לאחר שרני קאושינסקי נילחם בזירות המסוכנות במזרח הרחוק, הוא ניהל את המועדון המיתולוגי 'החורבה' בחיפה. משהו בער לקאושינסקי בלב, הוא שאל את עצמו, כיצד מפענחים את קו ההתנהגות? כיום הוא מאמן ילדים ונוער שרוצים להתמודד ולנצח.
ככה זה כשהמוטיבציה היא הכלי המנצח
המסיבה הכי חמה בעיר
היה זה ערב חורפי וקר במיוחד, מסיבת נוער בחג הפורים, המסיבה הכי חמה במועדון החורבה. בכניסת המועדון הצטופפו כ – 2500 נערים ונערות שכל רצונם להיכנס למסיבה. המחשבה שלא כולם יוכלו הערב להיכנס, הוסיפה לרף המתח שגם כך עמד באוויר. צבא של מאבטחים דרוכים היה מוכן לכל תרחיש אפשרי.
קאושינסקי, הבעלים של המועדון, פיקח על הסדר בכניסות.
הכל התנהל לפי התוכנית. הכל, חוץ מבעיה אחת קטנה:
בשערי המועדון עמד בחור צעיר שהזכיר במראהו את הקומיקאי שלום אסייג. הבחור הרעיש, צעק ודאג להרגיז את כל מי שנקרה בדרכו. כמו שנפוליאון אמר:
'אדם אחד שמרעיש באולם, מפריע יותר מאלף אנשים שקטים'.
המאבטחים, בזה אחר זה, דיווחו לרני באוזניה: 'שלום אסייג עושה בלגן, מה עושים?'
קאושינסקי: "באותה תקופה היה קל מאוד להעלות בי את רמת הכעס, הגבתי בתוקפנות לכל מי שמצייץ, בדרך הזו הייתי מייצר הרבה תגרות אלימות ומיותרות. במוחי התרוצצו כל הזמן מחשבות של פחד, של אגו ושל פגיעה בכבוד. כל מה שרציתי – לתת הוראה 'לקפל' את החבר שלנו ולהמשיך הלאה".
ההחלטה בידיים שלי
קאושינסקי ממשיך: "נזכרתי בסיפור ישן: יום אחד הגיע יהודי לרב החכם. היהודי הושיט לרב יד סגורה ואמר לו: 'יש לי פרפר בתוך היד, האם הפרפר חי או מת?'
הרב חשב שניה ואמר: 'ההחלטה בידיים שלך:
אם תחליט להרוג אותו הוא ימות ואם תחליט שהוא חי הוא יחיה'."
"פתאום הבנתי בדיוק מה אני צריך לעשות: אם ההחלטה בידיים שלי, אני יכול להחליט לשמוח או להחליט להתעצבן. קיבלתי החלטה: לא משנה מה 'שלום אסייג' יגיד לי, אני, בכל מקרה, מגיב בשמחה פנימית ובחיוך. זה היה לי קשה מאוד. מעולם, ברגע האמת, לא החלטתי החלטה כזאת 'מוזרה'. תמיד נתתי לאגו שלי לפעול בטייס האוטומטי, שהפעיל מיד את מנגנון הכעס הפנימי שלי.
"תנועותיו המזלזלות יצרו עוינות גלויה בכל הסובבים. הוא המשיך להתגרות בי.
זכרתי את ההחלטה:
לא משנה מה הוא אומר לי, אני שומר על שמחה פנימית".
מה עשית?
"יש לך שתי אפשרויות', אמרתי לו בחיוך חצי מאולץ, 'האפשרות הראשונה, אתה יכול להמשיך לעשות בלאגן ואני נותן הוראה למאבטחים לגרור אותך החוצה ולפוצץ אותך מכות, סימנתי לכיוון המאבטחים'.
'והשניה?'הוא שאל בפחד, עניתי: 'אתה מחזיק 10 דקות בשקט ורק שותק ואני באופן אישי מכניס אותך למסיבה'. עשר הדקות עברו כנצח..
'מר אסייג' הצליח במשימה.
ניגשתי אליו ובתרועה של כבוד הכנסתי אותו למועדון".
"השנים חלפו ומר אסייג הצעיר הקפיד להגיע ולבלות פעמים רבות במועדון. בהמשך אף קיבלתי אותו לעבודה כאחד המאבטחים במועדון. הוא הפך לחבר אישי שלי ולא תאמינו, כיום הוא עובד אצלי כמדריך".
מה למדת מהניסיון הזה?
"העבודה המורכבת של ניהול מועדון ריקודים ועיסוק מתמדת באגרוף תאילנדי והגנה עצמית נתנה לי להבין:
כדי למנוע אלימות כדאי תמיד לקבל החלטות מראש
ולא פחות חשוב – להתאמן על אותן החלטות בדיוק כמו שמתאמנים בטניס או בכדורסל".
דילמות ההתנהגות
קאושינסקי: "ימים ולילות העסיקו אותי שאלות רבות:
איך מסרבים לבליין או לחבר במצב של קונפליקט (התנגדות)?
מהו החבל הדק שנמצא בין נחמדות לבין מקדם הרתעה?
איך אומרים את המילה "לא" בלי להגיד את המילה "לא"?
קאושינסקי חיפש פתרונות לאין סוף קונפליקטים בתחום ההתנהגות ויחסי האנוש
בשנת 2006 קאושינסקי עשה מהלך ששינה את חייו : רני מכר את מפעל חייו אותו ניהל במשך 19 שנה – מועדון "החורבה" המיתולוגי.
קאושינסקי החליט ללכת בעקבות חלומו:
הוא התחיל ללמוד וללמד את נסתרי ההתנהגות האנושית. הוא הדריך מאבטחים עבור משטרת ישראל ונמנה על מקימי פרויקט 'עיר ללא אלימות'.
רני קיבל תואר כבוד מממשלת תאילנד והפך להיות נשיא האגרוף התאילנדי בישראל מטעם ממשלת תאילנד.
חכמת ההתנהגות
קאושינסקי פתח את מרכז חוכמת ההתנהגות.
"בהתחלה קיבלתי רק את ילדיהם של חבריי הקרובים ובהמשך אימנתי קבוצות קטנות של תלמידים, ילדים ונוער. לכל התלמידים הייתה מטרה משותפת:
לשפר את הביטחון העצמי וללמוד כיצד להסתדר עם הסובבים."
הכריש, הסרדין והדולפין
"התלמידים שהגיעו נחלקו לשני מחנות:
התנהגות הכריש – ילדים עם נטיה לכעס תוקפנות והתנהגות ה"מגיע לי".
התנהגות הסרדין – ילדים עם נטייה לחוסר ביטחון, הססנות, גם בהם יש את ה"מגיע לי".
הבנתי מהר מאוד שלכולנו גם את הכריש וגם את הסרדין על הכתפיים ולכולנו יש מטרה משותפת אחת: להגיע להתנהגות האמצע ולהכניס ללב את התנהגות הדולפין.
קאושינסקי:
גיליתי כי הבעיות שעולות בחיי הלילה והבילויים, נמצאות בכל מקום: במשפחה, בבית הספר ובעיקר בין אדם לחברו.
רני, איך מתחילים לאמן ילד שיש לו נטייה להסתבך בקטטות?
"נניח שהילד קילל או הרביץ, בדר"כ אנחנו מגיבים בכעס ובעונש ואולי זה עשוי לעזור, אך יהיה זה סוג של "פלסטר". אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה כדאי להפוך את הסדר:
אם הילד מתנהג בכעס רצוי לחפש את הסיבה לכעס – שם בדר"כ נמצא הפתרון.
או כמו שאומר המשפט:
'החיים הם כמו רכבת תחתית לעתים כדאי לנסוע כמה תחנות אחורה כדי להגיע אל היעד"
הגלוי והנסתר
"היה לי תלמיד שהיתה לו הנטייה להסתבך. יום אחד ישבתי עם אביו ואיתו בשיחה. קלטתי שבכל פעם שהילד דיבר אביו לא הבין אותו, הוא קרב את הראש לילד ושאל: 'מה אמרת?' הילד התרגז ועונה לו בזעף: 'אתה אף פעם לא מבין מה שאומרים לך!" ומיד ניצת בינהם ויכוח. פתאום הבנתי דבר חשוב: הסיבה להסתבכויות של הילד נמצאת בקושי שלו לדבר ברור, החברים לא מבינים אותו וזה מרגיז את כולם הילד בכלל לא מבין למה כולם כועסים עליו ומה הסיבה שהמצב מידרדר.
הדרכתי את הילד לדבר יותר לאט וברור ותוך תקופה קצרה הילד חווה חוויה חדשה שהסביבה יותר מקשיבה לו ועצמת המריבות והתדירות ירדו באופן בולט".
איך המסטיק הקטן עשה שינוי גדול?
קאושינסקי: "יום אחד הגיעו אלי לשיעור שני תלמידים עם קשיים חברתיים. הם לא סבלו אחד את השני. נאלצתי לאמן את שניהם ביחד, זה היה אחד האתגרים הגדולים. הם התנהגו כמו חתול ועכבר: צעקות וקללות, לא ספרו אותי ממטר. פשוט לא הצלחתי לנהל שיעור".
מה עושים במצב כזה?
"נזכרתי בפטנט שאף פעם עוד לא ניסיתי קודם: לקחתי מסטיק בצורת כדור טניס קטן, הנחתי אותה על הדלפק, עצרתי את השיעור וקראתי לשניהם. הראיתי להם את המסטיק. שאלתי אותם 'מי רוצה מסטיק טניס?' שניהם קפצו: "אני אני". 'בואו נעשה הסכם' אמרתי להם:
'אני מניח את המסטיק על הדלפק. במידה שתצליחו להסתדר בינכם עד סוף השיעור, תוכלו לקבל כל אחד מסטיק טניס'. באותו שיעור הם כבר לא רבו.
לימים הם הפכו לחברים טובים.
עד היום אני משתמש בטכניקה הזו, אפילו עם עצמי".
מוטיבציה מנצחת הכל
"פעם חשבתי: או שיש לילד מוטיבציה או שאין לו. הייתי אומר להורים שאני לא יכול לעזור, כי לילד אין את זה, אין לו מוכנות. עברו שנים וגיליתי:
את המוטיבציה אפשר לפתח, כמו בחדר כושר.
היום אני משתמש בטכניקה שלמה, משמעותית ומדויקת, כדי לעבוד על חיזוק ה"שריר" הזה שקוראים לו מוטיבציה (כוח רצון). בהתחלה אתה בונה לילד מוטיבציה על הדברים הכיפיים שקל לו לעשות, בהמשך אתה פועל בשיטת "העתק הדבק" לדברים שהוא מתקשה בהם ופחות אוהב".
לסיום, רני, אתה יכול לתת כמה טיפים להורים?
"אני אתן לך שלושה טיפים שיכולים לעזור:
הראשון – לא צועקים מחדר לחדר.
השני – לא לדבר עם הילדים בציווי, לדבר בבקשות קטנות.
והשלישי – לאמן את הילדים בברכה לשלום בכל הזדמנות.
והכי חשוב:
הניצחונות הגדולים מגיעים ממקום של אהבה".
איש עם מאור ע נ ק! אני קוראת ונזכרת בחוויה נפלאה ,מתקנת ,שמראה לי כל יום כ מ ה החיים יפים …נזכרת עם הילדים..בשיעורים שהובילו אותנו לקבל את החיים באהבה גדולה! אין מילים לתאר את מה שעברנו בחסות הקאושינסקי צ'י. סאודיקאפ!