מאז נפתחה מחלקת ה"כתר" (קורונה) ברמב"ם למדו הצוותים המטפלים איך לטפל במחלה חדשה אבל לא רק בהיבט הפיזי שלה. הצוותים שמהווים כמעט את הקשר האנושי הבלעדי של המאושפזים הנמצאים בבידוד, הפכו רגישים במיוחד גם לפן הרגשי, הנפשי והפסיכולוגי של המטופלים.
לאחרונה התחיל לפעול במחלקת ה"כתר" ברמב"ם פרויקט מקסים, יוזמה של שני אחים הנמנים על הצוות הסיעודי של המחלקה, הנקרא "דלתות של תקווה". במסגרת היוזמה, מקשטים הצוותים את דלתות חדרי האשפוז בברכות וציורים שקיבלו מטופלי המחלקה מילדים מכל רחבי צפון הארץ.
דיאנה אליעזרוב ויבגני סאס שעומדים מאחורי הפרויקט:
כל דלת במחלקה הופכת ליצירת אומנות בפני עצמה, ומכניסה צבע, תקווה וציפיה להחלמה.
יבגני סאס:
מהמידע שאנחנו אוספים עד כה ומהניסיון שלנו, נראה שתנאי האשפוז והנסיבות שכרוכות בו טומנות בתוכם גורמים רבים המעודדים מצבי דחק בקרב המאובחנים. הרעיון נועד להנעים את הזמן למטופלים, להפחית חרדה בקרב המאושפזים ולתת להם תקווה וציפייה לקראת שחרורם.
חלק נוסף בפרויקט ומרגש לא פחות הוא היוזמה של הצוות להפוך את הכניסה למחלקה לנעימה יותר, כאשר הם יוצרים קשר עם בני משפחת המטופל/ת עם הגעתם למחלקה ומבקשים מהם להעביר תמונה של המשפחה עבור המטופל.
האם הכתבה עניינה אותך?דיאנה אליעזרוב:
את התמונה המודפסת אנחנו ממסגרים במסגרת חד פעמית מקושטת מקרטון, וזו נמסרת למטופלים במהלך האשפוז. עבור המטופל העצמאי התמונה המשפחתית תזכיר לו שיש מי שמחכה לו בבית. כאשר מדובר במטופל סיעודי, התמונה תעניק למטופל ולצוות המטפל ציפייה ותקווה להחלמה. מדובר באמצעים פשוטים לכאורה, אבל הם יכולים לעשות את כל ההבדל.
מחמם לב?