"שקופים" – פרויקט צילום מאת שני צרפתי – מגורים במחסני נמל

פרויקט גמר בצילום חברתי – מגמת תקשורת צילום מרכז חינוך ליאו באק

שני צרפתי – שקופים
רעיונות רבים עלו לי בדרך לבחירת רעיון לפרויקט, כשהגדירו לנו שהנושא צריך להיות נושא חברתי, בחרתי בנושא המגורים במחסני הנמל וניהול החיים הפשוטים המתקיימים בו. המחשבה והבחירה בנושא הגיעו מהעובדה שזהו נושא חברתי חשוב, שמבטא ומשקף את המצב במדינה שלנו, מציג את השפל הכלל- חברתי שהגענו אליו בצורה הטובה ביותר. האנשים הגרים במחסנים לא מוכרים לאף אחד הם "בלתי נראים", בעיקר בגלל התנאים בהם הם חיים והמקצוע בו הם עוסקים, ואף אחד לא באמת יודע איזה אנשים מרתקים, מעניינים וחברותיים הם, אנשים שמחים שמסתפקים במעט, וחיים באושר ומסופקים עם מה שיש להם, ניתן ללמוד מהם כל כך הרבה, אבל בעיקר כי האושר האמיתי נימצא גם בדברים הכי פשוטים שלא נראים לעין, ועד כמה החיים החומרים שסובבים את החברה בימינו הם חסרי חשיבות.

דייג אינו נחשב למקצוע מכובד במיוחד, דייגים הם אנשים שנמצאים בשולי החברה, בנוסף בשל התנאי חייהם והמראה החיצוני הם עלולים להיתפס כמוזרים וכשונים הם בעצם שקופים בעיני החברה, החברה דוחה אותם מתוכה.

אני מנסה להעלות את המודעות לאנשים אלה, לשנות את התפיסה הכללית כלפי
אנשים אלו ואחרים הנמצאים במצבם, לגרום לאנשים לחושבבאופן שונה על האנשים השייכים לשכבות החלשות בשכבה כמו הדייגים בנמל הקישון מעגן שביט, וילמדו כי לא הכול בחיים צריך להימדד במדדים שטחיים וחומריים וכי אין לשפוט אדם ע"פ המראה החיצוני או על פי הרכוש שיש לו, אני מקווה שהתמונות יעוררו אמפטיה באנשים כלפי החלש, שיבינו ויקבלו במקום לשפוט, ואפילו יקומו ויעשו מעשה, יעבירו הלאה את המסר שאני מנסה להעביר- "אין להסתכל בקנקן אלה במה שיש בתוכו".

דרך הצגה של התמונות שמתי את האדם במרכז, את הדייגים וסיפור החיים שלהם, בחרתי תמונות שיציגו בצורה מעניינת את מקצוע הדייג, יזכירו לאנשים שהדגים שמגיעים אליהם לשולחן לא באים מהאוויר, יגרמו לאנשים לראות את השפע שבתוך המחסור, עד כמה האנשים האלה גאים במה שהם עושים ובחייהם ובעיקר שיהפכו את השקופים לנראים.