מרגישה שיש לך יכולת להעניק תמיכה באמצעות הקשבה, גילוי אמפתיה, ללא שיפוטיות ותוך שמירה על דיסקרטיות? אנחנו מחפשות אותך!
קו התמיכה הטלפוני שלנו מאויש 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.
במרכז כ- 80 מתנדבות פעילות
משך הקורס לסייעות כחצי שנה,
הקורס הקרוב יפתח באוקטובר, אחרי החגים
המפגשים בקורס מתקיימים אחת לשבוע, בימי שלישי 17:00-20:30
משך כל מפגש כ-3.5 שעות, ההכשרה היינה להתנדבות בקו הסיוע.
לאחר הקורס יש התחייבות להתנדב מינימום שנה וחצי במרכז הסיוע.
כמה מילים אישיות שכתבה אורנה אורנה ברויאר, אחת המתנדבות, על קורס הסיוע:
בשנים האחרונות חשתי רצון עז להתנדב. היה לי חשוב למצוא מקום מתאים, בו אוכל לתרום באופן משמעותי, להשפיע ולעזור בנושא שקרוב ללבי. יום אחד, כאשר בן זוגי שמע ברדיו ראיון עם רכזת במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בו ספרה על פעילות המרכז, הוא הבין מיד שזה מה שאני מחפשת והציע לי לפנות ולברר לגבי האפשרות להתנדב כסייעת בקו.
מספר שבועות לאחר מכן, התחלתי את קורס הסייעות. המחויבות הייתה לא פשוטה – קורס ערב שבועי, במשך כחמישה חודשים, אחרי יום עבודה ארוך וגדוש. בהדרגה, התחלנו להכיר את העולם המורכב והכואב להחריד של הפגיעות המיניות – אונס, פגיעות בילדות, גילוי עריות, תופעות פוסט טראומטיות, הטרדות מיניות ועוד. בתוך כל אלה, שובצו תכנים וכלים חשובים לשימושינו כסייעות – גישות פמיניסטיות, הבנת ההקשרים החברתיים של פגיעות מיניות, מהותה של שיחת הסיוע, הכרת ההליך הפלילי וכיצד נוכל ללוות בו, סיוע לאוכלוסיות נוספות כגון בני נוער, גברים ועוד. כל מפגש היה ייחודי ושונה מהאחרים, כאשר אופיו היה מותאם לתכולה ולמסרים, באופן חכם ומרתק. לעתים, הוקרנו סרטונים להמחשת התופעות הקשות; בפעמים אחרות, הועברו דגשים אינפורמטיביים על-ידי מצגות. הרכזות הגיעו לקורס כדי לספר על תפקידן ולתרום מניסיונן. מדריכות הקורס העלו נושאים והנחו דיונים מעמיקים בהם אנחנו, המשתתפות, יכולנו להביע ולשתף במחשבות, שאלות, דעות והחשוב ביותר – רגשות. ההיבט הרגשי היה ללא ספק חלק משמעותי ביותר בקורס. מתחילת הדרך, המדריכות עודדו אותנו לחלוק את תחושותינו, מתוך הבנה שאם נבין ונביע את מה שמתרחש בלבנו, נוכל לסייע לפונות לקו הסיוע ולהעניק להן יחס ואמפתיה.
כל מפגש נפתח בצ'ק-אין ונסגר בצ'ק-אאוט, כאשר כל אמירה התקבלה בהבנה ובתמיכה – החל מרשמים, סיפורים על השבוע שעבר מאז המפגש האחרון, תיאור מצוקות וקשיים ואפילו הזלת דמעה. עם הזמן, קבוצתנו, שהחלה את דרכה כאוסף של נשים זרות, הפכה למגובשת וקרובה, סביבה מכילה וחמה שמעבר לעניין המשותף, נוצרו בה חברויות אמתיות. מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח למפגש השבועי עם חברותיי החדשות והתרשמתי שכמוני גם יתר המשתתפות. בהפסקות נהנינו מארוחות ערב משותפות וטעימות, משופעות במטעמים מגוונים אשר הוכנו או נרכשו ברוחב לב ושמחה. המדריכות המקסימות שלנו הקשיבו, לימדו והכילו – אך לא חסו עלינו וכבר בשלבים המוקדמים אתגרו אותנו בסימולציות של קו הסיוע, בהן אחת מאיתנו שימשה כ"פונה" עם סיפור מוכתב בראש ואילו השנייה – עשתה את צעדיה הראשונים כ"סייעת", תוך ניסיון ליישם את הנלמד. הפעם הראשונה הייתה קשה, אך ההתנסות היוותה שלב קריטי בתחילת בניית היכולת והביטחון שלנו. גם משמרות ההאזנה, במסגרתן הצטרפנו למתנדבות וותיקות, היוו נדבך נוסף בלימוד המעשי. מדי פעם, עלו בי ספקות לגבי היכולת שלי לבצע את המשימה – האם אוכל באמת לסייע למישהי הנמצאת בתהומות היאוש? מה אם היא תבקש מידע בנושא שאיני מכירה? אולי אפגע או אגרום נזק? אך מיד הגיעו איתותי הרגעה ועידוד מצד המדריכות – שהזכירו לנו שהאישיות וניסיון החיים שלנו נותנים לנו את הכוח, הלגיטימציה והיכולת לסייע לנשים אחרות.
סיימתי את הקורס לפני מספר שבועות, עשיתי מספר משמרות במשותף עם סייעות וותיקות ואני ממשיכה ללמוד המון מהן ומהרכזות המקצועיות והמעולות. בפעם הראשונה שעניתי לשיחה בעצמי, חשתי התרגשות, וגם גאווה גדולה על היכולת לסייע, ולו גם במעט, למישהי במצוקה. ההתנדבות במרכז הסיוע חשפה אותי לעולמות חדשים – כמובן, בראש ובראשונה, לתופעות קשות בחברה שלנו, בה נשים ולפעמים גם ילדים וגברים, נאלצים להתמודד עם פגיעות קשות וכואבות מנשוא. במקביל, למדתי ויישמתי דרך התנהלות שונה לחלוטין מזו שהכרתי – מבוססת על הקשבה יותר מאשר השמעה, החזרת השליטה לנפגעת במקום מתן עצות, חוסר שיפוטיות לעומת נקיטת עמדה נחרצת הנקבעת מראש. כך אנו נוהגות במרכז הסיוע, ולשמחתי, לקחתי לתשומת לבי את יישום העקרונות הללו גם מחוץ למרכז וזו ממש מתנה לחיים.
לכבוד הוא לי להשתייך לעמותה כה ערכית, הכוללת נשים חזקות ומשפיעות, המסוגלות לעשות הכל. תחושת ההזדהות והסיפוק היא גדולה וכולי תקווה שנשים נפלאות נוספות יצטרפו למאמץ החשוב הזה.
