דיווח מהכנס שערכה החברה להגנת הטבע בחיפה לקראת הבחירות

דיווח מהכנס שערכה החברה להגנת הטבע בחיפה בשיתוף ארגוני הסביבה עם מועמדים בבחירות המקומיות בחיפה

סרט בהפקת החברה להגנת הטבע: כנס בחירות מקומיות 2013 קהילת חיפה של החברה להגנת הטבע

http://www.youtube.com/watch?v=hGiLMCBk__M

מצגת_וועדי_שכונות_חיפה_לקראת_בחירות_2013.pdf

ארגון הכנס לא היה משהו, המועמדים התקשו לדבר, הקהל היה הגורם הכי בולט באירוע ובכ"ז היו כמה נקודות מעניינות.. נחשו מי לא טרח הגיע?
מראש נאמר שלארגן כנס עם מועמדים, בסיטואציה הפוליטית שנוצרה בחיפה, עם כל כך הרבה מועמדים ורשימות בבחירות העירוניות של חיפה, זו משימה קשה ביותר, על גבול הבלתי אפשרי. זה דורשת המון ניסיון וכושר ארגון מעולה…נו טוב, לחברה להגנת הטבע ושותפיה, אין כל כך יכולת והבנה כזו ולכן את מה שקרה אמש אפשר לתאר כבלגן גדול שעבר איכשהו, בעיקר בזכות הקהל הסביבתי שהוביל בעצם את האירוע.

נתחיל עם מה שכן עבד? הקהל שמילא וגדש את האולם הקטן בתיאטרון חיפה. אז שאפו לקהל הנהדר שהכתיב את העניינים והעלה את רמת הכנס בכמה דרגות.

מה לא עבד? כמעט כל מה שאלה אלכסנדרי– מנהלת קהילת חיפה בחלה"ט, תכננה, לא עבד: המחשב, המצגת, המיקרופון, השאלות המוכנות ובטח התשובות שהמועמדים ענו. על הקהל העירני והחם של המחנה הירוק והשכונתי בחיפה קשה לשלוט אם לא מבינים מראש מה מעניין אותו. אמנם זהו קהל תרבותי יחסית להרבה קהלים אחרים במפלגות השונות, אבל הוא לא פרייאר והוא הראה זאת לאלה ולמנחה אורית.

לברגע שהוזמנו הסתערו כל הצעירים חסרי הנימוס מהבית היהודי, מתקווה לחיפה, מחד"ש ועוד על הכיסאות המרכזיים של הפאנל והשאירו את שמואל גלבהרט ושלמה גלבוע לעמוד…רגע מביך ולכן טוב עשו השניים שלא ויתרו ודרשו לסדר להם מקום ישיבה המכבד גם אותם ליד השולחן, שגם כך היה צר מלהכיל את עשרים ומשהו המועמדים…מזל שיונה יהב לא טרח להגיע…
הכנס החל במין שיר משונה שאורית קרזנבום המנחה ניסתה לקרוא… לא בדיוק הבנו מה היה בשיר הזה, סתם מביך.

ואז עלתה אלה אלכסנדרי למין מצגת מוזרה שרוב הזמן לא עבדה, עקב בעיות מחשב או מקרן. אלה לא יכלה להתגבר על יצרה, ובמקום לתת רק 5 דקות מכובדות של פתיחה שתבהיר בקצרה את המטרות וחשיבות הכנס הזה, היא החלה להעביר מין שיעור "אקדמי" לרמה של תלמידי תיכון בכתה י"א על אורבניות סביבתית, או השד יודע מה. למה זה היה לך כל כך חשוב אלה? במה זה תרם? איש לא יודע.

אחריה הוזמן רמי חן מ"פורום ציבורי כרמל" להציג את רשימת ארגוני הסביבה וועדי הפעולה השותפים לאירוע, נו, מה לעשות, רמי איש חביב ורב חן, אבל הוא…לא בדיוק עבר את הקורס להופעה בפני קהל. לא מעניין, מעייף ואיטי, ובלי המחשב שקרס, הוא בכלל היה אבוד. רמי העדין גם כשל בלשונו כאשר הצליח לקומם בירידה ישירה על חברי סיעת "הצעירים" (שנציגיהם היו באולם) והוסיף לעשות כאשר ניסה לרמוז למי נוטה ליבו בהצבעה למועצת העיר…לא נגלה לכם כאן.

כך הלכו לאיבוד כמעט שלושת רבעי שעה מיותרים לחלוטין שניתן היה להעבירם מקסימום ב- 10 דקות.

השיטה שנבחרה (שליפה אקראית של פתקי שאלות מהקהל) היתה "מתוחכמת" כל כך שהביאה לתוצאה לא חכמה במיוחד: הצגת השאלות היתה ללא סדר הגיוני, בלי שליטת המארגנים והמנחה. בשיטה הזו רבות מהשאלות הכי בוערות באג'נדה הסביבתית בחיפה עלו בעיקר מצעקות של הקהל ששאל באופן לא מתוכנן שאלות נוקבות ואילץ את המשיבים להתמקד פחות בהצהרות נבובות וחסרות כיסוי ותחת זאת להציג את "הקבלות" שלהם והעבר שהם סוחבים בנושאים הכי בוערים בחיפה. מה לעשות שלחלק מהרשימות המתמודדות אין עבר כל כך מפואר, בלשון המעטה?
אורית שניסתה בהתחלה לשמור על הפורמט המוזר שנבנה מראש נאלצה להשלים עם השאלות הנוקבות שהקהל הדעתני הציג ודרשה מהמועמדים לענות עליהן.
ובכל זאת היו כמה קטעים מעניינים שבשבילם בכל זאת היה שווה להיות בערב המוזר הזה.
בורובסקי, הצליח מצד אחד ליצור לעצמו מעמד של בעל "העמדה הבכירה" מצד אחד אבל במקביל התנגח כהרגלו שלא לצורך כמעט עם כל אחד, כולל עם הקהל.
גלבהרט שהתגלה כאיש הכי מנוסה בפאנלים מסוג זה, ידע באלגנטיות מנומסת להשיג יותר "דקות שידור" מכל האחרים והצליח באותן דקות להעביר את כל המסרים שהיו חשובים לו, בלי לקומם אף אחד, מדי פעם חילק בנדיבות קרדיטים למשתתפים אחרים וזכה מדי פעם לקבל את תשואות הקהל.
זאב סילס, ניסה להיות "הממזר" שבחבורה, ניכס לעצמו כל קרדיט אפשרי שקרה בחיפה ומרוב הגזמה הוא גם חטף על כך מהקהל.
מי שאיכזבה היא עינת קליש, שהתגלתה כטירונית בשדה הזה, שיש לה הרבה מה ללמוד מבעלי הניסיון שישבו לצידה. עינת בכל זאת מצליחה לרתק את הקהל להביט בעיניה היפות כשהיא מדברת, אבל תמיד איכשהו היא מפספסת את ההזדמנויות שנקרות בדרכה, עקב חוסר ניסיונה ולכן הערב הזה הוחמץ על ידה.
אתחיל דווקא עם הדמויות הפחות מוכרות, וסילחו לי שלא כל כך קלטתי את שמם.
מפלגת העבודה למשל שלחה את מועמד מספר 3 שלה, בחור חביב וסימפטי שנראה מאד מחוייב לנושאים הסביבתיים, אבל הקהל לא ויתר ושאג: "למה עודד דוניץ, ראש הרשימה שלכם לא פה? למה דוניץ הצביע עם יונה יהב בצורה הכי אנטי סביבתית?" (דרך אגב: עודד היה בקירבת מקום וכנראה ידע למה לא כדאי לו להופיע על הבמה הזו), שאלה דומה ומתריסה הופנתה גם לנציגת "הצעירים"- מהנדסת סביבתית חמודה שחטפה חזק על מעשיו האנטי ירוקים והתבטאויותיו השערוריתיות בנושאי תכנון ובנייה ובתפקידיו בעירייה. היא הודתה שאין לה מה לאמר וצריך לשאול את שי אבו חצירה בנושא ואז הקהל שאג "אז מדוע הוא פוחד להגיע לכאן, ומה את מחפשת ברשימה הזו עם אדם כזה"? טוב לא לקנא בה.

למשתתף עמוס ג'ינו מס' 4 ברשימת איתי גלבוע (גם איתי היה נוכח במקום) היה סקופ במענה לשאלה שהקהל דרש לשמוע מכולם: "מה עמדתכם ביחס להרחבת בתי הזיקוק שמאיימת על כולנו"?
ג'ינו סיפר שהתגלה לו כי התוכנית הזו תקועה בגלל באג טכני שהוא גילה- השרטוטים שהוגשו היו בקנה מידה גדול מדי וכך הוסתרו המתקנים שעומדים לבנות במקום. לפי דרישות החוק הם יהיו חייבים להגישן מחדש בקנה מידה קטן יותר.

אורי וולטמן הצעיר, מועמד מספר 3 מחד"ש התגלה כדובר רהוט ומנוסה, שולט בחומר ויודע להתנסח היטב בנושאים סביבתיים, אולם כאשר הוא החל להביע עמדה התומכת באי פינויין של משפחות ערביות שמתגוררות בצורה לא חוקית בפתחת נחל שיח, נשמעו קולות לא מעטים של אי הסכמה בקרב נוכחים בקהל.

היו שני קטעים שראויים לציון וגרמו להרבה נחת, או אי נחת (תלוי את מי שואלים) למשתתפים:
האירוע הראשון היה כאשר נשמעה צעקה מהקהל: "מדוע כל הרשימות הירוקות לא מתאחדות לעזאזל?" השאלה הזו זכתה לתשואות וקריאות הידד ממושכות כמעט מכל מי שישב בקהל.

כל העיניים הופנו בעיקר לזאב סילס ועינת קליש. גלבהרט ישב וחייך, כי הרי כולם מבינים ש"הירוקים של חיפה" היא הרשימה משלמת על הפיצול הזה. עינת קליש נראתה מאד נבוכה והובחן כי היא מתלבטת מה לעשות. מי שקפץ כנחוש נחש על המיקרופון היה דווקא שלמה גלבוע, שמנסה שנים להיראות "ירוק" וצרח: "אני הראשון שאתמוך בכל הצעה לאיחוד הכוחות" וזכה לקריאות "בוז" מהקהל. ואז שלמה גלבוע ענה להם: "זה הכל עניין של אגו, תאמינו לי"..על זה הוא זכה לתשואות רמות.

זאב סילס לא התאפק ונפל במלכודת של גלבוע, הוא ניסה לענות שלא מדובר פה בכלל באגו וזכה לצחוקים וגיחוך מהקהל.
האירוע הנוסף התרחש כאשר נציגיה של עינת קליש שישבו בקהל ניסו להרים לה להנחתה ושאלו: "למה אף אחד לא מדבר פה על תוכניות חישמול הרכבת?", אורית שאלה את המשתתפים אם יש מישהו שרוצה לענות וגלבהרט בחוכמה לקח את המיקרופון וענה שכבר ב- 2002 דרש שמסילת הרכבת תעבור מתחת לאדמה (מינהור או שיקוע) ותתאפשר גישה חופשית לחופי חיפה. גלבהרט בג'נטלמניות מחוכמת הציעה להעביר את המיקרופון לעינת קליש.

עינת שהבינה שהיא מאבדת את המומנטום לקחה ממנו את המיקרופון ותיארה בכמה מילים את המאבק הציבורי שניהלה עם חבריה וזה קומם את בורובסקי.
הוא חזר על דבריו של גלבהרט וטען שהוא ושמואל גלבהרט היו היחידים שהיו בשטח עוד הרבה לפני שהציבור ועינת קליש התעוררו והתריעו על התוכניות בישיבות עם יונה יהב וכך עינת הלכה לאיבוד דווקא בנושא שהוא הדגל העיקרי שלה.

האירוע הסתיים הרבה לפני שהסתיים, כאשר הקהל הצביע ברגליים והחל לטפטף בקצב גובר והולך החוצה…
מבחינתי טוב שהכנס היה אך חבל שאורגן בצורה כה חובבנית…

להתראות בפעם הבאה.