ארסני בורוליה לוחם בחטיבת החילוץ מחיפה – עזב את חיי בלרוס ועבר לחיי החילוץ

מחיי בלרוס לחיי החילוץ: טוראי ארסני בורוליה, לוחם בחטיבת החילוץ בן 20 מחיפה, נולד לאמא נוצריה, אב אתאיסט ולסבא יהודי, ולפני כשנתיים עלה לבדו מבלרוס, מטעם תכנית סל״ה ( סטודנטים לפני הורים). הוא אוהב לטייל בארץ, להתעסק בצילום וחובב ספורט.

כשארסני, חי בבלרוס הוא עבד בקהילה הרפורמית ובקייטנת קיץ יהודית. עם עלייתו למד עברית והספיק לעשות גם פסיכומטרי. טרם גיוסו היה במכינת ״הראל״- מכינה קדם צבאית לדוברי רוסית. בתכנית העלייה שבה ארסני, היה חניך התקיים טיול ״בעקבות לוחמים״, בטיול זה נוצר הניצוץ הראשון והרצון שלו לשרת בשירות קרבי בייחוד בחטיבת החילוץ. 

ארסני מספר: ״היה לי ברור שאני רוצה להיות לוחם אך התלבטתי לאיזו חטיבה אני רוצה להגיע. במסגרת הטיול למדתי יותר על תפקידי הלוחמה השונים והבנתי שאני רוצה לעזור לאזרחים ולא רק להיות לוחם. החבר הכי טוב שלי למד כבאות ברוסיה, המדריך שלי בתכנית העלייה שירת בחטיבת החילוץ ובעקבות החוויה שלו מהשירות הצבאי זה עורר בי את הרצון לשרת שם גם. פגשתי הרבה אנשים שעסקו בתפקדי הזה והבנתי שזה משהו שיכול להיות לי טוב. זהו תפקיד לוחמה ששווה לכל תפקיד לוחמה אחר, תפקיד שעוזר לאזרחים. בסוף יש רק חטיבת חילוץ אחת, מי שיגיע לחלץ בזמן אמת זה אנחנו״. 

בשנת 2016 זאת הייתה הפעם הראשונה בה ארסני, ביקר בישראל: ״פגשתי אנשים שמחייכים, לא אנשים קרים להבדיל ממה שאני רגיל לראות מהמקום ממנו אני בא, התחברתי לטבע ואורח החיים כאן, הבנתי שזה המקום שאני שייך אליו. רציתי לשרת בצבא, כשחייתי בבלרוס, ראיתי וקראתי פרסומים חיובים באינטרנט על הצבא הישראלי ועם הזמן הבנתי שאני רוצה לקחת בזה חלק״.

המשפחה של ארסני עלתה ארצה בסוף שנת 2018 ומאז שהם עלו, ארסני ,מתגורר איתם בעיר חיפה. הוא מספר: ״המשפחה שלי שמחה שאני משרת בצבא הישראלי, מבחינתם זאת גאווה״.

לאורך השירות הצבאי ארסני, חווה מספר דברים שהיו משמעותיים עבורו- בשבוע מלחמה כחלק מתרגיל פלוגתי, היה צריך לחלץ בובות מתוך אתר הרס גדול, ולהתייחס אליהם כאל בני אדם לכל דבר, במשימות של הגנת הישובים הבין את המשמעות שלו כלוחם, ארסני מספר: ״להיות בישובים ולראות כמה חשוב לאזרחים שנעשה את עבודותינו נאמנה ונשמור עליהם, מזכיר לי כל פעם מחדש את המשמעות שלי כלוחם״. 

הדבר המשמעותי ביותר שחווה עד כה הוא מסע הכומתה שהתקיים בתחילת החודש. ארסני מספר: ״קמנו בחצות ונסענו לנקודת ההתחלה. לפעמים היה קשה, אך למרות זאת הרגשה הייתה מטורפת – כולם עזרו אחד לשני, תמכו בעליות והמשיכו לחייך, הוא ממשיך: ״בקילומטרים האחרונים כבר ממש ראינו את הזריחה וכל הגוף כבר התחיל לכאוב, אבל המטרה, לראות את ה"כתום בעיניים", הייתה מעל הכל. במהלך המסע המפקדים חילקו לנו מכתבים מההורים, ללא ספק זה היה בין הרגעים שהתרגשתי "

"כשהיינו כבר לא רחוק מהבסיס הרמנו את האלונקות וככה נפגשנו עם חברים וההורים שהצטרפו אלינו לקילומטר האחרון ואז הרגע הגיע, ספרינט לרחבת המסדרים, טקס הענקת כומתות, 5, 4, 3, 2, 1 – כומתות עפות באוויר, הרגע הכי מרגש ביום הזה".

בימים אלו ארסני, יוצא לחודש הכנה של קורס מכ"ים על מנת להגביר את רמת הכושר וללמוד את התכנים החינוכיים הנדרשים לכך שיהיה מפקד טוב יותר. ארסני מסכם: ״זוהי הזדמנות טובה להבין על עצמי יותר ולתת יותר למדינה, אני רוצה להכין ולהכשיר את דור העתיד של חטיבת החילוץ״.