארה שארית שליה ברחמה של ל., חשד אשר אכן התברר כנכון.
בבדיקת האולטרסאונד שנערכה לל., נמצא כי נותר ברחמה גוש בקוטר של 2.5 ס"מ. תרופה מסוג "methergim" אותה קיבלה ל. על מנת לגרום להוצאת החומר אשר נותר ברחמה לא הועילה, והיא אושפזה שנית בפברואר 2007 בבית החולים "בני ציון" ובהרדמה כללית בוצעה "היסטרוסקופיה" – עם שאיבת תוכן הרחם. ל. תיארה בכתב תביעתה שבועות וחודשים של כאבים וסבל לאחר הלידה עקב אי הוצאת השלייה בשלמותה – מעשה אשר לדעתה מהווה רשלנות ע"י אנשי הנתבעת, דהיינו – המיילדת אשר סירבה לבקשות בעלה של ל., וגם לאחר פעולת השאיבה.
עוד צויין בכתב התביעה כי, במאי 2010 ילדה ל. ילד נוסף, בבית חולים רמב"ם, לידה שהיתה כרוכה בדימום רב, ובהוצאת שלייה שנמשכה זמן רב עד כדי הצורך בהתערבות רופא כירורג תוך סבל רב. לל. הוסבר כי הקושי בלידה השנייה בניתוק השלייה נבע מהפעולה שבוצעה בזמן הלידה הראשונה בביה"ח בני ציון כולל השאיבה והגרידה שבוצעו בעקבות השארת חלק מהשלייה. ל. סבלה מכאבים עזים ודימום שנמשכו מספר חודשים לאחר הלידה השנייה בעקבות הרשלנות במהלך הלידה הראשונה.ל., טענה כי התנהלות אנשי בית החולים בני ציון היתה התנהלות רשלנית, אשר התבטאה בנוסף במעקב חלקי לאחר הלידה, שאלמלא כן היו מגלים במועד הנכון את שארית השלייה, פועלים להוצאתה ומונעים ממנה את כל הסבל שעברה.
שופטת בית משפט השלום בחיפה חנה לפין הראל, קבעה בהחלטתה כי ל., הצליחה להוכיח את תביעתה. "נכון בעיניי לקבוע כי התובעת הצליחה להוכיח את תביעתה. הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי התנהלה בנסיבות העניין בזהירות אשר מונעת את הנזק. לו היתה המיילדת שועה לבקשת מר ל. ומזמינה מיילדת נוספת או רופא לבדוק את השלייה, סביר מאוד להניח כי היה מתגלה החוסר בשלייה וכל הסבל היה נמנע מן התובעת".
"לא למותר להעיר כי גם לו היתה מתבצעת בדיקת אולטרסאונד (כנראה על אפשרות זו מר ל. לא ידע, שאלמלא כן עפ"י התנהלותו ואופיו היה מבקש גם זאת), הרי כפי שהעיד ד"ר אשר אייל ואת עדותו קיבלתי, גם כאן היתה מתגלית שארית השלייה וסביר להניח כי היה ניתן הטיפול הנכון. בסיכומו של דבר, הכאב והסבל שנגרמו לתובעת בתקופה לאחר הלידה, לאחר תהליך ההיסטרוסקופיה והצער בלידה השנייה, הם תוצאה של התנהלות הנתבעת, שהיתה התנהלות רשלנית תוך הפרת חובות הזהירות שלה כלפי התובעת". ציינה השופטת בפסק הדין וחייבה את ביה"ח בני ציון לפצות את ל., בסכום של 30,000 ₪ בגין הסבל והכאב שנגרמו לה. בנוסף, חייבה את ביה"ח בהוצאות התובעת כולל שכ"ט ד"ר אשר אייל, ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪ בגין ההליך ה"מוזר" של הבאת שלייה חיה לבית המשפט.
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="יולדות בחיפה" tag="444" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]